אבי - אברהם אשכנזי ז"ל
בן אילנה ועופר נפל ביום כ"א בחשון תשפ"ד 05/11/2023
נשוי למזל אשכנזי אוסטר, אבא ליובל, איתן ויהונתן.
אבי (אברהם), שאוהביו כינוהו אביש, גדל והתחנך בירושלים במשפחה חמה וערכית. כילד נודע כשובב לא קטן, אך כבר אז בלט בחוכמתו, בכישוריו ובסקרנותו הרבה. ככל שהתבגר התחדדו קווי אישיותו המיוחדים ויכולת המנהיגות שבו. את לימודיו התיכוניים סיים בהצטיינות, והתכונן לקראת שירות צבאי משמעותי.עם גיוסו לצה"ל, בשנת 1998, הוצב בחיל ההנדסה הקרבית ושירת כלוחם ביחידה מובחרת. חתם לשנת קבע.
במהלך הלימודים החל לעבוד בחברת היי-טק בירושלים, אך הרצון לתרום למדינה בער בו, ולאחר חודשי מיונים ארוכים התקבל למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד") – ארגון הביון של ישראל.
בדצמבר 2007 החל את שירותו ב"מוסד" כמדריך ומטמיע של מערכות המידע הארגוניות. "הגעת למשרד כמעט שנה אחריי," כתבה עמיתה וחברה, "ומייד הצטרפת אליי להוביל ולהדריך על המערכות המבצעיות. אתה עם רוח סערה שלא משאיר אף אבן שלא הפכת, עם הרצון לשפר ולעשות יותר, תמיד הכנסת גם אותנו לטירוף הזה".
היה קשור גם למשפחתו הגרעינית, בן למופת להוריו ואת אחיותיו אהב אהבת נפש.
יהי זכרו ברוך.
אבי (אברהם), שאוהביו כינוהו אביש, גדל והתחנך בירושלים במשפחה חמה וערכית. כילד נודע כשובב לא קטן, אך כבר אז בלט בחוכמתו, בכישוריו ובסקרנותו הרבה. ככל שהתבגר התחדדו קווי אישיותו המיוחדים ויכולת המנהיגות שבו. את לימודיו התיכוניים סיים בהצטיינות, והתכונן לקראת שירות צבאי משמעותי.עם גיוסו לצה"ל, בשנת 1998, הוצב בחיל ההנדסה הקרבית ושירת כלוחם ביחידה מובחרת. חתם לשנת קבע.
לאחר שחרורו נסע עם חבריו הטובים לטיול ארוך באירופה, בארצות הברית ובדרום אמריקה. בחזרתו, נרשם ללימודי הנדסת תעשייה וניהול עם התמחות במערכות מידע וסיימם בהצטיינות.
בדצמבר 2007 החל את שירותו ב"מוסד" כמדריך ומטמיע של מערכות המידע הארגוניות. "הגעת למשרד כמעט שנה אחריי," כתבה עמיתה וחברה, "ומייד הצטרפת אליי להוביל ולהדריך על המערכות המבצעיות. אתה עם רוח סערה שלא משאיר אף אבן שלא הפכת, עם הרצון לשפר ולעשות יותר, תמיד הכנסת גם אותנו לטירוף הזה".
לימים, פותחה בזכותו מערכת מידע שנתנה פתרון לתהליך מבצעי מורכב. "לילות וימים ישבת על זה, שעות עם העובדים והמתכנתים כדי שזה יצליח ויהיה כמו שצריך."
מסירותו של אבי לתפקידו והבנתו הטכנולוגית היו לשם דבר. לנוכח ביצועיו והישגיו, מונה לראש ענף כעבור ארבע שנים בלבד. באישיותו הבלתי שגרתית, כבש את ליבם של חבריו. "הגעת אלינו למחלקה לא לבדך," כתבו, "איתך הגיע אוסף 'רובוטריקים' ואקדחי 'נרף', מגירות מלאות בכבלים, מקלדות, חלקי חילוף למחשבים וכל פריט שיהיה לכל תרחיש, רק שלא ניתקע בלי. על השולחן אוסף ממתקים, סוכריות ושוקולדים, במגירה החבאת מלאי של 'טוויזלרס' האדום, ורק מי שידע זכה להתכבד."
בשש-עשרה שנות עבודתו ב"מוסד" הדריך אבי, אפיין, תכנן ופיתח מערכות מידע, עיצב וקידם תוכניות עבודה אסטרטגיות, פיתח והוציא לפועל הכשרות טכנולוגיות וניהל באפקטיביות, במסירות ובאהבה גדולה צוותי עובדים טכנולוגיים. תואר כמנהל אהוב שדאג לעובדיו הן במישור המקצועי והן ברמה האישית, פיתח וטיפח אותם, ובכל תחום שניהל ידע להנהיג, להגדיר דרך, אסטרטגיה ותוכנית פעולה. "ראית בעיניים של כל אחד מה הוא רוצה, עובר, או צריך," כתבו, "גם אם זה רק לתלות תמונה או להשיג מיני פי.סי, על תוכנית הקורסים האישית לא התפשרת, ו'איך בבית' בכל הזדמנות שאלת. היית עבורנו גב וחוצץ למול כולם, גוננת על כל אחד מאיתנו כאילו היינו ילדיך."
