רשימת הנופלים

דוד (דודו), בן גולדה ושמואל, נולד ביום ב´ בטבת תש"א (1.1.1941) בבוקרשט שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951.

הוא למד בבית-ספר יסודי ברומניה ובבית-ספר ממלכתי בצפת, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי על-שם חנה מייזל-שוחט בנהלל. עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר החקלאי, ניכר באהבתו לטבע ובעיקר לבעלי-חיים.

 לדברי חברו מאותם ימים, הוא היה דייקן ומסודר ואהוד על חבריו. דוד היה ספורטאי טוב ועסק בג´ודו ובהתעמלות במכשירים. כמו כן היה חובב ציור מושבע, והצייר האהוב עליו היה סטפן אלכסנדר. היה לו כישרון לציור ולשרטוט והוא ידע לעשות עבודות נגרות אמנותיות.

חובב שירה היה ואף כתב שירים, וכן ידע להכין תבשילים מיוחדים. בכל דבר עסק ברצינות ובמסירות, וניחן בכוח עבודה עצום ובחריצות בלתי-רגילה. תמיד שפע מרץ ויכולת גופנית. מטבעו היה אופטימי והאמין בבני-אדם, היה חבר טוב ונכון לעזור לזולת. דודו היה צנוע מאוד, טבעי וישר ביחסו לכל אדם. הוא השרה סביבו אווירה טובה והיה נעים לעבוד במחיצתו. דוד גויס לצה"ל במחצית יולי 1959 והוצב לחיל האוויר.

מאחר שלא סיים קורס טיס, הועבר לחיל  הרגלים. לאחר שהשתלם בקורס שרטוט מודיעין, הוצב כשרטט מודיעין במפקדת חטיבת "גולני". לאחר שהשתלם בקורס מדריכי אימון גופני, הוצב כמדריך אימון גופני בבית-הספר למ"כים של החטיבה. בתעודת סיום הקורס צוין שהוא מדריך מוכשר ושיש לוודא את ניצולו בהדרכת אימון גופני. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים ביחידה של חיל מודיעין כשרטט מודיעין, ולדברי מפקדו, ביצע את כל המוטל עליו במסירות ובאחריות.

לאחר שהשתחרר מצה"ל, החל ללמוד מדעי-הטבע באוניברסיטת תל-אביב. הוא השלים את התואר הראשון בביולוגיה והוענקה לו תעודת הוראה, לאחר שסיים את לימודיו במחלקה לפדגוגיה. אחרי-כן המשיך ללמוד ביוכימיה, ובשנת 1970 הוענק לו תואר שני - מוסמך במדעי-הטבע, אחרי שעשה עבודת-גמר שנושאה "מטאבוליסם של החומצה הריבונוקליאית  בבלוטות הארס של הצפע המצוי" ואחרי שעמד בבחינות בהצטיינות. מחקר זה פורסם בעיתון מקצועי באנגליה ועורר הדים רבים במעבדות העוסקות בחקר ארס הנחשים.

הוא המשיך את לימודיו לתואר השלישי ואף הספיק לסיים מחצית מעבודת הדוקטורט שלו שנושאה "תהליכי דיפרנציאציה תוך-תאיים במהלך הספרמטוגנזה בחולדה". זמן קצר לפני שנפל החל דוד לסכם את הפרקים בכימיה ולהכינם לפרסום מדעי, והם הוצאו לאור לאחר נופלו. יחד עם עבודתו במחקר, שלדברי אחד ממדריכיו, בלט בה בכושר מחשבה, ביכולת טכנית גבוהה ובדבקות במשימה, עבד שנים אחדות כמורה לביולוגיה בגימנסיה הריאלית על-שם א´ קררי בראשון-לציון.

 הוא היה מורה מעולה והצליח להפוך חומר יבש למעניין ומרתק. לצורך החייאת החומר הרבה לעשות שימוש בציוד עזר, בסרטים ובשקופיות ולסייר עם תלמידיו בטבע. הוא אהב ללמד בכלל, וביולוגיה בפרט, אהב את תלמידיו, והם השיבו לו חיבה וגם נועצו בו בבעיות שונות. מעולם לא צעק בכיתה ובקולו השקט והמרגיע השתלט אף על כיתות פרועות. לדברי מנהל הגימנסיה, מצא דודו את שביל הזהב אל לב התלמידים, בלי לוותר על רמת הלימודים. תוך זמן קצר ניתן לו לרכז בית-הספר את לימוד מקצוע הביולוגיה ואת המעבדה, והוא עשה זאת בהצטיינות. בדעתו היה להמשיך בהוראה, גם לאחר שיקבל תואר דוקטור. באחרונה רצה לרכוש משק, לטעת עצים סוב-טרופיים ולעבוד בחקלאות, בלי לזנוח את המחקר.

בביתו היה בעל ואב למופת, אהב מאוד את אשתו והיה מסור בכל לבו לילדיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חשש דוד שמא לא יגייסוהו, שכן יחידתו עמדה לפני פירוק. הוא שמח כשקיבל צו קריאה, ונשלח עם יחידתו להשתתף בקרבות ברמת-הגולן.

ביום י"ג בתשרי תשל"ד, נפגע ונהרג בהפגזה, בהיותו בחפ"ק החטיבה, צפונית להיאחזות נח"ל גשור. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון-לציון. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. אשתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברים שכתבו עליו חברים ובני משפחה, מוריו באוניברסיטה ותלמידיו בבית-הספר התיכון.

כן כלולות בחוברת תמצית עבודת הגמר שלו לתואר השני, תכנית הדוקטורט שלו, קטעים ממכתביו ומשיריו; המעבדה לביולוגיה בגימנסיה הריאלית על-שם קררי בראשון-לציון, שבה לימד דוד נקראה על-שמו.

דוד נפטר ביום י"ג בתשרי תשל"ד, 9 באוקטובר 1973, בן 32 במותו.

נקבר בבית-העלמין הצבאי בראשון-לציון.

השאיר אחריו אישה, בת ובן ושתי אחיות.

יהי זכרו ברוך.