פרשיות ריגול, ובמרכזן פרשת אשרף מרואן, בראי הקולנוע המצרי

מסקירת הקולנוע, הספרות והעיתונות במצרים אפשר ללמוד רבות על העמדה המצרית ביחס לפרשות המודיעיניות שבהן הייתה מעורבת המדינה * בין אם הם כוללים אמירה ישירה ובין אם רמזים ברורים, הם משקפים את הנרטיב המצרי * פרשת אשרף מרואן כמקרה מבחן
1973
הספר "המלאך" של אורי בר יוסף (זמורה ביתן, 2010), שמספר את סיפורו של המרגל ד"ר אשרף מרואן, עורר בי עניין רב. מעולם לא נחשפתי לארגוני מודיעין ישראליים או אחרים, ואיני מכיר אותם ואת דרכי פעולתם מעבר למה שמסופר בתקשורת. לכן הזווית הייחודית שאני מבקש להתייחס אליה בהקשר זה היא שיקוף פרשות מודיעיניות, ובמרכזן פרשת מרואן, בתעשיית הסרטים המצריים.

בחלק מסרטים אלה מדובר בהצגת ביוגרפיה רשמית וסדורה של מרגל, כאשר ברור כי  זאת הגרסה  של המודיעין המצרי שעמד מאחורי כתיבת התסריט. דוגמאות לכך:

  • הסרט על המרגל רפעת אל-גמאל (המופיע בסרט בשם ראפת אל-הג´אן) שהוחדר לישראל בשנות ה-50 בזהות של עולה יהודי, ועל פי התסריט הצליח במלאכת הריגול שלו וגייס אפילו קצין בכיר בחיל האוויר הישראלי. הוא מוצג כגיבור-על מונומנטלי[1].
  • הסרט על מצרי שגויס על ידי "המוסד" ופעל מטעמו בנמל אלכסנדריה. המודיעין המצרי עלה עליו. ברגע האחרון גילה סוכן "המוסד" המצרי, שנמצא בלונדון, כי עוקבים אחריו. בפני קצין המודיעין המצרי לא נותרה ברירה אלא לסמם אותו ולהביאו למצרים בתוך ארון מתים כאילו מדובר בגופה המוחזרת למצרים לצורכי קבורה. כשהגיע הארון למצרים התגלה שהסוכן מת בדרך, והסרט הסתיים במשפט: "חי חיי בוגד ומת מוות של כלב".[2]
  • הסרט על בדואי מסיני שגויס על ידי המודיעין הישראלי (השחקן המגלם את הבדואי הוא השחקן המגלם את ראפת אל-הג´אן). המודיעין המצרי עולה עליו, עוצר אותו, לוקח קצין מודיעין מצרי הדומה לו ביותר ומחדירו לישראל כאילו הוא הבדואי המקורי. המודיעין הישראלי מגלה את התרמית, ונערכים חילופי סוכנים. הבדואי מוחזר לישראל, ואז אביו דוקר אותו למוות. בסרט זה, כמו בסרט הקודם, מצוין במפורש: "מיומני המודיעין המצרי הכללי".  

מרואן והמודיעין המצרי בראי הקולנוע המצרי

בסרטים אחרים העוסקים בריגול אין עמדה ברורה וגלויה שאכן מדובר בגרסת המודיעין המצרי. כך קרה עם אשרף מרואן בסרט "משימה בתל אביב", שלדעתי הוא הגרסה המצרית החצי-רשמית לסיפור שלו. במקרה הזה הסרט נעשה עוד בטרם מצא מרואן את מותו, והוא הוקרן לא פעם גם בתחנת הטלוויזיה השייכת לו. מהו תוכן הסרט?

זהו סרט מתח מצרי קלאסי עם עלילת מודיעין המתובלת בסצנות פעולה ומלווה במוזיקה מלודרמטית. השחקנית הראשית בסרט היא נאדיה אל-ג´ונדי, מהמובילות בתעשיית הסרטים העלילתיים המצרים. הסרט מתחיל בפריז עם הכתובית "חורף 1973". הדמות שמגלמת אל-ג´ונדי מגיעה לשגרירות המצרית שם היא מתוודה שהיא מרגלת לטובת ישראל ומבקשת ליצור קשר עם המודיעין המצרי ולספר לו את סיפורה. המודיעין המצרי נכנס לפעולה, מביא אותה למצרים ועורך לה סדרת חקירות. אז הוא מחליט להפוך אותה לסוכנת כפולה ולהשיבה לאירופה למפעיליה הישראלים.
היא מתחילה לשטות במודיעין הישראלי אך מספקת לו גם ידיעות אמת. היא דורשת ממפעילה לקחת אותה לתל אביב, שם היא מדהימה את ראש "המוסד" הישראלי כשהיא מספרת לו על חוליית טרור פלסטינית המבריחה טילי סטרלה במטרה להפיל מטוס אל-על בחו"ל. בכך היא מצילה את המטוס. מרגע זה כל דלתות "המוסד" נפתחות לפניה, היא חודרת ל"בור" ומצלמת את תוכניות המלחמה של ישראל. אבל "המוסד" מגלה את כפילותה, רודף אחריה, תופס אותה ומענה אותה. המודיעין המצרי מצליח לחלץ אותה, והיא שבה למצרים כגיבורה שהצליחה למחות את כתם הבגידה שלה.

