מודיעין ותקשורת המונים: דילמות

הקרב על דעת הקהל הוא היום אחת מזירות הקרב המרכזיות. מצב זה מאלץ גופים מודיעיניים לבחון מחדש את מערכת היחסים בינם לבין תקשורת ההמונים.

התקשורת - שדה הקרב המודרני

הדימוי הראשון שצץ בראשנו לנוכח צירוף המילים "זירת קרב", הוא של חיילי חי"ר בשטח, מטוסי קרב מפגיזים מהאוויר ועוד דימויים הלקוחים מעולם ההתנגשות בין צבאות אויב. ואולם בתקופתנו זירת הקרב גולשת אל מחוץ לאזור הקרבות המזוינים. אחד הקרבות העיקריים הניטשים בין גורמים עוינים הוא הקרב על דעת הקהל - דעת הקהל של אזרחי המדינה, דעת הקהל של אזרחי מדינת האויב ודעת הקהל העולמית.

מדינת ישראל, כמו כל מדינה אחרת, מייחסת חשיבות רבה למאבק על דעת הקהל, ולכן מפעיל משרד החוץ את אגף התקשורת וההסברה, וצה"ל מפעיל את חטיבת דובר צה"ל.

המאבק על דעת הקהל מתקיים באמצעי התקשורת: בטלוויזיה, ברשתות חברתיות באינטרנט, בעיתונים מודפסים ומקוונים ועוד. לתקשורת השפעה רבה על דעת הקהל, והיא מרכיב חשוב בהסברה של המדינה. פעמים רבות ניצחון בשדה התקשורת חשוב לא פחות מניצחון בשדה הקרב הפיזי.

מודיעין ותקשורת

עצם הגדרת המונחים "תקשורת" ו"מודיעין" זה לצד זה טומנת בחובה מתח וניגודי אינטרסים. מהות המודיעין היא בחשאיות ובמידור.* ואילו לחם חוקה של התקשורת הוא גילוי מידע, חשיפתו והפיכתו לנחלת הכלל.

כיום כוחה של התקשורת הולך וגדל, וחלק נכבד מפעולתה מתנהל ברשת האינטרנט באמצעים לא פורמליים (סרטונים שמעלים גולשים לאתרים כמו YouTube, פוסטים שכותבים  בלוגרים עצמאיים ועוד). התקשורת נוכחת באופן מסיבי בכל פן של חיינו. במצב זה גם קהילת המודיעין מבינה את הקושי שבהסתרת מידע באופן גורף. מכאן לא ארוכה הדרך להבנה של ארגוני המודיעין בעולם כולו, וגם בישראל, כי רצוי למצוא את שביל הזהב בין זכות הציבור לדעת, בין זכותו שלא לדעת (למען ביטחונו ושלוות נפשו עדיף שלא יידע את כל המידע שבידי קהילת המודיעין) ובין זכותם של ארגוני המודיעין לקבוע איזה חומר יישאר מסווג (כלומר סודי), ואיזה חומר יובא לידיעת הציבור ויהיה ניתן לשימוש לצרכיה ההסברתיים של המדינה. לדוגמה: באירוע האנייה קארין A חשפה ישראל לתקשורת העולמית את העובדה שעקבה אחר האנייה ותפסה אותה כשעל סיפונה נשק רב שיועד לרשות הפלסטינית. דוגמה אחרת: סיפור המשט לעזה של הספינה מרמרה, שבה חשף דובר צה"ל לתקשורת תמונות שבהן נראים אותם משתתפים במשט, שהצהירו שזהו משט הומניטארי, מצוידים ומשתמשים באלות, רימוני הלם וחומרי לוחמה אחרים.

בעולם כולו מתחילים בשנים האחרונות לראות במודיעין מכשיר מרכזי התומך בניהול מדיניות החוץ של מדינה, ואולי אף מעצב אותה, שכן כתגובה למצב נתון קיימים על פי רוב צעדים שונים שהמדינה יכולה לנקוט, וכדי לנסות להבין מה הצד השני, או "שחקנים" בין-לאומיים, מתכוונים לעשות - היא יכולה להיעזר בידיעות מודיעיניות, וכך לבחור כיצד להגיב.

