תקיפת הכורים הגרעיניים בעיראק

על האיסוף המודיעיני שקדם למבצע תקיפת הכורים הגרעיניים בעיראק ב-7 ביוני 1981.
1981

עיראק מקימה כורים גרעיניים וישראל בוחנת את השלכותיהם על ביטחונה

בשנת 1974 ממשלת עיראק, בהנהגתו של סדאם חוסיין, חתמה עם ממשלת צרפת על הסכם בנייה של קריה גרעינית סמוך לבגדד. לפי ההסכם צפויים היו להיבנות שני כורים גרעיניים בתמיכת הצרפתים, ואלה אף התחייבו להדריך את העיראקים בהפעלתם. הפרויקט, שהצרפתים קראו לו "אוסיראק" והעיראקים "תמוז", היה צפוי להיפתח בקיץ 1980, אך הפעלתו נדחתה לסתיו 1981.

מיד עם חתימת ההסכם להקמתם עוררו הכורים דאגה רבה בישראל. אף על פי שבהסכם נטען שהכורים מיועדים לצורכי מחקר, חששה ישראל כי עיראק תפתח באמצעותם יכולת גרעינית צבאית ותעשה בה שימוש נגד ישראל.

לאחר חתימת ההסכם בין עיראק לצרפת, החלה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין לפעול להסרת האיום הגרעיני באמצעות פעילות דיפלומטית מול צרפת ומול מדינות העולם. בשנת 1977 נבחר מנחם בגין לראשות הממשלה, וממשלתו החלה לדון בדרכים מבצעיות שונות לעצירת פעילותו של פרויקט הגרעין בעיראק.

 שירותי המודיעין של ישראל עוקבים אחר התקדמות הפרויקט הגרעיני

המודיעין הישראלי, כחלק מההערכה הלאומית השוטפת שהוא מביא לפני הקבינט, עקב בדריכות אחר התקדמות הפרויקט הגרעיני, מבנה הכורים ועוצמתם, ותכניותיה העתידיות של עיראק לשימוש בכורים. מעקב זה כלל מגעים עם מדעני המדינות שסיפקו ציוד לעיראק, העסקת תצפיתנים ופענוח תצלומי שטח ותצלומי אוויר; מגעים התקיימו גם עם עמיתים בסוכנויות מודיעין במדינות ידידותיות, ונעשה שימוש בעוד אמצעים מיוחדים אחרים. המחקר המודיעיני עקב גם אחר הכשרת מתמחים עיראקיים במוסדות לימוד בתחום הגרעין, וכן אחר דרכי שינוע של ציוד ושל חומרים לכורים וזרימת הכספים מעיראק לרכישתם. המודיעין אף בחן אפשרויות שונות לשיבוש הפעלת הכור.

 המידע המודיעיני עוּבד והוערך בוועדה משותפת לאמ"ן ול´מוסד´ שכונתה "עידן חדש". בראשה עמד נחום אדמוני, סגן ראש המוסד דאז, ונציגו של אמ"ן בוועדה היה תא"ל אביעזר יערי, ראש חטיבת המחקר באמ"ן. חברי הוועדה השתכנעו כי מטרתו של פרויקט הכורים אינה רק מחקר, אלא גם פיתוח יכולת גרעינית צבאית, וכי יש לראות בהריסתו יעד חשוב. בד בבד נדונו בצה"ל אפשרויות מבצעיות לתקיפת הכורים, והוחלט כי יש להעדיף תקיפה אווירית.

לתקוף או לא לתקוף?

על אף המלצותיהן של החטיבות המחקריות באמ"ן ובמוסד ועל אף תמיכתם של ראש הממשלה מנחם בגין והרמטכ"ל רפאל איתן בתקיפת הכורים, גורמים בכירים הביעו התנגדות לתקיפה ישירה. במתנגדים היו שר הביטחון עזר ויצמן, ראשי אמ"ן והמוסד יהושוע שגיאויצחק חופי, וסגן ראש הממשלה יגאל ידין.

הטעמים העיקריים להתנגדות היו שהפצצת הכור בעודו עובד תגרום לפגיעה של חומרים רדיואקטיביים באזרחי בגדד; כמו כן המבצע היה עלול לאחד את העולם הערבי ולהובילו לצאת למלחמה נגד ישראל בתמיכת ברית המועצות  ואף לתקיפה של מתקנים צבאיים ושל אוכלוסייה בישראל. ישראל חששה שתואשם בשיבוש תהליך השלום שהחל עם מצרים ושהתקיפה תיצור דעת קהל עולמית עוינת ביותר, שעלולה לעלות לישראל אף בסנקציות מצד בעלת בריתה ארצות הברית. לכך היתוספו לבטים בדבר היכולת להוציא לפועל מבצע כזה מבצעית ומודיעינית.

 התומכים בתקיפה טענו כי נוסף על ההוכחות שהצטברו בדבר כוונתה של עיראק לעשות שימוש צבאי בכורים, בשטח הבשילו תנאים שיצרו הזדמנות לבצע תקיפה: הכור טרם החל לפעול ולכן לא ייגרם נזק סביבתי בהפצצתו; מלחמת עיראק-איראן פרצה והמומחים הזרים שעבדו בכורים (שישראל ביקשה להימנע מפגיעה בהם) עזבו את עיראק; מטוסים איראניים תקפו את הכורים, נתון שהיה חשוב ליכולת ההסוואה של התקיפה הישראלית; ומערך ההגנה האווירית של העיראקים סביב הכור עדיין לא הושלם. כמו כן, העריכה  חטיבת המחקר באמ"ן שבאותה נקודת זמן העולם הערבי לא יתאחד למלחמה נגד ישראל. כמו כן רווחה ההערכה שמדינות העולם יגנו בחריפות את התקיפה, אבל לא עד כדי הטלת סנקציות של ממש, וייתכן אף שיברכו על התקיפה בשתיקה.

