רשימת הנופלים

בן מאיר וצפורה. נולד ביום ז´ בטבת תרע"ז (1.1.1917) בעיר בראמצ´ה אשר בבסרביה.

אביו, שעסק במסחר והורה עברית בגמנסיה של הקהילה היהודית, היה ציוני נלהב ונימנה עם הצירים הבולטים בכינוסים האזוריים של ההסתדרות הציונית. אוירת-הבית היתה רוויה תרבות עברית ואהבת-ציון. בגיל ארבע בערך נתיתם מאביו ומאז היה עול-הפרנסה על כתפי-האם, רופאת-שיניים לפי מקצועה. הרצון העז ללימודים ניכר בו מגיל רך, ובשעה שאחותו החלה ללמוד, לא חדל דוב מלהפציר ולבקש, כי יאפשרו גם לו ללמוד; ולפי עצת-מורה נתקבל לבית-הספר  כתלמיד שלא מן המניין. עד-מהרה היה מן המצטיינים בחבורתו. בחזרו הביתה מבית-הספר היה מקבל שעורים פרטיים בעברית. שילדותו עברה עליו מתוך בדידות מרובה וקריאה לאין סוף.

לגרעין זה, אשר המלחמה הורשה לו להישאר שם כמתורגמן וכאלחוטאי במפקדה הבריטית אשר מתפקידה היה לפקח על ביצוע הסכם שביתת-הנשק; אך את כל זמנו החפשי הקדיש בסתר לענייני-עליה, הקמת התנועה הציונית, "החלוץ" וכיוצא באלה ללא הגבלת עצמו במסגרת-תנועתו. בין שאר פעולותיו שם הוציא עשרות ספרים וחוברות-הסברה בשפה הרומנית על תולדות-הציונות, תנועת-הפועלים בארץ, ההתישבות, המאבק הפוליטי ועוד. ביוני 1946 חזר הביתה לחבריו ולתנועתו. באותה שנה נשא אשה והקים את ביתו בקיבוץ בית-אורן. בפרוץ מלחמת-הקוממיות גויס לצה"ל ועסק בענייני-תרבות בניגוד לרצונו להימצא ביחידה קרבית. הצטרף לצבא-הקבע, הגיע לדרגת סגן-אלוף ובשנת 1952 עבר קורס מיוחד. עם סיום הקורס ייסד את בית-הספר הגבוה למדעי-המדינה בירושלים ועמד בראשו.

בכוח אישיותו היה מחזיק את אנשיו בכוננות כדי לפעול לשם ענייננו המשותף: לא על-ידי פקודות בלבד, כי אם מתוך שכנוע והבהרת המטרה. דוב גילה אומץ-לב שהיה למופת לאנשיו אשר אהבוהו. הוא השכיל בתכנון כל מבצע לכל פרטיו ודקדוקיו ללא שמץ של שררה ושלטון. הוא הכיר את אנשיו והלך-נפשם והתעניין בבעיותיהם האישיות, בדאגותיהם ובצרותיהם. איש-רעים נלבב היה, איש הספר, המחשבה, הנימוסים, נעים-הליכות-ושיחה. בכל פרשת-חייו התבלטו בו נאמנותו ומסירותו לכל אשר פעל. דב נפל במילוי תפקידו בקיבוץ-מעגן; היה זה בעצרת שנערכה לזכר צנחני-ההצלה שפעלו בשליחות באירופה בימי מלחמת-העולם השניה. בשעת הטקס התרסק אוירון שהנמיך טוס וכתוצאה מכך מצא דוב את מותו.  ב"שלושים" הופיע עלון-הגדוד ובו כמה רשימות עליו ולזכרו. במלאת שלוש שנים לנפלו הוציאו חבריו ומוקיריו קובץ לזכרו הכולל ממכתביו, מיומנו ואף פרקים מרשימותיו.

בשנת 1963 הונצח על-ידי עיריית רמת-גן בקראה רחוב באחת משכונותיה על-שמו. אמו תרמה פרס לשמו ולזכרו המוענק שנה שנה באוניברסיטה העברית בירושלים לתלמיד המצטיין במדעי-החברה. עם חנוכת חדר-הזכרון ב"היכל הכרמל" שבבית-אורן ביולי 1964 הוצאה חוברת "לזכרם" ובה מוקדש עמוד לזכרו וכמה רשימות לזכר עוד שניים, שחייהם קופדו בעצרת-הזכרון במעגן. כן נחרת שמו על מצבת-הזכרון שהוקמה ב"בית-הצנחן" והוקדש עמוד לזכרו בחוברת "אשר צנחו אל עמם", שהוציא קיבוץ מעגן ומחלקת-ההסברה של הסוכנות היהודית לישראל.   

דב נפטר ביום כ"ח בתמוז תשי"ד, 29 ביולי 1954.

בן 37.5 היה במותו.

הניח אשה ובן;
בתו נולדה כארבעה חדשים אחרי נפלו.

נקבר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

יהי זכרו ברוך

לזכרו של דב הררי ז"ל