אורן ורך ז״ל
בן חנה וטוביה נפל ביום כב´ באדר תשע"ז 20/03/2017
אורן, בנם של חנה וטוביה, נולד ביום כ"ה בסיוון תשמ"ג (6.6.1983) בחיפה.
אורן היה האח הצעיר לשתי אחיותיו, תמר וענת. אורני, כפי שכונה במשפחתו, גדל בגבעת אורנים, ברוממה החדשה, בחיפה. מלידתו ניחן במזג רגוע אך ערני.
בגיל שש, בעקבות שליחות אביו ממקום עבודתו, עברה המשפחה לניו-ג'רסי, שבארצות הברית, ואורן השתלב במהרה בלימודים ובחברה. בכיתה ב' החל ללמוד טניס והמאמן, שזיהה את כשרונו כבר בשלב מוקדם, קרא לו 'צ'מפיון'.
עם החזרה לארץ, לאחר שנתיים, אורן המשיך להתאמן במרכז הטניס בחיפה והשתתף גם בתחרויות ובאימונים בחו"ל. בגיל 11 זכה באליפות הארץ לנוער. עד כיתה יא' היה משחקני הטניס המובילים לבני גילו בארץ, והטניס הפך חלק בלתי נפרד מחייו ומזהותו. מאמניו טיפחו אותו והעריכו את כשרונו ואת אישיותו. הם, כמו-גם מתחריו, ראו בו שחקן הוגן, ישר ואצילי.
הטניס גיבש את אישיותו; עם משמעת של ספורטאי ומחויבות טוטאלית, אורן נדרש להתמודדות מנטלית מתמדת עם כישלונות ואי-הצלחות, לצד הניצחונות. חייו על מגרש הטניס לימדו אותו להתמקד ולהביט קדימה למשחק הבא, לניצחון הבא.
את שנות חטיבת הביניים והתיכון למד בבית הספר "אליאנס" בחיפה. אורן היה תלמיד טוב, על אף שעות האימונים המרובות. חבריו מספרים שהיה אהוב ומוקף בנים ובנות. מספרים על חוש ההומור שלו ועל דרכו הייחודית להפוך דברים פשוטים ויומיומיים לטקסים של כיף והנאה.[יש דוגמא?] אורן היה יפהפה, עם עיניים כחולות, גומות חן וכריזמה שלווה ונעימה. חבריו העריצו אותו, בעיקר כי העז להיות הוא עצמו, נאמן לעצמו ולדרכו, וידע לעשות זאת בנועם רב. במהלך כתה י"ב, אורן נפרד מהטניס התחרותי לטובת שירות צבאי משמעותי, ובכך ויתר על האפשרות להשתלב במסלול שירות של 'ספורטאי מצטיין'.
בתקופה זו, החלה המוזיקה לכבוש את ליבו. לחברה קרובה סיפר, שאת החיבור לעולם זה 'ספג' מאחיותיו, דרכן התוודע ללהקת ה'פינק פלויד'. בין הלהקות והאמנים שאהב באותה העת היו: ניל יאנג, דיוויד בואי, St.Thomas, ניק דרייק ועוד. אך הלהקה האהובה עליו ביותר, לאורך כל שנות בגרותו, הייתה 'רדיוהד' Radiohead)) ואורן נסע לראות את הופעותיהם בארץ ובחו"ל. במהרה הפך 'שם דבר' בקרב משפחתו וחבריו, לבעל טעם מוזיקלי איכותי.
לאחר תהליך מיון ארוך ומאתגר, התגייס אורן ב 8.8.2011. את הטירונות בת חצי השנה עבר בחטיבת הנח"ל. בסיומה ניפרד מחבריו והחל מסלול הכשרה ארוך וייחודי, ביחידה מובחרת בחיל המודיעין. במהלכה ההכשרה הממיינת נדרש לשיקול דעת, נחישות, דבקות במטרה ויצירתיות – אותם היטיב להפגין. כאשר היה מגיע הביתה, לא שיתף בעשייתו. רק עם לכתו התוודעו במשורה, בני המשפחה, לעשייתו, פועלו וגבורתו. מתוך מסמך המלצה שכתב ראש אמ"ן לשעבר, האלוף עמוס ידלין:"אורן שירת משנת 2001 ביחידה קרבית מובחרת השייכת לאגף המודיעין. אורן הינו מפקד מצטיין וערכי אשר לקח חלק מרכזי בתכנון והוצאה לפועל של מספר פרויקטים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של מדינת ישראל. התחום עליו פיקד אורן הינו תחום מקצועי וייחודי אשר נמצא בליבת יכולות היחידה ומהווה חלק מרכזי מהמבצעים המורכבים בהם השתתף כלוחם ומפקד. לאורן יכולות בינאישיות מרשימות ויכולת תכנון וביצוע של תהליכים מורכבים ארוכי טווח. בהוצאה לפועל של תהליכים אלה הפגין אורן יכולות הנהגת צוות, תכנון, ניהול סיכונים, אינטגרציה מורכבת, יכולות אלתור וקבלת החלטות במציאות משתנה. בנוסף לתפקידיו המבצעיים, עסק אורן בהכשרת לוחמים בתחום הייחודי שעליו פיקד באופן מרשים".