נוסף על כך המדינה משתמשת בעיקר בתקשורת על מנת להסביר לעולם את מדיניותה. משום כך ארגונים מודיעיניים רבים מתחילים בתהליכי שינוי: מגופים חשאיים, שכל פעולתם - השגת מידע מודיעיני - הם הופכים לארגונים הנדרשים לעמוד באור הזרקורים ולהציג לצרכני תקשורת ברחבי העולם (המשמשים מעין "חבר מושבעים") תשתית משכנעת של מידע המסביר את פעולות המדינה. הם צריכים להשפיע על דעת הקהל העולמית, ולעתים אף לקבל מן הקהילה הבין-לאומית גיבוי לפעולות המדינה.

כדוגמה אפשר להביא את השימוש של הממשל האמריקני בשנת 1962 בתצלומי מטוס ריגול שצילם טילים סובייטיים על אדמת קובה. האמריקנים הביאו את הצילומים למועצת הביטחון והציגו אותם כראיה חותכת, שהפריכה את הכחשותיו של שגריר ברית המועצות באו"ם לגבי נוכחותם של טילים סובייטיים על אדמת קובה. פרשה זו נודעה בשם משבר הטילים בקובה והייתה אבן דרך בהתפתחות המלחמה הקרה.

את המודיעין הגלוי שנאסף על ידי קהילת המודיעין, המדינה מנצלת לעתים קרובות לצורכי הסברה ויחסי ציבור המשפיעים על התודעה ודעת הקהל של הקהילה הבין-לאומית.

ואולם חלק ניכר מפעילות קהילת המודיעין עוסק במודיעין שאינו גלוי, והוא נאסף במגוון דרכים: יירוט וניתוח אותות תקשורת אלקטרוניים (סיגינט), מודיעין חזותי המתקבל מלוויינים, תצלומי אוויר ותצפיות (ויזינט), איסוף מידע באמצעות סוכנים הפועלים במדינות אויב (יומינט). קהילת המודיעין שומרת מידע שכזה בסודיות רבה, ורק הדרג המדיני או המבצעי מובא בסוד העניינים, על פי רוב - רק כשהמידע רלוונטי עבורו.

מידע מודיעיני כזה אינו מופץ, ודאי שלא באמצעי התקשורת. המודיעין מעוניין מאוד שהצד שעליו נאסף החומר לא יידע שהמידע המסוים עליו גלוי וידוע. ברגע שיידע זאת, קיים סיכוי סביר שהוא ישנה את דרכי פעולתו או את דרכי אבטחת המידע שלו, והדבר יקשה על גילויים נוספים בעתיד. לעתים אפילו עצם חשיפת היכולת - הטכנולוגית או האנושית - מסכנת גם חיי אדם וגם יכולות איסופיות. חשיפתן של יכולות אלו מסכנת באופן מובהק את יכולת הכיסוי המודיעיני, פוגעת בביטחון המדינה וכן בהרתעת האויב מלתקוף את המדינה. 

עם זאת, לעתים מתעוררת הדילמה, אם בכל זאת יש בחשיפת המידע ערך רב יותר מאשר בשמירתו כמידע סודי - הן ערך הרתעתי כלפי האויב והן ערך הסברתי, בעיקר כלפי העולם - אבל לעתים גם כלפי האוכלוסייה האזרחית של מדינת האויב.

משום כך לעתים מחליטה מדינת ישראל לחשוף מידע מודיעיני מסווג שגילתה, שיש בכוחו להועיל בהשגת הישגים אחרים, הסברתיים ומדיניים.



* מידור: דרך עבודה, שאדם המשרת ביחידה מסוימת אינו יודע לא על המתרחש ביחידה אחרת וגם לא על כל המתרחש ביחידה שלו. דרך עבודה זו נועדה למנוע, עד כמה שאפשר, דליפה של מידע סודי, למשל -  אם אדם המשרת בגוף מודיעין ייפול בשבי.