לדעתי, הסרט משקף את פרשת אשרף מרואן. הדמות של אל-ג´ונדי מקבילה למרואן, ולפנינו גרסת המודיעין המצרי, אם כי בצורה פחות ברורה ובולטת מאשר בסרטים שציינתי לעיל. מדוע לפנינו הסיפור של מרואן?

ראשית, הסרט מתחיל בשגרירות מצרית באירופה, בפריז, כפי שמתחיל סיפורו של מרואן. וכאן חשוב לשים לב לגרסה המצרית: המרגל מודה בפני המצרים כי הוא גויס מרצונו החופשי על ידי "המוסד" אך ברצונו לחזור למוטב ולשרת את מולדתו. כלומר, הוא לא היה מלכתחילה סוכן כפול שהופעל על ידי המצרים, אלא סוכן שגויס על ידי "המוסד" ורק לאחר שהתחרט על בוגדנותו והסגיר עצמו למצרים, המודיעין המצרי הפך אותו לסוכן כפול.

שנית, בהמשך הסרט עורך המפעיל הישראלי היכרות בין אל-ג´ונדי (מרואן) לבוס הגדול שלו בתואנה כלשהי, והאישיות הבכירה הזו דומה בסרט לראש "המוסד" צבי זמיר. זה משקף את הקשרים הרבים הישירים שהיו בין זמיר למרואן.

שלישית, הסרט מביא גרסה כמעט מושלמת לסיפור חשיפת טילי הסטרלה שהוברחו על ידי אשתו של מרואן, מונה, לאיטליה כדי להפיל באמצעותם מטוס אל-על (פרשת אל-הינדי). בכך יש כמעט הודאה ברורה שגרעין העלילה של הסרט הוא פרשת אשרף מרואן. הסרט מתאר איך אחרי פרשת הסטרלות אל-ג´ונדי (מרואן) רכשה את לב צמרת "המוסד", ונסללה דרכה לפגוש קצין בכיר בצה"ל ולגנוב את תוכניות המלחמה של ישראל. זה משקף לדעתי את הדרך שבה רכש מרואן את לב הצמרת המודיעינית הישראלית.

מה מניע אותי לחשוב שידו של המודיעין המצרי עומדת מאחורי הסרט, גם בתסריט וגם בעריכה, בדיוק כמו בשלושת הסרטים שציינתי לעיל? ראשית, אספקת סמלים צבאיים ישראליים, שימוש במונחי מודיעין מצריים וישראליים וליהוק דומה בכל הסרטים. שנית, וזאת הנקודה החשובה: בכל הסרטים בולטת המגמה של המודיעין המצרי להנחיל לצופה את המסרים על היכולות הגבוהות שלו, תחכומו ועורמתו, השגת יעדיו, האכזריות של המודיעין הישראלי ובוגדנותו, השפלות של משתפי הפעולה עמו וגבורת הסוכנים המצרים.

כך, למשל, אל-ג´ונדי מצליחה להבריח את תוכניות המלחמה הישראליות בסיוע הסבתא שלה שהיא נוצרייה ממזרח ירושלים. תוספות אלה, שלפעמים הן כה מגוחכות שאדם מהיישוב יתקשה להאמין להן, נועדו לספק לסרט נופך דרמטי שימשוך את הצופים ובו בזמן להעביר לצופה המצרי מסר סמוי: אל דאגה, המודיעין המצרי שולט בעניינים, הוא משיג תוכניות של האויב, אנשיו הם גיבורים מול האויב. כאן גם ניתן לשים לב לנרטיב ולמסרים נוספים שמעוניין המודיעין המצרי להעביר: גם הנוצרים הם פטריוטים, והמודיעין המצרי סומך עליהם.

מרואן בתקשורת המצרית מול הלבנונית 

אם נראה בסרט "משימה בתל אביב" גרסה קולנועית מצרית לפרשת מרואן, הרי שניכרת כאן גישת ביניים: מרואן לא מוצג כסוכן ישראלי, אבל הוא גם לא מוצג כסוכן מצרי שמההתחלה שיטה בישראלים. הוא מוצג כקצת מזה וקצת מזה: גם סוכן ישראלי לכל דבר, אבל לאחר מכן גם סוכן מצרי, כשבסופו של דבר ידו של המודיעין המצרי היא על העליונה. לכן הסרט הזה על מרואן משדר, לדעתי, מבוכה רבה של המשטר שאינו יודע כיצד להתמודד עם הסוגיה של מרואן. זה יכול אולי להסביר מדוע המודיעין המצרי לא עמד מאחורי הגרסה באופן גלוי ומוחלט, כמו בסרטיו של ראפת אל-הג´אן, למשל. צריך להבין שמעבר לסוגיית הבגידה, המשטר המצרי לא היה מסוגל לספק הסבר כיצד זה מערכת הביטחון שלו פרוצה כך בפני שירותי מודיעין זרים, בייחוד בפני ישראל. נצטרך לחכות לסרטים נוספים בנושא כדי לראות איך המשטר המצרי מתמודד עם פרשת אשרף מרואן.

