ב- 30 ביוני 1948, חודש לאחר הקמת צה"ל ובעיצומה של מלחמת העצמאות, פורק מטה שירות הידיעות של ארגון "ההגנה" (הש"י), והוקמו שירותי המודיעין של מדינת ישראל.

מאז 1967, התפרס השב"כ בשטחי איו"ש, אזח"ע ורמת הגולן, מתוך מטרה למנוע פעילות חבלנית עוינת מצד אוכלוסיית השטחים. בעקבות חטיפת מטוס אל-על לאלג'יר ב- 1968 ורצח הספורטאים במינכן הקים השב"כ מערך אבטחה חובק עולם, כדי להגן על יעדים ישראליים מפני הטרור.

השב"כ יודע להתאים במהירות וביעילות את יכולותיו האנושיות, המבצעיות והטכנולוגיות ולהתייצב בחוד החנית של המאבק האינטנסיבי לסיכול פיגועים.

תרומתו של השב"כ לביטחון המדינה והציבור, ולצמצום משמעותי של פגיעות בנפש, זוכה להערכה רבה במערכת הביטחון ובציבור הרחב. השירות ועובדיו ממשיכים לשמש לעם "מגן ולא יראה" (סיסמת השירות).

חוק השב"כ עוסק בהסדרת ארבעה עניינים מרכזיים

1. ההיבט המוסדי - מעמד השב"כ ואופן קביעת סמכויותיו, כפיפותו לממשלה, מעמד ראש השב"כ.
2. ההיבט התפקודי - ייעוד השב"כ, תפקידיו, סמכויות כלליות הנתונות לו (לרבות הסמכות לבצע חקירות), סמכויות סצפציפיות הנתונות לו (לרבות - סמכויות חיפוש, קבלת נתוני תקשורת, קביעת התאמה בטחונית).
3. היבט הפיקוח והבקרה - מעמד המבקר הפנימי, חובות דיווח עיתיות לכנסת, לממשלה וליועץ המשפטי לממשלה, חובת אישור ע"י גורמים חיצוניים של תקנות, כללים והוראות, כינון מנגנון השגה חיצוני בנושא קביעת התאמה ביטחונית.
4. הוראות שונות הנגזרות ממאפייני הפעולה הייחודיים של השב"כ - מעמד התחקיר הפנימי, סייג לאחריות עובד השב"כ או הפועל מטעמו, הגבלות על עובדי השב"כ בתקופת עבודתם ולאחריה, הוראות בדבר סודיות.

 
מכוח חוק השב"כ הותקנו ע"י ראש הממשלה תקנות בתחומים שונים בהם עוסק החוק.
התקנות הינן פומביות.

מעבר לתקנות נקבעו הוראות, כללים ונהלים בתחומים שונים - כל אלה הינם נורמות פנימיות שאינן מפורסמות לציבור.
הטקסט לקוח מאתר השב״כ>