אורן היה מנהיג באישיותו, בכריזמה נוכחת, בצלילות פנימית, ומנהיג בתוקף תפקידיו הצבאיים. מנהיגותו הייתה שקטה "קולית", מאוזנת, ללא משוא פנים והיא התבססה על עניין אמיתי באנשים, על הדדיות, על יכולת בסיסית לראות ולהאמין בטוב, על דוגמא אישית ועל אכפתיות רבה ואהבה לאנשים שאיתם עשה את דרכו או פגש בדרכו.
כמנהיג שמוטלת עליו אחריות להובלת אנשים לקראת הצלחה במשימות מורכבות, היה לאורן חזון ברור: הוא שאף לעורר באנשים מחויבות ומוטיבציה גבוהה ביותר לביצוע משימה, מתוך הכרה בחשיבות הדבר שעומד בפניהם ולא מתוך ציות לסמכות, דרגה או סנקציה. הוא כיבד את פקודיו, היה מכוון וקשוב לצרכיהם, הקשיב לדעותיהם ורעיונותיהם, וחש מחויבות אישית לשמירה על ביטחונם. הוא לא היה אדם של אגו. ועם זאת לא התבטל בפני אף אחד. אורן היה מהנדירים שיודעים להאיר בגדול, מבלי לשרוף את כנפיהם של אלו שלידם.
הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, כתב:
"מפקדיו של אורן מספרים, כי היה לוחם ומפקד מצטיין, שעשייתו החשאית תרמה ועוד תתרום רבות לביטחונה של מדינת ישראל. אורן היה קצין יוזם, יצירתי ומקצועי, ועם זאת עניו, שהשכיל לשלב את תכונותיו האישיות הגבוהות עם ערכי צבא ההגנה לישראל. בשל כל אלה ועוד, היה מוערך ואהוב על הסובבים אותו ושימש להם דוגמה ומופת. בטוחני, כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו, חברו ופקודיו"
אישיותו המיוחדת בלטה גם למפקדיו בצבא, והוא קודם במהרה בסולם הדרגות, לתפקיד פיקודי, בו מצא עצמו מפקד על חבריו. בזכות האינטליגנציה הרגשית יוצאת הדופן שניחן בה, הם נשארו חבריו הקרובים ביותר. אמונם ונאמנותם לו רק התחזקה.
מספר חברו הקרוב שי:
"פגשתי את אורן לפני קצת יותר מ 16 שנים. עוד לפני שממש הכרתי אותו ידעתי שאני רוצה להיות חבר שלו. זה לא כזה מיוחד, כי כולם רצו להיות חברים שלו. כיף להסתובב בעולם הזה כחבר של אורן ורך. כי רק לדעת שאורן שם בשבילך, זה הרבה מאד. כשאתה חבר של אורן, אתה יודע שיש מישהו שיגרום לך להרגיש בסדר עם איפה שאתה, שייתן לך פרופורציות. מישהו שלא יפחד ממך וגם לא יתרגש ממך יותר מדי. מישהו שיאהב אותך בנדיבות שתמיד הייתה מפתיעה, גם אחרי שנים. הנוכחות שלו גרמה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי".
חברו הקרוב יוחאי מוסיף:
"הרגשתי בנוח לידו. אומרים שכשאנשים מתקשרים תמיד יש ביניהם איזה סוג של הצגה. אבל לא יודע, עם אורן אף פעם לא הרגשתי שאני עוטה מסכה. הייתי פשוט אני.
בשירותו נודע אורן כאדם המסוגל לקבל החלטות נבונות, בלתי שגרתיות, קשות ומצילות חיים, בתנאי לחץ קיצוניים. חזונו, בשילוב תחומי עשייה שדרשה מקצועיות ומצוינות, תפקודו במצבי לחץ וקבלת ההחלטות האמיצה שלו מונחלים כיום לחיילים ולקצינים ביחידתו. מאפייני האישיות שבלטו בהיותו ילד, נכחו ביתר שאת בבגרותו. בין אלו היו: תעוזה וביטחון עצמי שאפשרו לו 'לזרום' עם החיים, בתחושת שלמות וחוויה של נינוחות בעולם וביטחון עצמי. אל"מ עודד, מפקדו של אורן, ספד לו:"אורן, שצניעותו וחזותו השלווה והנינוחה לא מסגירות את תעצומות הנפש והכוחות שקיימים בו, לא נותנות רמז על החתירה למגע ועל העשייה הכל כך משמעותית שלו למען המדינה. לוחם ומפקד כריזמטי ובעל נוכחות. אמיץ וקר רוח, שיודע לשקול ולקבל החלטות משמעותיות, תוך שהוא לוקח בחשבון את השלכותיהן על חייליו ועל התהליך כולו. אורן חד כתער. קולט אדם או סיטואציה ברגע. מבין מיד מה נדרש לעשות וכיצד, רהוט וברור. אחד שיודע לסכם אירוע במילה או במבט. אחד כזה שאתה רוצה לצדך ברגעים המתוחים והקשים ביותר. שיודע לפעול, אבל גם להפיג את המתח בחיוך או במילה טובה. אבל חשוב מכל – אורן הוא בן אדם. מלא רגש ויכולת הכלה. בעל לב רחב, חוש הומור מפותח, שיודע לצחוק, עם אחרים וגם על עצמו. ובעיקר חבר. חבר אמיתי, שאתה יודע שתמיד יהיה שם בשבילך."
