גופי המודיעין מסייעים ליהודים לעלות לישראל

גופי המודיעין של מדינת ישראל, בשונה מגופי מודיעין אחרים בעולם, עוסקים בהעלאת יהודים לישראל ממדינות האוסרות את יציאתם.
אם תשאלו אדם ברחוב מהו תפקידם של גופי מודיעין, יש להניח שתשובתו תהיה – איסוף מידע על האויב לשם שמירה על ביטחון המדינה. זהו ודאי אחד התפקידים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם, ואולם לגופי המודיעין של מדינת ישראל, ובראשם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (´המוסד´) ונתיב – לשכת הקשר, תפקיד חשוב וייחודי נוסף: העלאת יהודים למדינת ישראל ממדינות האוסרות זאת (בהן גם מדינות המונעות מכל אזרחיהן, בלי הבדל לאום או דת, לצאת מתחומן) בכך מממשת מדינת ישראל את אחד העקרונות המונחים בבסיס קיומה – לשמש בית ומקום מפלט לעם היהודי כולו.
    

וכך נכתב במגילת העצמאות:

"השואה, שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליוני יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים [...] מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות."

תפיסה זו מצויה בבסיס חוק השבות שנחקק בשנת 1950, ועל פיו "כל יהודי זכאי לעלות ארצה."



מייד עם הקמת מדינת ישראל פתחה המדינה את שעריה לעולים מרחבי העולם. בשנים 1948 – 1951 בלבד הגיעו לישראל כ-700,000 עולים, מספר גדול יותר ממספר תושבי ישראל עד קום המדינה, ומאז ועד היום ממשיכים יהודים לעלות לארץ.
 
 העלאת יהודים ממדינות האוסרות את יציאתם יכולה להתבצע רק בפעילות חשאית, ומשום כך הוטלה משימה זו על גופי המודיעין. לשכת הקשר "נתיב" פעלה בדרכים חשאיות לקידום העלייה מברית המועצות ומארצות מזרח אירופה בתקופת השלטון הקומוניסטי, ואפילו דבר קיומה היה סוד.

"המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים", המופקד על הפעילות המודיעינית החשאית מחוץ לגבולות מדינת ישראל, פעל להעלאת יהודים מארצות ערב, איראן ואתיופיה. בכך המשיך "המוסד" את פעילות מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

סיפורה של שולה כהן הוא דוגמה מרתקת לפעילות החשאית להעלאת יהודי סוריה – סיפור שראשיתו לפני קום המדינה והמשכו בפעולה משותפת של אמ"ן ו´המוסד´.
דוגמה אחרת היא התגייסות "המוסד" להעלאת יהודי מרוקו מיד אחרי שזו קיבלה את עצמאותה ב-1956 והטילה איסור על עליית אזרחיה היהודים לישראל. באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר שלטונות אתיופיה אסרו על אזרחי מדינתם לצאת מגבולותיה, התעורר הצורך בכישוריהם של אנשי "המוסד" כדי ליצור קשר עם היהודים שרצו לעלות לארץ, להעביר את אלו שרצו בכך אל מחוץ לגבולות אתיופיה ולהעלותם ארצה.

פעילותם של "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" ושל "נתיב" בתחום זה הייתה כאמור המשך טבעי לפעילות החשאית להעלאת יהודים לארץ ישראל לפני קום המדינה: בזמן ששלטונות המנדט הבריטי לא אפשרו כניסה חופשית של יהודים לארץ ישראל וקבעו מכסות כניסה שנתיות מצומצמות ביותר.
הבריטים דבקו במדיניותם זאת גם כשגרמניה הנאצית החלה לרדוף את אזרחיה היהודים, גם בזמן מלחמת העולם השנייה, וגם אחרי המלחמה, כשהתבררו ממדי השואה.
למטרה זו הוקם בשנת 1939 המוסד לעלייה ב´, שתפקידו היה לארגן את ההעפלה הלא חוקית לארץ ישראל. פעילות זו, שנגדה את חוק המנדט הבריטי, נעשתה כמובן באופן חשאי. במהלך שנות קיומו הצליח "המוסד לעלייה ב´" לחלץ יהודים מאירופה שהייתה נתונה לכיבוש נאצי, וממדינות ערב.
"המוסד לעלייה ב´" פעל גם אחרי קום המדינה עד שנת 1952. אז הועברה האחריות להעלאת יהודים לארץ אל "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים", ששמו נגזר משם "המוסד לעלייה ב´", ובין פעיליו הראשונים היו גם יוצאי "המוסד לעלייה ב´".