הסבר פניך לשבוי מלחמת סיני

סיור באוטובוסי תיירים, אירוח ביתי אצל משפחות ותוכנית פעילות על פי בקשתך - אלה לא מרכיביו של נופש מפנק, אלא פרויקט שנערך בקרב שבויים מצרים ממלחמת סיני בניסיון לקרב אותם לישראל האמיתית.
1956
שבויי מלחמה נתקלים פעמים רבות ביחס נוקשה מצד שוביהם. מעצר בתנאים-לא-תנאים, אלימות פיזית ומחסור במזון מלווים את תקופת שביים. שבויים כאלה היו יכולים רק לחלום על היחס שזכו לו השבויים המצרים ממלחמת סיני.

ב-1956, לאחר מבצע סיני, היו עצורים בישראל כ-5,500 שבויי מלחמה מצרים. בפרץ של מחשבה לא שגרתית הוחלט להראות להם את פניה האמיתיות של ישראל. התיירות הייתה בשפל, ולא היה מחסור באוטובוסים של תיירים - וכך זכו חיילים מצרים בסיורים חופשיים ברחבי ישראל.

קצינים מצרים, במיוחד אם היו דוברי אנגלית, זכו לטיפול מיוחד. הם שוחררו ממחנה השבויים לידי אזרחים ישראלים בלתי חמושים, וכל אזרח כזה לקח קצין לסיורים בישראל במכוניתו הפרטית. אגב, אף קצין שבוי לא ניסה להימלט אף על פי שלא הייתה כל שמירה עליהם.

משפחת אלפרט מחיפה הייתה אחת מאלה שזכו להשתתף בפרויקט המעניין הזה. אל המשפחה הוצמד מייג´ור אלעפיפי, שהיה המזכיר של המושל הצבאי המצרי בעזה. לא ניתן למצוא מסמכים ותיעוד של העברת השבוי לידי המשפחה, שכן כל התהליך נעשה בעל פה. העדות היחידה שנמצאה בכתב היא חתימתו של המייג´ור בספר האורחים המשפחתי בינואר 1957.

המשפחות לא הונחו להעניק סיור מוסכם מראש, וכל משפחה לקחה את "השבוי שלה" לסיור לפי בקשתו. היו שביקשו ללכת לכפרים ערביים, שם עמדו ושוחחו עם אנשי הכפר. היו שביקשו לראות את בתי הזיקוק בחיפה, שכן דווח בקהיר שהם הופצצו על ידי מטוסים מצריים. השבוי של משפחת אלפרט ביקש ללכת למסעדה והזמין חביתה מעשר ביצים. המלצר היה מופתע, אך מיהר למלא את הבקשה. אז התברר שהיא נבעה מרצון לבחון את הדיווח שבישראל יש מחסור חמור במזון.

הקצינים לבשו מדי צבא אך לא נשאו סימני זיהוי. בעת סיור שנערך לשבוי בנהלל פשטה השמועה שקצין מצרי מסתובב בכפר. הילדים התקבצו לראות את האורח המיוחד. לעיניהם נגלו שלושה אנשים: בן המושב שהכירו, מייג´ור אלעפיפי לבוש המדים, שאותו חשבו לשומר, וקרל אלפרט המארח. ילדה קטנה מהמושב הביטה מהופנטת בקרל, משוכנעת שהוא-הוא האויב.

המייג´ור המצרי היה קשוח למדי ולא הפגין רגשות. לעומתו השבוי שאירחו השכנים הושיב על ברכיו את רות, בתו של קרל, והזיל דמעה באומרו שיש לו בת בדיוק בגילה בקהיר.

התוכנית הסתיימה בסוף ינואר ותחילת פברואר 1957, כששבויי המלחמה הוחזרו למצרים במסגרת עסקת חילופי שבויים. התוכנית המיוחדת הזאת התייחסה, ובצדק, לקצין המצרי כאל אדם שניתן לסמוך על דברתו ומצד שני האמינה בנאיביות ארץ ישראלית מסוימת שאם יכירו אותנו - יאהבו אותנו. אולם ספק אם הייתה לפרויקט הזה השפעה על יחסו של הצבא המצרי לישראל באירועים ובמלחמות שהגיעו אחר כך.
 
לאחר בואו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לביקור בירושלים ניסו בני המשפחה לאתר את מייג´ור אלעפיפי, אך ללא כל הצלחה.