יפתח שלפוברסקי ז"ל
בן עמית וחגי נפל ביום כ"ח בשבט תשנ"ז 04/02/1997
סמל יפתח שלפוברסקי ז"ל, נפל ביום כ"ח בשבט תשנ"ז - 4
בפברואר 1997 בתאונת מסוקי היסעור בדרכו ללבנון.
יפתח, בן לעמית וחגי, נולד בהוד השרון ב- 7.7.76, התחנך בתיכון "הדרים" בהוד השרון.
יפתח התאפיין באהבת הארץ והרבה לטייל.
את שירותו החל בחיל האוויר כמכונאי נגמ"ש, אך לא היה מרוצה משיבוצו והשקיע את כל מאמציו להגיע ליחידה קרבית, ליחמ"מ.
במרץ 1996 התחיל מסלול ביחמ"מ.
כחייל התבלט יפתח בדאגתו לחבריו והשקעה בהם גם אם לעיתים בא הדבר על חשבון נוחיותו.
עם סיום ההכשרה, התלבט יפתח ברצונותיו להמשך.הוא רצה מאוד להיות בצוות מוביל ולצאת לקורס קצינים, ושאף לקצונה במוביל.
כשלושה חודשים לאחר סיום ההכשרה, בדרכו למוצב דלעת, נפל יפתח והוא בן 20.
דותן יושע - מפק"צ של יפתח מעלה קוים לדמותו:"יפתח, רציתי לשתף אותך ואת כולם במשהו. משהו שהשארת לי. זיכרון קטן, אחד מני רבים שחרטת בליבי. יש שיזכרו אותך בשל ההתמדה וכח הרצון המדהים שלא רבים ניכנו בו. יש שיזכרו אותך בשל אותה פעלתנות בלתי נידלית שאינה מאפיינת רבים מאיתנו. יש כאלה שיזכרו אותך בתור חבר אמיתי. ויש כאלה שיזכרו אותך בשל עוד הרבה תכונות יפות ויחודיות שאיפינו רק אותך. אבל אני, יפתח, אני אזכור אותך בעיקר בגלל החיוך. אותו חיוך שתמיד היה "מרוח" על הפנים שלך - לא משנה מה. אותו חיוך שהופיע לאחר שקיבלת "פידבק" חיובי על דבר שעשית. אותו חיוך שנסכת על פניך כשהיית נבוך אותו חיוך שידעת לחייך כשהיה צריך לשמור על מצב רוח טוב חיוך שיכול לשפר לחבר'ה את מצב הרוח. חיוך שיכול "להעלות למפקדים את הסעיף" לא פעם או לחילופין להצחיקם (גם אם לא תמיד זה נראה כך) גם כשלא התכוונת, כשהיית הבן אדם הכי רציני שיכולת להיות, תמיד התגנב לך החיוך הזה, החיוך השובב הזה בזויות פיך. החיוך המדבק הזה, שבכל פעם שאני נזכר בך מעלה בי חיוך בלתי - רצוני כזה. יפתח - איפה שאתה לא נמצא עכשיו ומה שאתה לא עושה כרגע - תמשיך לחייך. כי אנחנו כאן, או לפחות אני - מחייך יותר בזכותך."
יהי זכרו ברוך.
יפתח, בן לעמית וחגי, נולד בהוד השרון ב- 7.7.76, התחנך בתיכון "הדרים" בהוד השרון.
יפתח התאפיין באהבת הארץ והרבה לטייל.
את שירותו החל בחיל האוויר כמכונאי נגמ"ש, אך לא היה מרוצה משיבוצו והשקיע את כל מאמציו להגיע ליחידה קרבית, ליחמ"מ.
במרץ 1996 התחיל מסלול ביחמ"מ.
כחייל התבלט יפתח בדאגתו לחבריו והשקעה בהם גם אם לעיתים בא הדבר על חשבון נוחיותו.
עם סיום ההכשרה, התלבט יפתח ברצונותיו להמשך.הוא רצה מאוד להיות בצוות מוביל ולצאת לקורס קצינים, ושאף לקצונה במוביל.
כשלושה חודשים לאחר סיום ההכשרה, בדרכו למוצב דלעת, נפל יפתח והוא בן 20.
דותן יושע - מפק"צ של יפתח מעלה קוים לדמותו:"יפתח, רציתי לשתף אותך ואת כולם במשהו. משהו שהשארת לי. זיכרון קטן, אחד מני רבים שחרטת בליבי. יש שיזכרו אותך בשל ההתמדה וכח הרצון המדהים שלא רבים ניכנו בו. יש שיזכרו אותך בשל אותה פעלתנות בלתי נידלית שאינה מאפיינת רבים מאיתנו. יש כאלה שיזכרו אותך בתור חבר אמיתי. ויש כאלה שיזכרו אותך בשל עוד הרבה תכונות יפות ויחודיות שאיפינו רק אותך. אבל אני, יפתח, אני אזכור אותך בעיקר בגלל החיוך. אותו חיוך שתמיד היה "מרוח" על הפנים שלך - לא משנה מה. אותו חיוך שהופיע לאחר שקיבלת "פידבק" חיובי על דבר שעשית. אותו חיוך שנסכת על פניך כשהיית נבוך אותו חיוך שידעת לחייך כשהיה צריך לשמור על מצב רוח טוב חיוך שיכול לשפר לחבר'ה את מצב הרוח. חיוך שיכול "להעלות למפקדים את הסעיף" לא פעם או לחילופין להצחיקם (גם אם לא תמיד זה נראה כך) גם כשלא התכוונת, כשהיית הבן אדם הכי רציני שיכולת להיות, תמיד התגנב לך החיוך הזה, החיוך השובב הזה בזויות פיך. החיוך המדבק הזה, שבכל פעם שאני נזכר בך מעלה בי חיוך בלתי - רצוני כזה. יפתח - איפה שאתה לא נמצא עכשיו ומה שאתה לא עושה כרגע - תמשיך לחייך. כי אנחנו כאן, או לפחות אני - מחייך יותר בזכותך."
יהי זכרו ברוך.