 בגין דחה את ההחלטה כדי להשיג תמיכה מלאה של הגורמים השונים, ובמרס 1981 אישרה הממשלה את התקיפה. אמנם בשטח חלה החמרה בתנאים לתקיפה, אבל בשל עבודת המודיעין, נלקחו בחשבון השינויים והמבצע לתקיפת הכורים החל להבשיל.

איסוף מודיעין לקראת המבצע

"השגת המודיעין למבצע מהסוג הזה היא קשה מאד. כדי להכין את המודיעין להפצצת הכור היינו צריכים לבצע כמה מבצעים מודיעיניים שהיו מסובכים בפני עצמם".

סא"ל שמאי גולן, קמ"ן המבצע בחיל האוויר (מתוך הספר: יוסף ארגמן, מלחמת הצללים,2008, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמוד 435)  עוד במהלך הדיונים בשאלה אם לאשר את תקיפת הכורים ערכו המודיעין וחיל האוויר הכנות לקראת אפשרות של תקיפה. המודיעין נדרש לתת מענה לשלושה תחומים: מבנה הכור ומיקומו המדויק; מרכיבי ההגנה האווירית על הכור ועל סביבתו; ונתונים שיאפשרו לקבוע נתיב טיסה בטוח לבגדד וחזרה.

סא"ל שמאי גולן, קמ"ן (קצין מודיעין) המבצע בחיל האוויר, מספר שהשגת מידע על הכור עצמו התבררה כיעד מודיעיני קל יחסית להשגה. לעומת זאת, השגת מידע על מרכיבי ההגנה של הכור הייתה קשה יותר, משום שאיסוף המידע התבסס גם על חילופי מידע ושיתופי פעולה עם סוכנויות מודיעין של מדינות ידידותיות, דבר שהיה צריך להתבצע בזהירות מרבית כדי שלא לעורר סימני שאלה שיביאו לידי חשיפת הכוונה שמאחורי איסוף המודיעין. גיבוש נתיב הטיסה התגלה כתחום המורכב ביותר מבחינה מודיעינית. עבודה רבה של איסוף מידע ושל פענוח הובילו לבחירה בנתיב שימנע ככל האפשר גילוי של מטוסי חיל האוויר על ידי הירדנים, הסעודים והעיראקים. פעילות המודיעין נעשתה בסודיות מרבית ועד לרגע האחרון רק אלה שהיה צורך ממשי בשיתופם הוכנסו בסוד העניין.

מבצע "אופרה" יוצא לדרך

בצהרי 7 ביוני 1981 שמונה מטוסי F-16 מלוּוים במטוסי "פנטום" של חיל האוויר המריאו לכיוון בגדד, בדרכם להפציץ את הכור העיראקי. המבצע נמשך כשעתיים וארבעים וחמש דקות והוכתר בהצלחה. המטוסים הגיעו ליעד מבלי שהתגלו, תקפו וחזרו לישראל בשלום. אחד הטייסים שהפציצו את הכור היה אל"מ אילן רמון ז"ל, לימים האסטרונאוט הישראלי הראשון, אשר תקיפת הכור הייתה משימתו הראשונה.  
 
"בדיוק כמו שתוכנן. 14 פצצות פגעו, 2 החטיאו. ממש לפי הספר. היינו מעל הכור דקה. בחזרה עשינו בומים מעל תל-אביב. אלה היו בומים של (חג) שבועות... כולם כבר חיכו לנו. ציפו לשמוע דברים דרמטיים. אמרנו: ´זהו זה. הכול היה כפי שתוכנן...´".

תא"ל אמיר נחומי, אז מפקד טייסת F-16 ומוביל אחד ממבני הטיסה  השילוב של מודיעין מדויק, תכנון קפדני ויכולת ביצוע גבוהה הם התנאים להצלחה מירבית במבצעים מורכבים ורגישים דוגמת מבצע "אופרה".



מבצע אופרה
מפה מאתר ויקיפדיה

השלכות המבצע

מבצע תקיפת הכור הוביל לביקורת חריפה נגד ישראל ולגינויהּ מצד ארצות הברית, מדינות העולם והאו"ם. ארצות הברית אף הקפיאה משלוחי ציוד צבאי אמריקני לישראל. אולם, אף על פי שהתקיפה לא חיסלה לחלוטין את פעילותה הגרעינית של עיראק, כמו שהתברר 11 שנים מאוחר יותר בשנת 1991 בעת מלחמת המפרץ הראשונה, היא ללא ספק גרמה לדחייה ניכרת בפיתוח היכולת הגרעינית של עיראק. שנים לא רבות לאחר המבצע, מנהיגים בעולם החלו להצדיק את תקיפת הכור ולהכיר בו כגורם חשוב בעיכוב בפיתוח פרויקט הגרעין העיראקי, עיכוב שאִפשר לחסל כליל את יכולות הגרעין העיראקיות במלחמת המפרץ הראשונה.