רקע

 החלטת החלוקה של עצרת האו"מ בכ"ט בנובמבר 1947, הכניסה את ארץ ישראל למערבולת קרבות. בתחילה היו אלה הערבים תושבי א"י אשר פתחו בפעולות אלימות נגד היישוב, ולאחר מכן, עם סיומו של המנדט הבריטי וההכרזה על כינונה של מדינת ישראל ב-15 במאי 1948 – הצטרפו אליהם גם צבאות מדינות ערב אשר פלשו לארץ מדרום, ממזרח ומצפון.

עד מועד זה פעלו ביישוב כמה ארגונים מחתרתיים או מחתרתיים למחצה וכדרך הטבע הם נזקקו למודיעין לפעולותיהם הייעודיות, ובהן הצלת יהודים, העפלה, פגיעה בפורעים הערבים ופעולות נגד המנדט הבריטי.

הארגון הצבאי המרכזי והגדול ביותר של היישוב, "ההגנה", הקים שירות ידיעות(ש"י) לאיסוף מידע הן לצורכי פעילות "ההגנה" והן למתן מודיעין להנהגת היישוב בהתמודדותה המדינית והצבאית עם ערביי ארץ ישראל, עם המדינות הערביות ועם שלטונות המנדט.

הש"י התבסס מאוד בשנים שקדמו להקמת המדינה, ועם ראשיו נמנה איסר הראל ("איסר הקטן"), לימים ראש השב"כ והמוסד. יתר הארגונים פעלו באופן עצמאי והתרכזו באיסוף מידע ששירת את פעילותם הייעודית.

 הקמת המדינה ופלישת צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב חייבה היערכות אחרת. הצורך ליצור תשתית מודיעינית, להקים מסגרות ממלכתיות ולתחם גבולות אחריות היה עתה ברור ודחוף.
 

גופי המודיעין הראשונים

 מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, דויד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, נתן את דעתו על הקמת מסגרות ממלכתיות לגופי המודיעין שפעלו בתקופת המדינה שבדרך.
 
ב- 7 ביוני 1948 זימן אליו ראש הממשלה, דוד בן גוריון, את  ראובן שילוח, איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ואת איסר בארי (בירנצוויג), המנהל בפועל של הש"י, אשר אך לאחרונה החליף את דוד שאלתיאל, קודמו בתפקיד. תוצאותיו של מפגש זה הוא תיחום ראשוני של גופי המודיעין של מדינת ישראל הצעירה.
 

 נוסח ההחלטה על פי יומנו של בן גוריון:

 "יש להקים שרות ידיעות צבאי ע"י המטה [= המטכ"ל] תחת ראשותאיסר [בארי] וויויאן [חיים הרצוג]. הש"י הצבאי יהיה אחראי לביטחון (זהירות), צנזורה ואנטי ריגול.

שרות ידיעות פנימי תחת איסר (הקטן) [איסר הלפרין, לימים איסרהראל] ויוסף י. [יוסף יזרעאלי, שהיה לפני קום המדינה חבר המטה הארצי של ההגנה, ובקיץ 1948 התמנה למזכיר כללי של משרד הביטחון].

שרות ידיעות מדיני חיצוני – ראובן שילוח יעמוד בראשו. יהיהכפוף עד תום המלחמה למשרד הביטחון; אחר כך אולי למשרד החוץ."
 
ראו כאן את מכתבו של בן-גוריון על הקמת המוסד.

 ראשיתו של תהליך ההתגבשות

 החלטה זו הייתה רק ראשיתו של תהליך התגבשות ממושך. בהתאם להחלטת בן גוריון, מונה ראובן שילוח לראש המחלקה המדינית במשרד החוץ, שנועדה להשלים את תפקידי "שרות הידיעות המדיני – חיצוני". מלבד זאת שימש כ"יועץ שר החוץ לתפקידים מיוחדים".

שילוח ישב באותם ימים ב"בית האדום" ברחוב הירקון סמוך למלונות רמדה ושרתון דהיום (בגינה קטנה במקום מוצב כיום שלט זעיר המציין את תולדות המקום). לאחר מכן עבר מטהו למשרדי משה"ח ב"שרונה" – היא הקריה בת"א דהיום.