אם נעבור להביט במדיום אחר - הספרות והעיתונות הערביות - ניתן לדבר על החלוקה הגסה הבאה של הספרות והעיתונות שעסקו במרואן:

  • אלה שיצאו במצרים ניסו לספק גרסה רשמית של סוכן שפעל למען מולדתו ולרמוז כי ישנם עדיין הרבה דברים נסתרים וסודות שטרם הגיעה העת לחשוף אותם. ספרים אלה לא הצליחו לספק שום הסבר כיצד פעל מרואן לבד ללא שותפי סוד בכלל. הם גם לא הסבירו מה התועלת הרבה שצמחה למצרים מהפעלתו. צריך לזכור שמרואן מסר הרבה מידע מודיעיני רב ערך לישראל. הוא אף סיפק את תוכניות המלחמה העדכניות. האם כל זה שווה את התמיכה שלו ביצירת גורם ההפתעה כפי שטוענים מצדדי גישת הסוכן הכפול? ספרות זו, שאינה ביקורתית כלל, נמנעת מלדון בכך.
  • לעומת זאת, רוב העיתונות הלבנונית, למשל, תיארה אותו באופן הרבה פחות מחמיא. שם עלו שאלות גם עלו. עיתונות זו תהתה מי היה בסוד העניינים אם היה סוכן כפול, מי נתן לו הכוונה וכיצד ניתן ללמוד על התועלת שבהפעלתו. גישתם הביקורתית ואף הצינית של הלבנונים כלפי שירותי מודיעין ערביים ידועה (כשנתפס אלי כהן בסוריה, העיתונות הסורית היללה את המודיעין הסורי. עיתון לבנוני חשוב כתב אז שזה הסוכן הישראלי הכושל ביותר, עובדה: רק הוא נתפס...). חלוקה זו אינה מקרית ומעידה על המגמות הבסיסיות לפי קווי מתאר פוליטיים. עיתונות זו תהתה, אומנם באיחור כמובן, כיצד זה שלא הצליחו זרועות הביטחון המצריות לקבל אינדיקציה לגבי זליגת המידע לישראל; כיצד זה שלא היו שום אירועים או תקריות שהחשידו את האיש למרות תקופה ארוכה של פעילות; כיצד זה שהאיש נסע עם חומרים מסווגים ביותר, כולל בזמן מלחמה, ואיש לא עלה על זה. ושאלה נוספת קריטית שעלתה: מה מקור הידיעה החשובה ממקור ערבי שהגיעה לישראל ביום 12 באוקטובר 1973 ושינתה את פני המלחמה: מניצחון מצרי מוחץ בפריצת התעלה והסבת אבדות כבדות לישראל - לראשיתה של תבוסה מוחלטת.

כמה מילות סיכום 

פרשת מרואן, כמו פרשות אחרות מהעבר (פילבי למשל), לא תגווע וצפוי שהיא רק תתעורר כל פעם מחדש, ולו משום שיש כל כך הרבה דברים שאינם ברורים לנו ומסקרנים כל איש מודיעין וכל אזרח המעורה בפרשה, וגם מכיוון שההיסטוריה לא תניח לסיפור כה מרתק לחמוק.

בו בזמן תעשיית הסרטים ממשיכה לספק לנו רמזים לגבי הגרסאות של המודיעין המצרי, בין אם באמצעות אמירה ישירה ובין אם באמצעות רמזים חדים וברורים. בעתיד, בטוחני, יהיה לניתוח סרטים אלה ערך רב לא רק לגבי הנרטיב המצרי ביחס לכל פרשה, אלא בעיקר לגבי השאלה כיצד הם רואים אותנו, ויותר חשוב, כיצד הם רוצים שהציבור המצרי יראה אותנו.




[1] פרשת הריגול הזאת ידוע בשם הקוד "יתד": השב"כ עלה על רפעת והפכו לסוכן כפול.

[2] הפרשה הזאת ידועה אצלנו בשם "האיש במזוודה" - סיפורו של הישראלי מרדכי לוק, שבשנות ה-60 התגייס לשירות המודיעין המצרי ונשלח לאיטליה שהייתה בסיס לפעילותו מול ישראל. הוא נחשד על ידיהם כסוכן כפול, נחטף ועמד להישלח למצרים במזוודה דיפלומטית. בשדה התעופה של רומא התגלה דבר החטיפה. לוק הוסגר לישראל בנובמבר 1965 על ידי האיטלקים. מנחם גולן הפיק סרט על הפרשה תחת השם "מבצע קהיר" כבר ב-1966.

** הכותב הוא סלים בריק, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וחוקר העדה הדרוזית בישראל **
אשרף מרואן