עם כניסתו לשירות קבע, עבר לגור בתל אביב וכשהיה בן 22 הכיר את מעין, אשתו הראשונה. לאחר כשש שנות חברות – נישאו השניים. בגיל 26 החל בלימודיו לתואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. "כאשר נרשמתי ללימודי ממשל", סיפר אורן, "הייתי בצבא וחשבתי להיות דמות מפתח בקבלת ההחלטות המדיניות/ביטחוניות במדינת ישראל".
בתום השנה הראשונה ללימודיו, כשהיה בן 27, החל להתלונן על כאבי ראש שהלכו וגברו. עקב אילוצי הצבא ודבקותו במטרה, אורן דחה את הבדיקה, עד שהכאבים הכריעו והוא הובהל לבית החולים. בבדיקה זו התגלה גידול מתקדם בראשו ואורן נאלץ לעבור ניתוח מורכב ביותר באופן מידי. בני המשפחה והחברים הקיפו ועטפו אותו מחוץ לחדר הניתוח ולאורך תהליך ההחלמה.
ואורן, כמו אורן, החלים והתאושש במהרה מהניתוח, ושב לתפקוד מלא תוך פחות משלושה שבועות. החלמתו המהירה הותירה רושם עז על קרוביו.
כחצי שנה לאחר מכן, עבר אורן התקף אפילפטי שסימן כי הגידול חזר. אורן, מלא בחוסן, התמקד בחיים, בטוב, במה שיש. תלונה לא נשמעה מפיו על מצבו הרפואי.
לדבריו:"אירועים אלו ללא ספק שינו את חיי ובאופן פרדוקסלי היטיבו עימם אולי אפילו לא פחות מאשר הקשו עליהם. בתהליך ההתמודדות למדתי לבקש עזרה, למדתי להכיר במגבלות שלי, קיבלתי פרופורציות באשר למצבים רבים בחיי, נהייתי פתוח ואף שמח יותר – למדתי להכיר את עצמי"
בשנה השלישית ללימודיו במרכז הבינתחומי התקבל אורן לתכנית "ארגוב" היוקרתית. במהלך אותה שנה טס לארצות-הברית עם משלחת מטעם התכנית. למרות שגופו היה חלש עדיין, לא ביקש הנחות והשתתף בכל פעילויות המשלחת, ביניהן מפגשים עם מנהיגי יהדות ארצות הברית, עם נציגי ישראל ודמויות נוספות משדולת היהודים בארצות הברית. אורן, כמו סטודנטים נוספים בתכנית, נדרשו להכין ולשאת נאומים במהלך הביקור. אורן בלט כאדם וכנואם בחסד
במהלך לימודיו התנדב במסגרת "צעירים בונים עתיד" לחניכת ילדים בעלי קשיים שונים. ובהמשך - במסגרת "יזמים צעירים" של ילדי תיכון בהוד השרון, עת ליווה קבוצה של בני נוער בהקמה של חברה, החל משלב גיבוש בעלי התפקידים, דרך פיתוח הרעיון למוצר ועד למכירתו.
"בשני המקרים בהם התנדבתי גיליתי על עצמי כי היכולת לעזור לאנשים אשר זקוקים לסיוע הינו משמעותי בשבילי לא פחות משזה משמעותי עבור הילדים אותם חנכתי", סיפר.
לאחר פטירתו סיפרה ד"ר אליסה רובין, המנהלת האקדמית של תכנית "ארגוב", על מקומו המשמעותי של אורן בקבוצה ובליבה, וביקשה להנציח אותו בטקס סיום המחזור של שנת 2017. בטקס סיום מחזור 2018, העניקה המשפחה מלגה על שמו עבור מעורבות בתרומה לקהילה:
"הפרס על שמו אורן בננו היקר ", כתבו ההורים חנה טוביה, "מוענק על עשייה המרבה ומעצימה את הטוב. הרואה את האדם במרכז ופועלת למען צמחה ושוויון זכויותיו. למען העתיד של כולנו. אורן היה אדם מוקיר אדם. חיי אנשים וביטחונם עמדו במרכז העשייה שלו בחייו הקצרים. הוא אהב את החיים ויצק בהם משמעות ויופי כיצירת אמנות גם בתקופות מאתגרות. הוא ידע להרגיש את הרגע ולהעריך את מה שנגלה לעיניו ואת המפגש עם מי או עם מה שמולו. אורן היה שמח על הענקת אות הוקרה זה ובשמו אנחנו כאן, המשפחה שלו."