ראובן שילוח מיקד את מעייניו בעיקר בנושאי חוץ בתחום המדיני, ובהם מאמץ להקים ברית עם ארצות אסלאמיות לא ערביות ובהן תורכיה, הצלת הרכוש היהודי בגולה והעברתו ארצה וכד´.

בחו"ל פעלה החל מקיץ 1947 שלוחה מבצעית קטנה של הש"י, אשר בראשה עמד חיים בן מנחם. ביוני 1948, עם הקמת המחלקה המדינית, נשלח אשר (ארתור) בן נתן לפריז לקבל את קשרי בן מנחם.

מחלקת מבצעים זו, שהחלה קורמת עור וגידים כונתה "דעת". הגופים האחרים הוסיפו לפעול במקביל. המוסד לעלייה ב´ למשל, פעל עד 1952. 
עדיין הייתה אי בהירות רבה. בן גוריון התנגד עקרונית למתן פומבי לעצם קיומם של שירותי מודיעין וביטחון. כך נוצר מצב שבו "המחלקה המדינית", אשר הוגדרה כ"שירות הידיעות המדיני- חיצוני" הייתה אכן גוף מודיעיני עצמאי וחשאי, אך אכסנייתו נותרה במשרד החוץ.  

בשל תפיסתו זו הוא מנע עיגון בחוק של מטרותיהם, תפקידיהם, משימותיהם, סמכויותיהם, תקציביהם והזיקה ההדדית ביניהם. התיחום בין הגופים השונים לא היה תמיד ברור, ולעתים חדר זה לתחומי פעילותו של האחר.

באפריל 1949 הוקמה " ועדת התאום הבין – שירותית העליונה" בראשותו של ראובן שילוח. חבריה של ועדה זו, לימים ור"ש (ועדת ראשי השירותים) כללו את השב"כ אשר הלך והתגבש מתוך הש"י, המחלקה המדינית, מחלקת המודיעין הצבאי ומשטרת ישראל.

"מוסד מרכזי לריכוז ולתאום..."

ראובן שילוח, אשר היה מקורב לבן גוריון, הציע לו ביולי 1949 להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתאום שירותי המודיעין והביטחון" מטרת ההצעה הייתה להגיע ליתר תיאום ואכוונה של הפעילות המודיעינית. בן גוריון אישר וב- 13 בדצמבר 1949, הוקם גוף זה. "המוסד לתיאום" חלש עתה על המחלקה המדינית ואמור היה לתאם את פעולותיהם של שני הגופים האחרים – שב"כ וממ"ן (מחלקת מודיעין באגף המבצעים של צה"ל).

תאריך זה, ה- 13 בדצמבר 1949, הוא מועד הקמת "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים".
 הגוף החדש שהוקם, "המוסד" דהיום, נותר עדיין תחת כנפי משרד החוץ. על מנת לשפר את יכולותיו המבצעיות ולאחד את עבודת האיסוף בחו"ל, בוצע במרס 1951 המהלך הארגוני האחרון בגיבוש הקמתו.

באישורו של בן גוריון הוקמה רשות מרכזית עצמאית לצורך טיפול בכל הפעילות המודיעינית בחו"ל. זו כונתה "הרשות", אשר היוותה כבר בראשיתה את חלקו העיקרי של "המוסד" וכללה גם נציגים משני השירותים האחרים ברמת המטה וברמת השטח. "המוסד" כולו הוצא
עתה מאכסנייתו של משרד החוץ, הוכפף לרה"מ ונכלל מעתה במשרד ראש הממשלה. בשנת 1952 סיים ראובן שילוח את תפקידו כראש המוסד.

איסר הראל, ראש שירות הביטחון הכללי, התמנה במקומו לעמוד בראש המוסד ושימש בתפקיד זה עד שנת 1963.

שני המייסדים עיצבו את המוסד בהתאם למציאות ולצרכיה של מדינת ישראל בראשית דרכה.

לימים אימץ "המוסד" בסמלו את הפסוק הבא, פסוק אשר ראוי שיהיה תמיד מתווה דרך, מעורר יזמה ורעיונות, אך גם תמרור אזהרה חמור:

"באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ"

 (משלי י"א, פסוק י"ד)

הטקסט לקוח מהאתר הרשמי של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים