צילה זהבי ז"ל

בת ימימה ומשה נפלה ביום כ"ט בתמוז תשמ"ב 20/07/1982
בת ימימה ומשה, נולדה ביום כ"ה בתשרי תשכ"ד (13.10.1963) בפתח-תקוה למשפחה ברוכת  ילדים מיוצאי תימן.

צילה למדה בבית-הספר היסודי "ארזים" ובבית-הספר התיכון "תל"ם", שניהם בפתח-תקוה. היא הייתה תלמידה שקדנית וחרוצה, חברותית ופעילה בקרב חבריה וחברותיה הרבים. בהיותה בכיתה ט´ השתייכה צילה לתנועת "השומר הצעיר", ולאחר מכן דגלה ברעיון ארץ-ישראל השלמה והייתה פעילה ב"נוער התחיה". צילה אהבה טיולים, עסקה בספורט (קארטה) ויזמה פעילות חברתית בקרב בני הנוער שבשכונה. את בית-הספר התיכון היא סיימה בהצטיינות, והועידה עצמה להוראה. היא נתקבלה לקורס קדם-צבאי למורות ב"בית גולדמינץ", אלא שנאלצה לעזוב לפני הסיום.

צילה גויסה לצה"ל במחצית מרס 1982. לאחר הטירונות, היא עברה קורס צפ"טיות וצורפה לחיל-הקשר והאלקטרוניקה. צילה נשלחה לשרת ביחידה בדרום הארץ, ולאחר שבועיים יצאה לחופשת-שבת, ולא שבה ממנה. צילה נפלה בעת מילוי תפקידה ביום כ"ט בתמוז תשמ"ב (20.7.1982), והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. היא השאירה אחריה הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. על אף הזמן הקצר ששהתה ביחידה, היא השאירה רושם עז על מפקדיה.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה, הם ציינו: "התרשמנו עמוקות משאיפותיה להשתבץ בצורה, שתרומתה למערכת תהיה מרבית. בזמן המועט שהייתה עמנו הספקנו להכיר את הליכותיה ומידותיה הנאות".

אחיה, צדוק, הוציא לזכרה ספר שירים ושמו "קולות בחבלי ארץ", הכולל גם משיריה שנמצאו לאחר מותה.

צילה נפטרה ביום כ"ט בתמוז תשמ"ב, 20 ביולי 1982, בת 19 במותה.

נקברה בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה.

השאירה אחריה הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות.

יהי זכרה ברוך.