דייב בקרמן ז"ל
בן דורה ולואיס נפל ביום כ"ה בכסלו תשל"ז 17/12/1976
דייב נולד בפילדלפיה, ארה"ב ביום י"ד אב תרע"ב, 28 יולי 1912, להוריו דורה ז"ל ולואיס ז"ל, אשר היגרו לשם מרוסיה בסוף המאה שעברה, אח לאדוארד ז"ל, מרטין ז"ל,ברטי ז"ל אוולין ומילדרד יבדל"א. למד בבית ספר יסודי ותיכון באטלנטיק סיטי.
סיים לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1930 וקבע מושבו בקליפורניה, שם עסק במכירת פרחים. בשנת 1937 עבר לטקסס ועסק בניהול מועדוני לילה ובהשכרת תיבות נגינה. בשנת 1940 התגייס לצבא ארה"ב ומאוחר יותר למודיעין הצבאי. עמד להשתחרר מהצבא כאשר שמע על המתקפה ב"פרל הרבור", חזר לצבא והשתתף במלחמה נגד גרמניה הנאצית. היה בין חיילי צבא ארה"ב הראשונים שנכנסו למחנה "דכאו".
סיים שירותו הצבאי בצבא ארה"ב בדרגת סרן. בשנת 1946 שהה בפלורידה וניהל מלון של אביו במקביל למד באוניברסיטה מינהל עסקים. בשנת 1948 עלה ארצה במסגרת מח"ל, מתנדבי חו"ל, כדי להלחם במלחמת השחרור.
עם עלייתו, הצטרף ללוחמי חטיבה 7, עסק בעיקר בנושאי מודיעין והיה מהאבות המייסדים של שירות פיענוח תצלומי אוויר בצה"ל ונחשב לבר – סמכא בתחום.
במהלך המלחמה, התוודע לרמטכ"ל חיים לסקוב, אשר התרשם ממנו מאוד. בשנת 1950, לאחר תום המלחמה ונישואיו לאסתר, נסע לדנבר, ארה"ב ולמד את תחום הקרב האישי והלוחמה הזעירה.
לאחר סיום לימודיו חזר ארצה והצטרף לענף אמצעי לחימה במטכ"ל. בשנת 1952 הצטרף לסגל נבחרת ישראל בקליעה ובהכנות לתחרויות הלסינקי, בירי באקדח חופשי. בשנת 1953 השתחרר מהצבא בדרגת רס"ן, עבד בתיאטרון "הקאמרי" ועבר לעסקי טרקטורים ועבודות עפר. במקביל החל לאמן את אנשי יחידת הליווי של רה"מ ועשה זאת משך שנים.
בשנת 1968 נוצר קשר עם משרד הביטחון ושירות הביטחון הכללי – לאחר חטיפת מטוס "אל – על" לאלג´יר נקרא דייב להצטרף לשירות הביטחון הכללי ושימש כמדריך ירי וכמאמן מאבטחי אישים במטה ההדרכה.
דייב גידל דורות של מאבטחים. בשנת 1972 הקים דור חדש של מדריכים והכין תשתית מוצקה להמשך ההדרכה לפי רוחו ואמונתו.
בסוף שנת 1975 לקה בהתקף לב ראשון. באותה תקופה שקד על כתיבת ספר – בסיס בנושא ירי באקדח ("ההגנה העצמית") – ספר זה מתאר את שיטת הירי האינסטנקטיבי שפיתח. מת מהתקף לב נוסף, בו לקה במשרדו, בתום יום אימונים.
דייב נפטר ביום כ"ה כסלו תשל"ז, 17 דצמבר 1976.
בן 64 היה בנופלו.
הניח אישה, בן – דורון, בן – בועז, שני אחים ושתי אחיות.
קבור בבית העלמין בחולון.
יהי זכרו ברוך
לזכרו של דייב בקרמן ז"ל
סיים לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1930 וקבע מושבו בקליפורניה, שם עסק במכירת פרחים. בשנת 1937 עבר לטקסס ועסק בניהול מועדוני לילה ובהשכרת תיבות נגינה. בשנת 1940 התגייס לצבא ארה"ב ומאוחר יותר למודיעין הצבאי. עמד להשתחרר מהצבא כאשר שמע על המתקפה ב"פרל הרבור", חזר לצבא והשתתף במלחמה נגד גרמניה הנאצית. היה בין חיילי צבא ארה"ב הראשונים שנכנסו למחנה "דכאו".
סיים שירותו הצבאי בצבא ארה"ב בדרגת סרן. בשנת 1946 שהה בפלורידה וניהל מלון של אביו במקביל למד באוניברסיטה מינהל עסקים. בשנת 1948 עלה ארצה במסגרת מח"ל, מתנדבי חו"ל, כדי להלחם במלחמת השחרור.
עם עלייתו, הצטרף ללוחמי חטיבה 7, עסק בעיקר בנושאי מודיעין והיה מהאבות המייסדים של שירות פיענוח תצלומי אוויר בצה"ל ונחשב לבר – סמכא בתחום.
במהלך המלחמה, התוודע לרמטכ"ל חיים לסקוב, אשר התרשם ממנו מאוד. בשנת 1950, לאחר תום המלחמה ונישואיו לאסתר, נסע לדנבר, ארה"ב ולמד את תחום הקרב האישי והלוחמה הזעירה.
לאחר סיום לימודיו חזר ארצה והצטרף לענף אמצעי לחימה במטכ"ל. בשנת 1952 הצטרף לסגל נבחרת ישראל בקליעה ובהכנות לתחרויות הלסינקי, בירי באקדח חופשי. בשנת 1953 השתחרר מהצבא בדרגת רס"ן, עבד בתיאטרון "הקאמרי" ועבר לעסקי טרקטורים ועבודות עפר. במקביל החל לאמן את אנשי יחידת הליווי של רה"מ ועשה זאת משך שנים.
בשנת 1968 נוצר קשר עם משרד הביטחון ושירות הביטחון הכללי – לאחר חטיפת מטוס "אל – על" לאלג´יר נקרא דייב להצטרף לשירות הביטחון הכללי ושימש כמדריך ירי וכמאמן מאבטחי אישים במטה ההדרכה.
דייב גידל דורות של מאבטחים. בשנת 1972 הקים דור חדש של מדריכים והכין תשתית מוצקה להמשך ההדרכה לפי רוחו ואמונתו.
בסוף שנת 1975 לקה בהתקף לב ראשון. באותה תקופה שקד על כתיבת ספר – בסיס בנושא ירי באקדח ("ההגנה העצמית") – ספר זה מתאר את שיטת הירי האינסטנקטיבי שפיתח. מת מהתקף לב נוסף, בו לקה במשרדו, בתום יום אימונים.
דייב נפטר ביום כ"ה כסלו תשל"ז, 17 דצמבר 1976.
בן 64 היה בנופלו.
הניח אישה, בן – דורון, בן – בועז, שני אחים ושתי אחיות.
קבור בבית העלמין בחולון.
יהי זכרו ברוך
לזכרו של דייב בקרמן ז"ל