רשימת הנופלים

בן חוה וידידיה. נולד ביום ב´ בכסלו תשי"ג (20.11.1952) בקיבוץ חולתה.

את לימודיו היסודיים  עשה בבית-הספר היסודי שבקיבוץ ואת לימודיו התיכוניים עשה, יחד עם כל חברת-הילדים, בבית-הספר האזורי ´הר וגיא´ שבקיבוץ דפנה. 

כבר בילדותו בלט כ´דבק´ חברתי. הוא היה חביב על כל המזדמן עימו ובעל כושר מנהיגות. היתה לו רמת משכל גבוהה, שנתגלתה במיוחד בכל עניין שדרש התמצאות מהירה וחוש טכני. תכונות אלה הן שעשוהו מבוקש בכל ענפי המשק. בגלל אהבתו לטבע נקשר לענף המדגה ועבד בו מילדותו. היה פעיל בהדרכת נוער בקיבוץ. ישי היה חובב ספורט והצטיין בכדורסל. הוא שיחק בקבוצת הכדורסל של הגליל העליון והיה מועמד לשחק בנבחרת הנוער של ישראל. 

ישי גויס לצה"ל באמצע אוקטובר 1971 והתקבל לקורס טיס בחיל-האוויר, אולם אחרי שלב  ה´פוגה´ השתחרר ממנו לפי בקשתו. דעתו היתה נחושה להתקבל לסיירת מטכ"ל, וכך היה. מעיד מפקדו: "מצא חן בעיני מהרגע הראשון. גם הופעתו החיצונית: גבוה, חסון, נאה מאוד. צורת דיבור מקסימה, מין עירוב של ביטחון וביישנות". זמן קצר לאחר-מכן פרצה מלחמת יום-הכיפורים. ישי, כחייל צעיר, לקח חלק בקרבות המגע לבלימת הסורים המסתערים בגולן ובמשימות היחידה בחזית המצרית. אובדן חברים מבני חולתה ומבני גילו, ושאר מאורעות המלחמה ומוראותיה, צרבו וצלקו אך גם חישלוהו. לאחר שנפגע ברגלו באחד ממשחקי הכדורסל, ובהתאם לכישוריו ולנטיותיו, הועבר לשרת במחלקת האמל"ח ביחידה. כאן עסק בפיתוח אמצעי לחימה ייחודיים. מעיד על כך מפקד היחידה: "מבחינת הכישורים, התחום שלו היה התחום הטכני. כושר דמיון והמצאה. כושר יישום של דברים שהוא החשיב אותם". 

לאחר שחרורו מן השירות הסדיר חזר למשק והקים משפחתו עם רותי ליבראך, אף היא בת חולתה. נולדו להם יובל ורוני. במשק פעל במגוון רחב של עיסוקים במדגה, בו עבד מילדותו ובריכוז הבניין, לאחר שלמד הנדסאות בניין במדרשת ´רופין´. בין שאר עיסוקיו, שימש תקופה מסוימת כ´גננת´ בגן הילדים. כן סייע במפעל ובתורנויות ברפת. בתפקידו האחרון במשק, כשכבר היה חולה, שימש כמרכז משק. 

ישי נקרא לתקופות מילואים. הוא שמר על קשר מתמיד עם היחידה וראה בכל תקופת מילואים ערך לאומי-ביטחוני. בשנת 1978התנדב לשירות הקבע לתקופה של שנה. ב- 1989 התנדב שוב לשירות הקבע. הוא מונה לתפקיד מפקד מחלקת האמל"ח ביחידה.  מפקד היחידה מעיד על תקופה זו: "ישי קיבל עליו את אמל"ח היחידה כאשר זה היה בשפל המדרגה. תוך שבועות מעטים, בזכות אישיותו, ידע ללכד את השורות ולהפוך את המחלקה לגוף פעיל ופורה. בהמשך ידע לתכנן, לגייס ולבנות גוף אמל"ח לתפארת". מבלי לוותר על חברותו בחולתה, קבע את מושב המשפחה ברעננה, כדי להיות קרוב אליה. בתקופה זו הורע מצבו הבריאותי, אך הוא התייחס למחלתו כחייל אל אויב שאפשר להכריעו בנחישות הרצון ובעזרת הרפואה. גם בהיותו מרותק למיטתו בבית-החולים היו פקודיו וחבריו מגיעים, לא רק כרעים, אלא כדי לקבל מפיו יעוץ והנחיות.

ביום כ"א באב תש"ן, נפל ישי בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בקיבוץ חולתה. הוא קיבל תעודת הוקרה על שירותו בצבא הקבע. 

בהספידו אותו אמר מפקדו: "כזה היה ישי, כזה נזכור אותו תמיד: אדם חזק גופנית ונפשית כאחד, אומר מה שיש לו לומר ללא כחל וסרק. מנהיג שסוחף אחריו את פקודיו. אדם שאוהבים לאהוב. אבד לנו קצין מקצועי, חכם, מוביל. כוח עבודה בלתי-נלאה. אבל הרבה יותר מכך - אבד לנו חבר". 

הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו. 
 
ישי נפטר ביום כ"א באב תש"ן, 12 באוגוסט 1990, בן 38 במותו.

נקבר  בבית הקברות בקיבוץ חולתה.

השאיר אחריו אישה, בן - יובל, בת - רוני, הורים, אח - גדעון ואחות - דבורה.

יהי זכרו ברוך.

לזכרו של ישי פלס ז"ל