בשנת 2008 נישא לאהובת נפשו מזל. בתם הבכורה יובל נולדה בשנת 2011, איתן נולד ב-2015 ויהונתן הצטרף ב-2018. המשפחה והבית היו כל עולמו. ליבו היה מתרחב בכל פעם שדיבר על אשתו וילדיו האהובים. הוא היה גאה בהם עד אין קץ, מתמלא באושר מהצלחותיהם ושואב מהם כוח ושמחה. הוא היה בן זוג אוהב, תומך ומעריך למזל אהובתו ואבא מחבק, מעורב וגאה לשלושת ילדיו. עבורו, הזמן המשמעותי ביותר היה זה שבילה איתם – בין אם בטיול יומי בטבע, בארוחה משפחתית משותפת או ברגעים קטנים של צחוק וחיבוק בבית. אהבתו למשפחתו הייתה עמוד התווך של חייו, והוא דאג לטפח ולחזק את הקשר ביניהם בכל הזדמנות.
אבי אהד את קבוצת הכדורגל "ריאל מדריד" ועקב באדיקות אחר משחקיה. הוא אהב לבשל ולאכול, להאזין למוזיקה ולקרוא ספרים, ואהב מאוד לצאת לטיולים בארץ ובעולם – עם המשפחה, ובמסגרת העבודה. אל הטיולים המחלקתיים התייחס באותה מידת רצינות כמו כל משימה אחרת בתוכנית העבודה: "תפסת פיקוד על האירוע הלוגיסטי," כתבו החברים, "מהרגע הראשון אספת מחירים, תכננת כמויות, בנית רשימות, צוות משימה לפרויקט, וגולת הכותרת – הקבבים של אביש שעד היום מדברים עליהם."
בשלהי 2022, לאחר שסבל תקופה ממכאובים, התגלתה בגופו מחלה קשה. הפרוגנוזה העגומה לא הותירה סיכויים רבים להחלמה, אך אבי לא עצר לרגע, בחן כל דרך לפתרון ונלחם בחירוף נפש. במשך קרוב לשנה עבר טיפולים קשים ומייסרים ואף על פי כן הקפיד לשדר אופטימיות, המשיך לשמש דמות משמעותית ומרכזית בבית ובעבודה, חילק משימות ודאג לביטחון המדינה עד נשימתו האחרונה.
אבי (אברהם) אשכנזי נפל בעת שירותו ביום כ"א בחשוון תשפ"ד (5.11.2023). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הניח אישה, בת ושני בנים, הורים ושתי אחיות.ספדו לו בני המשפחה: "נזכור תמיד את אבי עם הלב הגדול, שדאג לכולם סביבו. אבי שלנו, בשלל צבעי הקשת צבעת את חיינו – יחיד ומיוחד ולא דומה לאף אחד. חרות עמוק בליבנו, מושא גאוותנו, הלכת לפתע פתאום. עד אחרי הנצח, עד לפני הכול, יזהרו הכוכבים ויאירו. ניפגש, תראה בסוף."
ספדה לו מזל, אשתו: "אהוב שלי, מאז שעזבת יצרו איתי קשר אנשים מתקופות שונות בחיים שלך. וכולם סיפרו באהבה איך השפעת עליהם, איך תמכת ועזרת, מה לימדת אותם, איך גרמת להם להרגיש. איזה חותם הצלחת להשאיר בארבעים ושלוש שנות חייך. והילדים המדהימים שלנו מאמי שלי, הבטחתי לך שאני אשמור עליהם ואדאג שהם יגדלו בבית אופטימי ושמח כמו שתמיד חלמנו. ואתה צריך לראות אותם אהוב שלי ובכל אחד מהם יש משהו ממך והם כל כך מתגעגעים. בבקשה מאמי, תשמור עליהם מלמעלה גם בשבילך - אבל בעיקר בשבילי. ודבר אחרון אהוב שלי, תודה! תודה שבחרת בי להיות אשתך, שותפה לדרך, תודה על שלושה אוצרות מדהימים: יובל, איתן ויהונתן, תודה על שש-עשרה וחצי שנים של חוויות, הכלה, שמחה ושיתוף. תודה שלימדת אותי מהי אהבה. אוהבת ומתגעגעת מלאנתלפים ועד אין סוף".
