ד"ר משה מרזוק (גיל)
משה בן רחל ולִיטוֹ (אלי) אבראהים מרזוק – בני העדה הקראית - נולד בקהיר בט"ז בטבת תרפ"ז (21 בדצמבר 1926).
משה למד רפואה בבית החולים האוניברסיטאי "קַצְר אלְעֵינִי" של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת קהיר והתמחה ככירורג וכמרדים. בקיץ 1954 ביקש באמצעות מכר בשוויץ להתקבל ככירורג בקופת החולים הכללית בישראל, ובקשתו נענתה בחיוב.
בשנת 1948 שימש משה כמפקדם של צעירי הרובע היהודי בקהיר, שהתארגנו להגנה עצמית.
בשנת תשי"א (1951) גויס ליחידה 131 של חיל המודיעין בצה"ל, במסגרתה הוסמך כקצין, קיבל דרגת סגן משנה (סג"ם) ושב למצרים, שם מונה למפקד השלוחה של היחידה בקהיר. בקיץ 1954 קיבלו חברי השלוחות הוראות לבצע פעולות חבלה בקהיר ובאלכסנדריה. תוך זמן קצר הם נתגלו, נתפסו, נחקרו באכזריות, נשפטו במשפט ראווה ורובם נדונו לתקופות מאסר שונות. משה מרזוק ושמואל עזר נידונו למוות בתלייה. ב- ח בשבט תשט"ו (31 בינואר 1955) נתלו שניהם בקהיר. טרם עלותו לגרדום אמר משה לרב הקראי שבא לחזק את רוחו "סעו כולכם לשם, אין לכם עתיד פה". לאחר מותם הוענקה לשניהם דרגת סגן אלוף (סא"ל) מטעם צה"ל.
סיפור הפעלת השלוחות גרם לסערות גדולות בארץ. הוא נודע בכינויים "הַפָּרָשָה" ו"העסק הביש", והביא לנפילת ממשלות בישראל. גם לאחר יותר מחמישים שנה עדיין נותרו עניינים עלומים בפרשה.
ב- א באייר תשל"ז (19 באפריל 1977) הובאו לישראל ארונותיהם של משה מרזוק ושמואל עזר, ולמחרת יום העצמאות (ו באייר, 24 באפריל) הם נקברו בחלקת הרוגי המלכות במרומי בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
קישור לסימפוזיון בחיפה : http://herzl.haifa.ac.il/esek1.doc
שמואל בן כדן ודוד עזר נולד בקהיר בי"ט בחשוון תר"ץ (22 בנובמבר 1929).
שמואל היה בוגר הפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת אלכסנדריה והוא סיים את לימודיו בציונים הגבוהים ביותר שזכה בהם אי פעם סטודנט בפקולטה.
בנעוריו הצטרף שמואל לתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר" ואף נבחר להימנות עם קבוצת פעילים שיצאה להכשרה בת חודשיים בקיבוצים בארץ.
בתחילת שנת 1951 גויס שמואל לפעילות מודיעינית מטעם צה"ל ומונה למפקד שלוחת אלכסנדריה (במקביל לדר' משה מרזוק, שעמד בראש שלוחת קהיר).
בקיץ 1954 נשלחו חברי השלוחות לבצע פעולות חבלה באלכסנדריה ובקהיר. תוך זמן קצר הם נתגלו, נתפסו, נחקרו באכזריות, נשפטו במשפט ראווה ורובם נדונו לתקופות מאסר שונות. משה מרזוק ושמואל עזר נידונו למוות בתלייה. ב- ח בשבט תשט"ו (31 בינואר 1955) נתלו שניהם בקהיר. לאחר מותם הוענקה לשניהם דרגת סגן אלוף (סא"ל) מטעם צה"ל.
סיפור הפעלת השלוחות גרם לסערות גדולות בארץ. הוא נודע בכינויים "הַפָּרָשָה" ו"העסק הביש" והביא לנפילת ממשלות בישראל. גם לאחר יותר מחמישים שנה עדיין נותרו עניינים עלומים בפרשה.
ב- א באייר תשל"ז (19 באפריל 1977) הובאו לישראל ארונותיהם של משה מרזוק ושמואל עזר, ולמחרת יום העצמאות (ו באייר, 24 באפריל) הם נקברו בחלקת הרוגי המלכות במרומי בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
קישור לסימפוזיון בחיפה : http://herzl.haifa.ac.il/esek1.doc
מאיר (מקס) בינט ז"ל
בן יוסף ועמליה. נולד ביום ז בתמוז תרע"ג (27.6.1917) בעיר זומבאטלי אשר בהונגריה, בימי מלחמת-העולם הראשונה ואביו משרת אז בצבא ההונגרי. בינואר 1919 חזרה המשפחה לגרמניה, מקום-עבודתו הקבוע של האב. מאיר למד בבית-הספר הריאלי "יבנה" בקלן והשתייך לתנועת "ברית חלוצים דתיים". בשנת 1935 עלה לארץ יחד עם הוריו באופן בלתי-לגאלי דרך בלגיה ובמאי אותה שנה הגיעו אל חופי-הארץ. מאיר שלט בעברית, באנגלית ובגרמנית ושמע צרפתית, איטלקית ופרסית. היה מוסיקלי מאד וידע לנגן על כלי נגינה שונים. כן ניחן בכישרון לציור ולכתיבה.
בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נמצא מאיר בכפר-חסידים ושם עבר קורס צבאי. בשנים 1939-1941 עבד כספן בנמל תל-אביב והחל מ- 1939 היה חבר ב"מגן דוד". לאחר מכן עבד במשך ארבע שנים מטעם "סולל-בונה" בחברת-הנפט האנגלו- איראנית כאחראי במחלקה למכאניקה עדינה. באותן השנים הדריך נוער יהודי לעליה ומשנת 1946 השתלם באנגליה במקצועות ראדאר והנדסה אלקטרונית. עם פרוץ מלחמת העצמאות לא ידע מנוח ובפברואר 1948 הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל. כתום המלחמה עבד באיטליה בבניית מכשירי-אלחוט לאניות רכש ומוסד (עליה ב). ביוני 1949 גויס למודיעין הישראלי ופעל כסוכן בארצות ערב. בספטמבר 1950 השתלם באנגליה ובשנת 1951 חזר לארץ. בין השנים 1952-1954 פעל כשליח המודיעין הישראלי במצרים בכיסוי של איש עסקים גרמני. בעקבות נפילת רשת ריגול וחבלה יהודיים בידי הבולשת המצרית, פרשה הידועה כ"עסק הביש", נתפס על אף שלא היה קשור לאותה רשת. אחרי ארבעה וחצי חודשי חקירות ועינויים בכלא המצרי, ביום כ"ו בכסלו תשט"ו (21.12.1954) שם מאיר קץ לחייו, יום לפני שאמור היה לעמוד למשפט.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ב- 1977. בשירותו הגיע לדרגת רב-סרן. מאיר הניח אישה ובת. מפקדו ציין אותו כאחד מבחירי-הקצינים, "בעל מעוף, תרבות והעזה בלתי-רגילה"
אתר לזכרו של מאיר בינט: http://www.meirmaxbineth.org
קישור לסימפוזיון בחיפה : http://herzl.haifa.ac.il/esek1.doc