עם סיום לימודיו, בשנת 2012 החליט אורן להשתחרר מצה"ל ולנסות למצוא כיוון לעשייה משמעותית באזרחות. הוא חבר לעמיתיו מהצבא וביחד הקימו את המיזם "טריגו" להדרכת נהיגה מבצעית. במסגרת המיזם היה אורן אחראי על הפיתוח העסקי ופיתוח מוצרים בתחום חדש זה, שכלל בחינת כדאיות לפעילות, ניתוח השוק והסביבה התחרותית וגיוס לקוחות ראשונים לחברה. בהתלבטויות תעסוקתיות, שהעסיקו אותו במקביל לעשייה זו, העלה את האפשרות לעסוק בפסיכולוגיה של הספורט, אך בשל תהליך ההכשרה הממושך, החליט לפנות ללימודי עבודה סוציאלית קלינית.
נישואיו הצעירים למעיין לא צלחו את ההתמודדויות שזימנה להם המחלה, והם החליטו להיפרד. לאור משבר הפרידה וקשיי ההסתגלות לחיים האזרחיים, בצל התמודדות מתמדת עם מצב רפואי מורכב, החליט אורן לשוב "לביתו" במסגרת הצבאית. אורן חזר לתפקיד מטה ביחידה בה גדל.
בשנת 2014 פגש אורן את אשתו גילי, והם נישאו באושר גדול. ימים ספורים לאחר החתונה, בהמשך לבדיקת MRI שביצע, נאלץ לעבור ניתוח נוסף בראשו, השלישי במספר. ההתאוששות הייתה מהירה, ובמקביל לקבלת המשך הטיפול הרפואי, חזר אורן לעבודתו ביחידה.
באוקטובר 2015, טס אורן לשוויץ עם אביו, לצפות במשחקי טניס של השחקן המוערץ והאהוב עליו – רוג'ר פדרר. בכך הגשימו יחד חלום משותף. לשמחתם נרשמו לתחרות זו מספר שחקנים נוספים בעלי שם בענף ואורן זכה לראות משחק גמר בסיומו ניצח פדרר את יריבו המר רפאל נדאל.
בשנת 2015 הוצע לאורן תפקיד חדש ומאתגר ביחידה משיקה בחיל המודיעין. מפקדו, סא"ל אוהד, מספר על המפגש הראשוני ביניהם:"נפגשנו לפגישת היכרות. סיפרת לי על עצמך. אני מציין לעצמי בראש - כמעט אפס ניסיון בעולם הייעודי של היחידה. מנגד- יש לך הבנה מבצעית עמוקה. נחישות, ערכיות והרבה צניעות. מחליט לקבל אותך. ממשיכים לדבר על החיים. מציין לעצמי בראש - הומור, ציניות, רוחב אופקים, חשיבה ביקורתית וקבלה עצמית. איש של משפחה. יודע לעבוד היטב בחברת עוד אנשים. איש של צוות. אני מחליט על התפקיד שנראה לי המתאים עבורך - מפלג מו"פ. לקראת סיום אני מזהיר אותך על כך שיהיו אתגרים במעבר מהיחידה בה גדלת. תורת לחימה שונה, ותרבות ארגונית חדשה אינם דבר של מה בכך. תידרש לעבור הכשרה מאפס ולהתחיל לצבור מיומנויות. אתה נענה לאתגר. "לוחם", אני מציין לעצמי. סיימת את ההכשרה. אתה מתפקד כבר כמפלג. פרויקט גדול ראשון תחת פיקודך. ישיבת תיאום ציפיות. אתה מבין את גודל השעה. אתה חוזר עם תכנון ביצוע מפורט, וכוחות ומשימות. כאן אתה מביא חשיבה אחרת. אתה דורש לרתום כמעט את כל היחידה לפרויקט. מביט בחיוך ואומר משהו בסגנון - ביקשת לחשוב בגדול. בחודשים הקרובים אתה מנצח על המשימה המורכבת, ובתומה, מעמיד יכולת מבצעית עמוקה ויציבה, יכולת שתכליתה לחזק את כל השיטות המבצעיות השונות במערך, ואף להוות שיטה מבצעית בפני עצמה. מעבר לעמידה המלאה במשימה, ראוי לציין את הדרך. שוב, וכבר נאמר - הבנה מבצעית עמוקה, נחישות, ערכיות והרבה צניעות."
עד מהרה הפך אורן לדמות מפתח בתפקידו החדש, וזכה להערכה רבה של מפקדיו ופקודיו. אורן מצדו, התחבר והתאהב בעשייה של היחידה ובתפקיד שמילא. מספרת פקודתו, מילנה:"זכיתי להכיר אדם מדהים, שלימד אותי גם מבלי להתכוון, אלא פשוט מלהיות מי שהוא, מהי צניעות, מהי הירתמות למשימה, קפדנות, יסודיות, אופטימיות והחשוב מכל אנושיות. בשיחותינו התייעצנו לא פעם על החלטות הקשורות לפלגה כולה. תמיד אורן היה נכון לשמוע את דעתי, גם כשלא הסכמנו.
