רשימת הנופלים

בן חנינה ופרנסוא. נולד בטוניס, ביום כ"ו באייר תשכ"א (12.5.1961). אח לקלוד, מישל, יוסי, סוניה, שמעון ואליעזר.  בשנת 1963 והוא בן שנה, עלה פטריק לארץ עם הוריו ועם אחיו הבוגרים. המשפחה השתקעה באופקים, שם גדל פטריק והתחנך. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "ישורון", וסיימם בבית הספר התיכון המקיף א´. 

בראשית חודש אוגוסט 1979 התגייס פטריק לצה"ל והוצב לחיל המודיעין. בתום שלוש שנות השירות הסדיר חתם לשירות קבע, והוצב לשרת בבה"ד 15. 

בשנת 1991 נישא פטריק לבחירת לבו שולמית. ב-9.11.1992 נולד בנם הבכור ירין, שהיה בעבור פטריק כל עולמו. ב-10.12.1996 נולדה ליאור, וב-14.2.1998 נולדה בת הזקונים חן, שזכה להכיר מעט מאוד. 

פטריק היה איש משפחה אהוב ואוהב, מסור ונאמן, ונחוש לעשות הכול למען רעייתו וילדיו. רבים ראו בו מודל לחיקוי בשל אישיותו המבורכת: לבו היה רחב ופתוח, והוא ניחן בצניעות הליכות וברגישות לסבל הזולת. פטריק ידע להילחם בדרכו על הדברים שהאמין בהם, ותרם מעצמו ואת עצמו למען עולם טוב יותר. חברות ונאמנות היו בעבורו ערך עליון, וחבריו ידעו שיש על מי לסמוך, וכי תמיד יעמוד לצדם בשעת צרה.  פטריק, החייכן הבלתי נלאה, היה הספר האגדי של בית הספר למודיעין. הוא רכש כבוד רב למקצוע, ולאחר שהוסמך לשמש מנחה מקצועי בתחומו, הכשיר דורות חדשים של ספרים.  נושא החינוך עמד תמיד בראש מעייניו של פטריק.

הוא היה נוטל תחת חסותו את החיילים הבעייתיים בבה"ד 15, מטפח אותם, והופך אותם לבעלי מקצוע.  עבודה קשה, נמרצות, מוטיבציה גבוהה, י?זמה, מוסר עבודה, אחריות ומקצועיות מעולה הם שהפכו את פטריק למוסד בבה"ד 15, בחיל המודיעין ובצבא כולו. על כל אלה מצא צה"ל לנכון לתגמלו בקיצור פז"ם ולהעלותו לדרגת רס"ב (רב-סמל בכיר), אולם לדאבון הלב, הוענקה לו הדרגה בהיותו על ערש דווי. 

בחודש אפריל 1998 חלה פטריק במחלה ממארת שהתגלתה כסוערת במיוחד, ואף לא ניתנה לו האפשרות להיאבק על חייו. כשבועיים מיום שהתגלתה, הכריעה אותו המחלה.  רב-סמל בכיר פטריק שושן נפל בעת מילוי תפקידו ביום העצמאות החמישים של מדינת ישראל.הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה, כשקצינים וחיילים רבים מחיל המודיעין מלווים אותו בדרכו האחרונה. 

