יוסף יואבי ז"ל
בן רחל ושמעון נפל ביום כ"ג בכסלו תש"מ 13/12/1979
בן רחל ושמעון, נולד בשנת תשי"ז (1957) בפרס, ועלה לארץ עם משפחתו ב-1964.
המשפחה השתקעה בכפר סבא, ויוסף סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "עציון" שבעיר. הוא המשיך את לימודיו בפנימייה בקריית יערים, ואחרי כן למד בבית-הספר התיכון "ירון" בחדרה. יוסף היה ילד שובב מאוד, עירני ופעלתן. הישיבה על ספסל הלימודים במשך שעות רבות, הפריעה לו, משום שאהב להימצא בתנועה מתמדת. הוא הקדיש זמן רב לעיסוק בספורט, אך בלימודים לא השקיע מאמצים רבים, למרות שהיה בעל יכולת שכלית גבוהה. בקרב משפחתו ובין חבריו היה תמיד הדמות המרכזית. מצד אחד היה הליצן שבידר את כולם, ומצד אחר היה המסייע והתומך; במיוחד נודעה לו השפעה רבה וחיובית על אחיו הקטנים ועל אמו. הוא הצטיין במסירותו לאמו ובדאגתו לה; בכל פעם שהיה מגיע לחופשה בבית, היה מטפל בעצמו באחיו ועוזר לאמו בעבודות הבית השונות.
במחצית ינואר 1975 גויס יוסף לצה"ל, והוצב בחיל-המודיעין. לאחר הטירונות, הוא השתלם בקורס לנהגי משאיות הובלה והחל לשרת כנהג באחד הבסיסים של חיל-המודיעין. הוא נחשב לחייל מעולה, בעל אופי נוח, מסור לתפקידו ואחראי. מפקדיו העריכו אותו מאוד, וחבריו ליחידה נקשרו אליו על נקלה. במשך תקופת שירותו, עלה יוסף בסולם הדרגות וזכה לקידום בתפקידים מעניינים וחשובים. אחרי שסיים את תקופת השירות הסדיר, הוא התנדב לשרת בצבא הקבע ומפקדיו קיבלו את פנייתו ברצון. הוא מילא תפקיד של קצין רכב, והועלה לדרגת רב-סמל.
בספטמבר 1978 נשא יוסף לאשה את חברתו בטי, והשניים עברו לגור בפתח-תקוה. זמן קצר אחרי נישואיהם הרתה רעייתו, אולם בשל מחלה נאלצה להפיל את עוברה. יוסף ישב שעות רבות ליד רעייתו, ועקב בדאגה אחרי תהליך התאוששותה. כשהרתה בשנית, היה מאושר. הוא חיכה בקוצר סבלנות להולדת התינוק, אולם לא זכה לזה. ביום כ"ג בכסלו תש"ם, נפל יוסף בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מספר תכונות יסוד אפיינו את יוסי: מסירות, אחריות ומרץ. אלו תכונות בסיסיות המאפיינות חייל טוב, ובעיקר אדם התורם לחברה שבה הוא חי. יוסי חי את התפקיד, תמיד לקח על עצמו את הדברים הקשים, אך ידע לחלק לחברים הסובבים אותו מלה טובה, מלאת עליזות ורצון חיים. ואכן הקשר החזק בינו לבין חבריו בא לידי ביטוי ברגשות הצער וחוסר האונים המלווים את כולנו. תמיד נזכור אותו כחבר ומוביל בחבורה".
משפחתו תרמה לזכרו ספרי תורה ותשמישי קדושה לבית-הכנסת בשכונת מגוריה.
יוסף נפטר ביום כ"ג בכסלו תש"ם, 13 לדצמבר 1979, בן 22 במותו.
נקבר בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
השאיר אחריו אשה בהריון, הורים, חמש אחיות ושני אחים.
יהי זכרו ברוך.
המשפחה השתקעה בכפר סבא, ויוסף סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "עציון" שבעיר. הוא המשיך את לימודיו בפנימייה בקריית יערים, ואחרי כן למד בבית-הספר התיכון "ירון" בחדרה. יוסף היה ילד שובב מאוד, עירני ופעלתן. הישיבה על ספסל הלימודים במשך שעות רבות, הפריעה לו, משום שאהב להימצא בתנועה מתמדת. הוא הקדיש זמן רב לעיסוק בספורט, אך בלימודים לא השקיע מאמצים רבים, למרות שהיה בעל יכולת שכלית גבוהה. בקרב משפחתו ובין חבריו היה תמיד הדמות המרכזית. מצד אחד היה הליצן שבידר את כולם, ומצד אחר היה המסייע והתומך; במיוחד נודעה לו השפעה רבה וחיובית על אחיו הקטנים ועל אמו. הוא הצטיין במסירותו לאמו ובדאגתו לה; בכל פעם שהיה מגיע לחופשה בבית, היה מטפל בעצמו באחיו ועוזר לאמו בעבודות הבית השונות.
במחצית ינואר 1975 גויס יוסף לצה"ל, והוצב בחיל-המודיעין. לאחר הטירונות, הוא השתלם בקורס לנהגי משאיות הובלה והחל לשרת כנהג באחד הבסיסים של חיל-המודיעין. הוא נחשב לחייל מעולה, בעל אופי נוח, מסור לתפקידו ואחראי. מפקדיו העריכו אותו מאוד, וחבריו ליחידה נקשרו אליו על נקלה. במשך תקופת שירותו, עלה יוסף בסולם הדרגות וזכה לקידום בתפקידים מעניינים וחשובים. אחרי שסיים את תקופת השירות הסדיר, הוא התנדב לשרת בצבא הקבע ומפקדיו קיבלו את פנייתו ברצון. הוא מילא תפקיד של קצין רכב, והועלה לדרגת רב-סמל.
בספטמבר 1978 נשא יוסף לאשה את חברתו בטי, והשניים עברו לגור בפתח-תקוה. זמן קצר אחרי נישואיהם הרתה רעייתו, אולם בשל מחלה נאלצה להפיל את עוברה. יוסף ישב שעות רבות ליד רעייתו, ועקב בדאגה אחרי תהליך התאוששותה. כשהרתה בשנית, היה מאושר. הוא חיכה בקוצר סבלנות להולדת התינוק, אולם לא זכה לזה. ביום כ"ג בכסלו תש"ם, נפל יוסף בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מספר תכונות יסוד אפיינו את יוסי: מסירות, אחריות ומרץ. אלו תכונות בסיסיות המאפיינות חייל טוב, ובעיקר אדם התורם לחברה שבה הוא חי. יוסי חי את התפקיד, תמיד לקח על עצמו את הדברים הקשים, אך ידע לחלק לחברים הסובבים אותו מלה טובה, מלאת עליזות ורצון חיים. ואכן הקשר החזק בינו לבין חבריו בא לידי ביטוי ברגשות הצער וחוסר האונים המלווים את כולנו. תמיד נזכור אותו כחבר ומוביל בחבורה".
משפחתו תרמה לזכרו ספרי תורה ותשמישי קדושה לבית-הכנסת בשכונת מגוריה.
יוסף נפטר ביום כ"ג בכסלו תש"ם, 13 לדצמבר 1979, בן 22 במותו.
נקבר בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
השאיר אחריו אשה בהריון, הורים, חמש אחיות ושני אחים.
יהי זכרו ברוך.