לא אשכח את אורן המחייך והשמח שיושב עם האייפוד במשרד ומשמיע את המוזיקה שאהב, מגיע לפני כולם ויוצא אחרי כולנו. נותן את כולו עד לפרטים הכי קטנים, מציב לנו רף ודוגמא ברמה הכי גבוהה שניתן לדמיין.
לא אשכח את אורן שקרן כשהראה לנו תמונות של אריאל, דיבר על גילי או סיפר על המשפחה. את אורן שגם כשקשה היה, יצא לשאוף אויר ומיד התאפס והמשיך הלאה למטרה הבאה." "אני זוכר את אורן בקפה של בוקר", מספר מפקדו סא"ל אוהד, "בדרינק של לילה, בפינת "הזולה" במתקן הישן, בדיונים מתישים לתוך הלילה ועוד ועוד. אתה חבר של כל כך הרבה אנשים, איש שיחה מרתק. בזמן קצר, התחברו אליך אנשים רבים - מהיחידה, מהיחידות, משאר גופי קהילת הביטחון, ואפילו מבית הקפה במערך. המשפחות של הקצינים נפגשות ביוזמה והובלה שלך. הסוציומטרי שלך - כמובן, גבוה ביותר. כבר אמרנו - הומור, ציניות, רוחב אופקים, חשיבה ביקורתית וקבלה עצמית. איש של צוות איש של אנשים."
בדצמבר 2015, נולד לאורן וגילי בן מתוק להפליא – אריאל. רגע זה היה המאושר ביותר בחייו של אורן. הוא ציפה לבן הזה והתמלא גאווה להפוך להיות לאבא.
בחודש יוני 2016 אורן אושפז בבית החולים ולאחר בדיקת MRI דחופה, נאלץ לעבור את הניתוח הרביעי, הקשה ביותר. מנהל המחלקה, שניתח את אורן גם בניתוחיו הקודמים, הגדיר את הניתוח כ"הרואי", בשל המורכבות והקושי עמם אורן נאלץ להתמודד. הגידול, בשלב זה, נמצא בדרגה הגבוהה ביותר, ללא סיכוי להחלמה. הפעם, תהליך ההתאוששות היה ממושך, וכלל טיפולים בבית החולים, ולאחריהם - הליך שיקום ממושך בבית לוינשטיין. בתקופה זו עברו אורן וגילי לביתם החדש שקנו ועיצבו, בהרצליה.
כוחותיו של אורן עמדו לו גם בתקופה זו; הוא המשיך לבלות בבית הקפה השכונתי, ולהיפגש עם חברים ובני משפחה. אלו ליוו אותו לאורך כל שעות היום והלילה, בחודשים האחרונים בחייו. מרפסת ביתם של גילי ואורן, הכילה באופן קבוע, מעגל מצומצם ונבחר של קרובים, אשר היו שם גם כשהלך לשנת צהריים, וחיכו לו - כשיצא. אורן הספיק לנסוע לטיול במדבר עם חבריו ליחידה ולטוס לביקור קצר ברומא עם שניים מחבריו הטובים ביותר, שם ביקש לחוות מעט זמן איכות, הרחק מן המחלה. ספד לו מפקדו, אל"מ עודד:
"בחודשים האחרונים של חייו הקיף את עצמו אורן בטבעת קרובה של חברים ומשפחה. אנשים שהיה לו נעים להיות במחיצתם והוא היה מוכן להכניס אותם לחייו ברמה הכי אינטימית ועמוקה.
אני מרגיש שזכיתי להיכלל בחבורה הזאת. בעיקר כי זכיתי להכיר ולראות צדדים נוספים באישיותו של אורן שלא הכרתי בעבר. אורן האח, אורן הבן, אורן האבא ואורן הבעל. זכות לראות את התמונה השלמה של אורן ולראות עד כמה הוא מיוחד. לראות שגם ברגעים הכי קשים שלו – הוא נשאר אותו אורן".
לרוע המזל, וכצפוי עם גידול מסוג זה, בתחילת שנת 2017 החלה נסיגה במצבו. אורן ראה את גופו החזק בוגד בו, הולך ונחלש. מספר חברו הקרוב, איתמר:
"ההתמודדות שלך עם המחלה זיקקה את כל תכונותיך הייחודיות. בכל פעם שניחתה עליך מכה, קמת בשקט, בצניעות ובאלגנטיות מעוררת השראה, ניערת מעליך את האבק והמשכת קדימה. גם בימיך האחרונים, כשהגידול המפלצתי הזה שיתק את גופך ולקח ממך חלק אחר חלק, ידעת למצוא את המילה, המבט או החיוך שיהיו הכי מדויקים לתיאור הרגע. בזכות היכולת הנדירה הזאת שלך, הצלחנו לראות אותך מבעד למחלה ולעולם נמשיך לראות אותך ככה: יפה, צנוע, חכם וממזר לא קטן".
