יצחק מרקו ז"ל
בן קלרה ואברהם נפל ביום י"ח באדר תשל"א 15/03/1971
בן אברהם וקלרה. נולד בשנת תרצ"ג (1933) בבוקרשט שברומניה, ועלה לארץ בשנת 1947, במסגרת "עליית הנוער".
העולים רוכזו בקפריסין ולאחר-מכן, כשהגיעו לישראל, הוא אומץ אצל משפחה אחת בתל-מונד, כנהוג בימים ההם. הוא היה אהוב על בני המשפחה המאמצת בשל חריצותו הרבה, יוזמתו ועשיית כל המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. זמן מועט לאחר מכן עלו הוריו לארץ ויצחק הצטרף אליהם והציע להם להתגורר בטבריה, מפני שהוקסם מן הכנרת, מן השקט השורר בעיר ומצניעות תושביה. הוא למד בבית-הספר "כל ישראל חברים" ובבית-הספר התיכון "הגליל" בטבריה. בתחילה עבד במקומות שונים בטבריה ובסביבתה כפקיד וכפועל ולאחר זמן-מה התקבל לעבודה קבועה בלשכת-המס. בטבריה הוא הכיר נערה ולאחר שנה בא עמה בברית הנישואין. המצב הכלכלי של הזוג היה בכי רע ופרנסתם דלה, אך האידיליה שררה בביתם. בחיי נישואיהם נולדו להם שני בנים ובת והם שהנעימו את חייהם הקשים. במשך הזמן הגיעו לדירה משותפת משלהם. לאט-לאט יצא שמו לתהילה על טוב-לבו, נועם הליכותיו, נימוסיו ונכונותו לבוא לעזרת כל הנזקקים. הוא התמצא בשטחים רבים, עם זאת לא נהג בזלזול ובשחצנות והאיר פנים לכל. את מסירותו ואהבתו לא הגביל לחוג המשפחה בלבד, אלא היה כזה בעבודה, בחברה ובצה"ל. הוא ניהל את מזכירות "הפועל" בגליל וכאוהד כדורגל מושבע, התכונן להיות שופט במשחקים.
הוא גויס לצה"ל בדצמבר 1951 ולאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא למילואים מזמן לזמן. ביום י"ח באדר תשל"א, נפל בעת מילוי תפקידו בחרמון, בהיותו בשירות מילואים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה.
מנהל לשכת המס, בה עבד יצחק, שלח מכתב תנחומים לאלמנה ובין יתר דבריו כתב: "כל עול, אף הקשה ביותר למען משפחתו, קיבל באהבה - כי אהב מאוד את משפחתו, כי היה אוהב בני אדם בכלל... בלשכת המס למד את כל השלבים בעבודת המוסד, עד אשר נבחר למרכז ועד העובדים במחוז . . . צניעותו ועממיותו הביאו אותו לפעילות ציבורית מסועפת במפלגה וב´הפועל´ ולכולם מצא זמן ולכולם השאיפה המשותפת - החתירה לשיפור והתקדמות - במשפחה, בחברה ובעבודה".
יצחק נפטר ביום י"ח באדר תשל"א, 15 במרץ 1971, בן 38 במותו.
נקבר בבית-הקברות הצבאי בטבריה.
הניח אישה ושלושה ילדים.
יהי זכרו ברוך.
העולים רוכזו בקפריסין ולאחר-מכן, כשהגיעו לישראל, הוא אומץ אצל משפחה אחת בתל-מונד, כנהוג בימים ההם. הוא היה אהוב על בני המשפחה המאמצת בשל חריצותו הרבה, יוזמתו ועשיית כל המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. זמן מועט לאחר מכן עלו הוריו לארץ ויצחק הצטרף אליהם והציע להם להתגורר בטבריה, מפני שהוקסם מן הכנרת, מן השקט השורר בעיר ומצניעות תושביה. הוא למד בבית-הספר "כל ישראל חברים" ובבית-הספר התיכון "הגליל" בטבריה. בתחילה עבד במקומות שונים בטבריה ובסביבתה כפקיד וכפועל ולאחר זמן-מה התקבל לעבודה קבועה בלשכת-המס. בטבריה הוא הכיר נערה ולאחר שנה בא עמה בברית הנישואין. המצב הכלכלי של הזוג היה בכי רע ופרנסתם דלה, אך האידיליה שררה בביתם. בחיי נישואיהם נולדו להם שני בנים ובת והם שהנעימו את חייהם הקשים. במשך הזמן הגיעו לדירה משותפת משלהם. לאט-לאט יצא שמו לתהילה על טוב-לבו, נועם הליכותיו, נימוסיו ונכונותו לבוא לעזרת כל הנזקקים. הוא התמצא בשטחים רבים, עם זאת לא נהג בזלזול ובשחצנות והאיר פנים לכל. את מסירותו ואהבתו לא הגביל לחוג המשפחה בלבד, אלא היה כזה בעבודה, בחברה ובצה"ל. הוא ניהל את מזכירות "הפועל" בגליל וכאוהד כדורגל מושבע, התכונן להיות שופט במשחקים.
הוא גויס לצה"ל בדצמבר 1951 ולאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא למילואים מזמן לזמן. ביום י"ח באדר תשל"א, נפל בעת מילוי תפקידו בחרמון, בהיותו בשירות מילואים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה.
מנהל לשכת המס, בה עבד יצחק, שלח מכתב תנחומים לאלמנה ובין יתר דבריו כתב: "כל עול, אף הקשה ביותר למען משפחתו, קיבל באהבה - כי אהב מאוד את משפחתו, כי היה אוהב בני אדם בכלל... בלשכת המס למד את כל השלבים בעבודת המוסד, עד אשר נבחר למרכז ועד העובדים במחוז . . . צניעותו ועממיותו הביאו אותו לפעילות ציבורית מסועפת במפלגה וב´הפועל´ ולכולם מצא זמן ולכולם השאיפה המשותפת - החתירה לשיפור והתקדמות - במשפחה, בחברה ובעבודה".
יצחק נפטר ביום י"ח באדר תשל"א, 15 במרץ 1971, בן 38 במותו.
נקבר בבית-הקברות הצבאי בטבריה.
הניח אישה ושלושה ילדים.
יהי זכרו ברוך.