ספד דוד (דדי) ברנע, ראש "המוסד": "עם לכתו של אבי, איבד המוסד מפקד מצוין ובן אדם מיוחד ויוצא דופן. אביש, כפי שכונה על ידי כולם, תרם במשך שש-עשרה שנים לעוצמתו הטכנולוגית של המוסד. מעל הכול, היה אביש איש של אנשים. הוא ידע לאתגר, היה קצת עקשן, וידע לבצע. אופטימי, חד, מחבק ואוהב. אנשיו רצו להיות כמוהו. מפקד כמו אביש, בן אדם כמו אביש. אל מול מחלתו התמודד באומץ לב בלתי רגיל, באופטימיות ובנחישות. כל אותה עת היה מסור למשפחתו ולמוסד – לאנשיו ולמשימותיו. נשבר הלב על כך שהלך מאיתנו כה צעיר, בשיא כוחו. אביש יקר, אתה חסר לנו."
כתבה זיו: "אביש, אתה מהאנשים שנוכחים גם בהיעדרם. הייתה לי הזכות לשבת לצידך בחדר, כשני מפקדים, לחוות מקרוב כמה אתה דואג לאנשים שלך, כאילו היו הילדים שלך. גם בשבוע האחרון לחייך טרחת לספר לי על העובדים שלך ועל הדאגה שלך להם. בכל נקודה בדרכים של שנינו מצאנו איך להיפגש, הדי-אן-איי המקורי שלנו תמיד רצה לשתף פעולה ולהצליח להבקיע עוד דברים, הכשרות ייחודיות, הדרכות מפקדים ומה לא. אתה לנצח בלב שלי. השבועיים האחרונים לחייך היו קשים מנשוא, אבל החיוך שלך כשהגעתי, יישאר איתי תמיד. תודה לך איש יקר".
דברי הפרידה של חבריו למחלקה: "אביש שלנו, חבר, מנהל מופלא, לוחם, מסור. מכניסתך לתפקיד ועד לשנייה האחרונה לא ויתרת ולא התפשרת, ישיבות חיתוך מצב על המיטה בבית החולים היו לדבר שגרתי, האופטימיות שהקרנת השפיעה על כולנו. קבעת לנו תוכניות להמשך ולרגע שתחזור. לא הסכמת לקבל את רוע הגזרה, נלחמת כמו בכל דבר – כמו תמיד. אביש שלנו – מדמיינים אותך שם למעלה, עושה סדר בעניינים, מפשיל שרוולים ונותן עבודה. מבטיחים להמשיך בדרכך – לשמור על חיוביות ואופטימיות, שאיפה למצוינות, ואל תדאג... אולי, רק אולי... בשבילך ורק בשבילך, השנה לשם שינוי ננסה לעמוד בתוכנית העבודה. מצדיעים לך – אופטימוס פריים שלנו, אוהבים אותך – אתה בליבנו, ותהיה בליבנו תמיד."
ספדו לו חברי הילדות: "תמיד היית החבר הכי טוב, השותף שדואג להכול, הפרטנר האידיאלי, שומר הראש, המנהיג השקט והלא ממש שקט, מספר הסיפורים הכי מסעירים ומלך הגוזמאות, הגבוה הצנוע, האופטימי הנצחי. עם חיוך וקריצה וסיגריה עם הקפה של הבוקר, או בין בירות או לסגור את הערב לפני שנעלם על האופנוע.
היית ה-שותף לטיולים קרוב לבית ובעולם, תמיד מצטרף, מעלה את מצב המורל, מתנדב, עוזר מתי שצריך, אפילו לפני שידענו שצריכים, זה שמתעניין איך אבא מרגיש וממליץ מה כדאי להגיד לבוס או לאישה.הראשון לבלות ולקלוע, לדאוג ולהתעניין, לנפנף ולהשתטות, להמליץ על ספרים וגאדג'טים. החבר המושלם לשיחות פילוסופיות עד השעות הקטנות של הלילה, מדברים על כלום ועל הכול, על הדברים הגדולים שנעשה בחיים, אבל יותר חשוב על התוצאה במשחק ההוא בשכונה שכל אחד זוכר אחרת ועל איך תהיה דיקטטור נאור.
תמיד היית החבר הכי תומך, מכיל ומרים עוד כשלא ידענו מה זה, עם המילה והעצה הכי טובה מיד אחרי שאמרת 'אתה, אתה לא חבר אתה'.החבר שאתה מרגיש בטוח רק כשהוא בפינה שלך, בקבוצה שלך, על המגרש בזיו או בזכייה בטורנירים באוניברסיטה או במאבקי טריטוריה בל״ג בעומר. זה שתמיד שם לעזור עם פנצ'ר, או בעצת קריירה או בשיחת עידוד לפני דייט ראשון ומלחיץ והבירה של אחרי פרידה.
אבי, תמיד היית ה-חבר. ותמיד תישאר כזה."אבי מונצח במרכז למורשת המודיעין (מל"מ) שבבסיס גלילות.
לזכרו הוקם אתר הנצחה דיגיטלי בפלטפורמת "Personal Memorial" ובו, לצד סיפור חייו, גלריית תמונות, הספדים ודברים לזכרו.