אורן ניפטר בביתו מוקף משפחה ואנשים אוהבים, בתאריך ה-20.3.2017 .
חיוכו שובה הלב עם גומות מלאות החן, המבט המישיר והטוב של עיניו התכולות, היו סימני ההיכר שלו. ליבו הטוב ואהבתו לאנשים שהיו בחייו, הפכו אותו לאדם ש"ממלא את החדר בנוכחותו" כפי שתיאר אותו חברו יוחאי. "אני שבור מכך שנלקחת מאתנו", כתב חברו הקרוב איתמר, "אבל מחוזק מכך שאני יודע שהרוח וההוויה שלך יישארו איתי תמיד ומתי שאצטרך אני אסתכל למעלה ואחפש את החיוך הממזרי, עם הגומות והנצנוץ בעיני התכלת".
הגומה והחיוך המלא בקסם לא נעלמו גם במצבים מאתגרים הן בשירותו הצבאי, והן במלחמתו על חייו, כפי שסיפר עליו מפקדו, אל"מ עודד: "אורן – היית דוגמה ומופת כלוחם ומפקד. גיבור אמיתי. המשכת להוות דוגמה במהלך המאבק הקשה שלך במחלה שהכריעה אותך. הדהמת את כולנו בכוחות, באופטימיות, בהומור ובאהבה." מפקדו, תא"ל גיא, כתב:"אורן היה אדם אשר ערכי הרעות, אהבת האדם והארץ, הנחישות והדבקות במשימה הנחו אותו בדרכו ובאו לידי ביטוי בכל מעשיו. ערכים אלו ניטעו עמוק באישיותו של אורן מבית והיו חלק מרכזי ובולט ברוח שהשרה על הסובבים אותו. אופיו ודרכו הייחודיים הותירו חותם עמוק בקרב מפקדיו, פקודיו וכל שותפיו לעשייה."
הטוב הזה, כמו-גם נועם הליכותיו, אצילותו ושאר מעלותיו של אורן, היו חלק מה-DNA שלו. וכך הם נכחו בבית, מילדות, דרך בגרותו, התמודדותו עם המחלה ועד רגעיו האחרונים.
אורן הותיר אחריו את אשתו, גילי, ובנו אריאל, הוריו חנה וטוביה ואחיותיו תמר וענת.
במורשתו השאיר לנו שפע רב.
"אהוב שלי, האיש שלי, האבא של אריאל", ספדה לו אשתו, גילי, בלוויה "רק אתה יכולת לנהל את המערכה האחרונה והקשה בחייך עם החיוך, הגומות והרוגע הזה. הגידול הארור לקח ממך הכל אבל לא הצליח לשבור את הרוח שלך. נשארת עד הרגע האחרון אורן.
אורן חד, מדויק, שיודע במבט להגיד מה שלא יכול להגיד במילים. בתוך ים העצב האינסופי הזה אני מרגישה שזכיתי, ברת מזל. זכיתי לחיות אתך מהחיים, לאהוב אותך, להיות נאהבת. זכיתי להביא איתך לעולם את אריאל. אני לא נפרדת ממך, אתה נשאר אתנו לתמיד."
רב-סרן אורן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ב באדר תשע"ז(20.3.2017) . בן שלושים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה.
יהי זכרו ברוך.
לצפייה בחוברת לזכרו לחצו כאן>>
כ
אורן היה האח הצעיר לשתי אחיותיו, תמר וענת. אורני, כפי שכונה במשפחתו, גדל בגבעת אורנים, ברוממה החדשה, בחיפה. מלידתו ניחן במזג רגוע אך ערני.
בגיל שש, בעקבות שליחות אביו ממקום עבודתו, עברה המשפחה לניו-ג'רסי, שבארצות הברית, ואורן השתלב במהרה בלימודים ובחברה. בכיתה ב' החל ללמוד טניס והמאמן, שזיהה את כשרונו כבר בשלב מוקדם, קרא לו 'צ'מפיון'.
עם החזרה לארץ, לאחר שנתיים, אורן המשיך להתאמן במרכז הטניס בחיפה והשתתף גם בתחרויות ובאימונים בחו"ל. בגיל 11 זכה באליפות הארץ לנוער. עד כיתה יא' היה משחקני הטניס המובילים לבני גילו בארץ, והטניס הפך חלק בלתי נפרד מחייו ומזהותו. מאמניו טיפחו אותו והעריכו את כשרונו ואת אישיותו. הם, כמו-גם מתחריו, ראו בו שחקן הוגן, ישר ואצילי.
הטניס גיבש את אישיותו; עם משמעת של ספורטאי ומחויבות טוטאלית, אורן נדרש להתמודדות מנטלית מתמדת עם כישלונות ואי-הצלחות, לצד הניצחונות. חייו על מגרש הטניס לימדו אותו להתמקד ולהביט קדימה למשחק הבא, לניצחון הבא.