פטריק הניח אחריו רעיה, בן ושתי בנות, אם, חמישה אחים ואחות. חודשיים לאחר נפילתו נפטרה אמו.  חברו לשירות, יצחק לביא, שחזר את ימי היכרותו עם פטריק: "לבסיס הגעתי ולפטריק חברתי / נחמד ורציני, שכל מטרתו להשביע רצוני. / לתת ולעזור לקטן ולגדול / נאמן ומסור בכל מצב ובכל תחום. / מספ??ר ומטפח את הרמטכ"ל וגם את הק?ר?ח?. // מה נחמדים היו הימים שיחד היינו מבלים, / מה נפלא להסתפר כשאתה מספר. / ... // בימי שגרה היינו נפגשים, גם במספרה וגם במקומות אחרים. / חשוב היה לך לחייך ולהראות שמחה, גם כשכאב אמרת ´לא נורא´. / כמה התרגשת לצאת בחברה, לנופש, אירוע, בילוי ומשפחה / חשוב היה הגיבוש וההצלחה להיות עם הח?בר´ה - בטוב וברע. / יזמת ותכננת כיצד ייראו הדברים, ואיך שכולנו היינו נהנים. // מספרה לתפארת הקמת, ושירות מעולה נתת. / ללמד ולהדריך אהבת, והרבה חיילים לחיים האזרחיים הכשרת. / רבות היו התכניות, ואת רובן הגשמת לאט ובסבלנות / שולה והילדים היו כל עולמך; להם הקדשת את זמנך ואהבתך. / חברים רבים רכשת, והרגשה טובה תמיד נתת. // נחמד תמיד היה לפגשך, לדבר על הא ועל דא. / ידעתי תמיד שדאגות לא חסר, אותן שמרת לעצמך ולא לספר לאחר. / והיו הזמנים היפים והשמחים, אותם נזכור לעולמים / עת בילינו בחגים ובגנים, גם בטיולים ובנופשים. / לארח בבית תמיד אהבת, וה?ר?ג??ש??ת כל טו?ב תמיד יצרת. // קשה במיוחד היה המעמד לו חיכית זמן רב - / והוא קבלת דרגת הרס"ב. / כאדם וכחבר זכורה לי ההתרגשות המוזרה / שכל מוקיריך באים לכבודך - / בוכים וכואבים על השתלשלות העניינים, / ותמיד שואלים מדוע כך הם החיים. // לו? ידעת מי חבריך שבשעת אמת באים אליך, / דואגים ופוחדים ואת האמת לא מגלים. // אך הקשה מכול קרה, וזאת בהפתעה גמורה. / התלוננת על כאבים וחוסר שינה / אך מי ידע מה תהיה הגז?רה. // נלקחת מאתנו בטרם עת / לעולם שכולו טוב ואמת. / אזכור אותך לעולמים - / כי לא בכל יום מוצאים חברים!"  נפרד מפטריק מפקד בה"ד 15, בשם החיילים והמפקדים: "לצה"ל בשנת 79´ התגייסת / ובבה"ד 15 שלוש שנים לאחר מכן הוצבת // נגד צעיר, פעיל, נמרץ ומוכשר / למשפחת הנגדים בבה"ד הועבר // עד מהרה את מעמדך ביססת / ולחבר מן המניין במשפחה מפוארה זו הפכת // מספרתך ושמך לשם דבר הפכו / ובפי כול דברי שבח והלל תמיד נישאו. // עבודה קשה, נמרצו?ת, מוטיבציה וי?זמה / מוסר עבודה, אחריות ומקצועיות מעולה / הם הם שהפכו אותך למוסד ברמה גבוהה / בכל מקום ומקום בבה"ד, בחיל, וכמובן גם בצבא. // דורות חדשים של ס?פ??רים הכשרת / עת כמנחה מקצועי בתחומך על ידי הצבא הוסמכת // ואתה על שמריך לא נחת / וב´חינוך´ לשמו גם עסקת / לידיך את כל החיילים הבעייתיים בבה"ד לקחת / ולבעלי מקצוע אותם הפכת / שכן כבוד רב למקצועך רכשת / ושליחות בעשייתך במידה רבה ראית // אך מעל לכול באהבת הזולת ובצניעות הליכות ניחנת / חברות, ר?עו?ת ונעימות תמיד הקרנת / ותמיד להיות ביחד, במספרה, במסיבות ובאירועים שאפת // על כל אלה מצאנו לנכון לאחרונה לתגמלך / בקיצור פז"ם לדרגת רס"ב, בהצדעה ובאמירת תודה. // לא כך להוקירך חלמנו / אך לדאבון לב כולנו את הדרגה על ערש דווי לך הענקנו / וזאת במקום באירועי יום העצמאות ליובל המדינה כפי שרצינו. / ... פטריק, נוח על משכבך בשלום / ואנחנו נמשיך בדרכך ובאותו החלום."  כתב לאלמנה רון כתרי, המנהל הכללי של בית הספר "הראלי העברי" בחיפה: "רק אחרי מספר ימים, מחלחלת ע?צמתה של הבשורה המרה - פטריק איננו. מאוד רציתי שתדעי, וכשילדייך יגדלו תנחילי זאת גם להם, שאבא שלהם לא היה עבורי ´רק´ בעל מקצוע - אף שהיה מעולה בתחומו, דייקן ואיכותי מאוד. פטריק בשבילי היה ´מוסד´ של חברות. החום שהקרין תמיד, הפתיחות לסביבתו ונאמנותו ללא גבול לאנשים וליחידה שבה היה חבר מרכזי, היו עבורי דוגמה ומופת. היה לי עונג לבוא אליו, מדי פעם, ולהפקיד עצמי בידיו - תרתי משמע. הליכתו של פטריק מעמנו באה במפתיע, בלא התרעה, וגרמה לחבריו ולמשפחתו זעזוע. הוא חסר לנו כעת, הוא יחסר לנו בעתיד. מאוד יחסר. ... צר לי מאוד על פטריק, חבר ופקוד אהוב."                   

פטריק נפטר ביום ה´ באייר תשנ"ח (1.5.1998).
בן 37 היה במותו. הניח אישה ושלושה ילדים.
קבור בבית העלמין הצבאי בהרצליה.

יהי זכרו ברוך