את שנות חטיבת הביניים והתיכון למד בבית הספר "אליאנס" בחיפה. אורן היה תלמיד טוב, על אף שעות האימונים המרובות. חבריו מספרים שהיה אהוב ומוקף בנים ובנות. מספרים על חוש ההומור שלו ועל דרכו הייחודית להפוך דברים פשוטים ויומיומיים לטקסים של כיף והנאה.[יש דוגמא?] אורן היה יפהפה, עם עיניים כחולות, גומות חן וכריזמה שלווה ונעימה. חבריו העריצו אותו, בעיקר כי העז להיות הוא עצמו, נאמן לעצמו ולדרכו, וידע לעשות זאת בנועם רב. במהלך כתה י"ב, אורן נפרד מהטניס התחרותי לטובת שירות צבאי משמעותי, ובכך ויתר על האפשרות להשתלב במסלול שירות של 'ספורטאי מצטיין'.
בתקופה זו, החלה המוזיקה לכבוש את ליבו. לחברה קרובה סיפר, שאת החיבור לעולם זה 'ספג' מאחיותיו, דרכן התוודע ללהקת ה'פינק פלויד'. בין הלהקות והאמנים שאהב באותה העת היו: ניל יאנג, דיוויד בואי, St.Thomas, ניק דרייק ועוד. אך הלהקה האהובה עליו ביותר, לאורך כל שנות בגרותו, הייתה 'רדיוהד' Radiohead)) ואורן נסע לראות את הופעותיהם בארץ ובחו"ל. במהרה הפך 'שם דבר' בקרב משפחתו וחבריו, לבעל טעם מוזיקלי איכותי.
לאחר תהליך מיון ארוך ומאתגר, התגייס אורן ב 8.8.2011. את הטירונות בת חצי השנה עבר בחטיבת הנח"ל. בסיומה ניפרד מחבריו והחל מסלול הכשרה ארוך וייחודי, ביחידה מובחרת בחיל המודיעין. במהלכה ההכשרה הממיינת נדרש לשיקול דעת, נחישות, דבקות במטרה ויצירתיות – אותם היטיב להפגין. כאשר היה מגיע הביתה, לא שיתף בעשייתו. רק עם לכתו התוודעו במשורה, בני המשפחה, לעשייתו, פועלו וגבורתו. מתוך מסמך המלצה שכתב ראש אמ"ן לשעבר, האלוף עמוס ידלין:"אורן שירת משנת 2001 ביחידה קרבית מובחרת השייכת לאגף המודיעין. אורן הינו מפקד מצטיין וערכי אשר לקח חלק מרכזי בתכנון והוצאה לפועל של מספר פרויקטים בעלי חשיבות אסטרטגית לביטחונה של מדינת ישראל. התחום עליו פיקד אורן הינו תחום מקצועי וייחודי אשר נמצא בליבת יכולות היחידה ומהווה חלק מרכזי מהמבצעים המורכבים בהם השתתף כלוחם ומפקד. לאורן יכולות בינאישיות מרשימות ויכולת תכנון וביצוע של תהליכים מורכבים ארוכי טווח. בהוצאה לפועל של תהליכים אלה הפגין אורן יכולות הנהגת צוות, תכנון, ניהול סיכונים, אינטגרציה מורכבת, יכולות אלתור וקבלת החלטות במציאות משתנה. בנוסף לתפקידיו המבצעיים, עסק אורן בהכשרת לוחמים בתחום הייחודי שעליו פיקד באופן מרשים".
אורן היה מנהיג באישיותו, בכריזמה נוכחת, בצלילות פנימית, ומנהיג בתוקף תפקידיו הצבאיים. מנהיגותו הייתה שקטה "קולית", מאוזנת, ללא משוא פנים והיא התבססה על עניין אמיתי באנשים, על הדדיות, על יכולת בסיסית לראות ולהאמין בטוב, על דוגמא אישית ועל אכפתיות רבה ואהבה לאנשים שאיתם עשה את דרכו או פגש בדרכו.
כמנהיג שמוטלת עליו אחריות להובלת אנשים לקראת הצלחה במשימות מורכבות, היה לאורן חזון ברור: הוא שאף לעורר באנשים מחויבות ומוטיבציה גבוהה ביותר לביצוע משימה, מתוך הכרה בחשיבות הדבר שעומד בפניהם ולא מתוך ציות לסמכות, דרגה או סנקציה. הוא כיבד את פקודיו, היה מכוון וקשוב לצרכיהם, הקשיב לדעותיהם ורעיונותיהם, וחש מחויבות אישית לשמירה על ביטחונם. הוא לא היה אדם של אגו. ועם זאת לא התבטל בפני אף אחד. אורן היה מהנדירים שיודעים להאיר בגדול, מבלי לשרוף את כנפיהם של אלו שלידם.
הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, כתב:
"מפקדיו של אורן מספרים, כי היה לוחם ומפקד מצטיין, שעשייתו החשאית תרמה ועוד תתרום רבות לביטחונה של מדינת ישראל. אורן היה קצין יוזם, יצירתי ומקצועי, ועם זאת עניו, שהשכיל לשלב את תכונותיו האישיות הגבוהות עם ערכי צבא ההגנה לישראל. בשל כל אלה ועוד, היה מוערך ואהוב על הסובבים אותו ושימש להם דוגמה ומופת. בטוחני, כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו, חברו ופקודיו"
אישיותו המיוחדת בלטה גם למפקדיו בצבא, והוא קודם במהרה בסולם הדרגות, לתפקיד פיקודי, בו מצא עצמו מפקד על חבריו. בזכות האינטליגנציה הרגשית יוצאת הדופן שניחן בה, הם נשארו חבריו הקרובים ביותר. אמונם ונאמנותם לו רק התחזקה.
מספר חברו הקרוב שי:
"פגשתי את אורן לפני קצת יותר מ 16 שנים. עוד לפני שממש הכרתי אותו ידעתי שאני רוצה להיות חבר שלו. זה לא כזה מיוחד, כי כולם רצו להיות חברים שלו. כיף להסתובב בעולם הזה כחבר של אורן ורך. כי רק לדעת שאורן שם בשבילך, זה הרבה מאד. כשאתה חבר של אורן, אתה יודע שיש מישהו שיגרום לך להרגיש בסדר עם איפה שאתה, שייתן לך פרופורציות. מישהו שלא יפחד ממך וגם לא יתרגש ממך יותר מדי. מישהו שיאהב אותך בנדיבות שתמיד הייתה מפתיעה, גם אחרי שנים. הנוכחות שלו גרמה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי".
חברו הקרוב יוחאי מוסיף:
"הרגשתי בנוח לידו. אומרים שכשאנשים מתקשרים תמיד יש ביניהם איזה סוג של הצגה. אבל לא יודע, עם אורן אף פעם לא הרגשתי שאני עוטה מסכה. הייתי פשוט אני.
בשירותו נודע אורן כאדם המסוגל לקבל החלטות נבונות, בלתי שגרתיות, קשות ומצילות חיים, בתנאי לחץ קיצוניים. חזונו, בשילוב תחומי עשייה שדרשה מקצועיות ומצוינות, תפקודו במצבי לחץ וקבלת ההחלטות האמיצה שלו מונחלים כיום לחיילים ולקצינים ביחידתו. מאפייני האישיות שבלטו בהיותו ילד, נכחו ביתר שאת בבגרותו. בין אלו היו: תעוזה וביטחון עצמי שאפשרו לו 'לזרום' עם החיים, בתחושת שלמות וחוויה של נינוחות בעולם וביטחון עצמי. אל"מ עודד, מפקדו של אורן, ספד לו:"אורן, שצניעותו וחזותו השלווה והנינוחה לא מסגירות את תעצומות הנפש והכוחות שקיימים בו, לא נותנות רמז על החתירה למגע ועל העשייה הכל כך משמעותית שלו למען המדינה. לוחם ומפקד כריזמטי ובעל נוכחות. אמיץ וקר רוח, שיודע לשקול ולקבל החלטות משמעותיות, תוך שהוא לוקח בחשבון את השלכותיהן על חייליו ועל התהליך כולו. אורן חד כתער. קולט אדם או סיטואציה ברגע. מבין מיד מה נדרש לעשות וכיצד, רהוט וברור. אחד שיודע לסכם אירוע במילה או במבט. אחד כזה שאתה רוצה לצדך ברגעים המתוחים והקשים ביותר. שיודע לפעול, אבל גם להפיג את המתח בחיוך או במילה טובה. אבל חשוב מכל – אורן הוא בן אדם. מלא רגש ויכולת הכלה. בעל לב רחב, חוש הומור מפותח, שיודע לצחוק, עם אחרים וגם על עצמו. ובעיקר חבר. חבר אמיתי, שאתה יודע שתמיד יהיה שם בשבילך."
עם כניסתו לשירות קבע, עבר לגור בתל אביב וכשהיה בן 22 הכיר את מעין, אשתו הראשונה. לאחר כשש שנות חברות – נישאו השניים. בגיל 26 החל בלימודיו לתואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. "כאשר נרשמתי ללימודי ממשל", סיפר אורן, "הייתי בצבא וחשבתי להיות דמות מפתח בקבלת ההחלטות המדיניות/ביטחוניות במדינת ישראל".
בתום השנה הראשונה ללימודיו, כשהיה בן 27, החל להתלונן על כאבי ראש שהלכו וגברו. עקב אילוצי הצבא ודבקותו במטרה, אורן דחה את הבדיקה, עד שהכאבים הכריעו והוא הובהל לבית החולים. בבדיקה זו התגלה גידול מתקדם בראשו ואורן נאלץ לעבור ניתוח מורכב ביותר באופן מידי. בני המשפחה והחברים הקיפו ועטפו אותו מחוץ לחדר הניתוח ולאורך תהליך ההחלמה.
ואורן, כמו אורן, החלים והתאושש במהרה מהניתוח, ושב לתפקוד מלא תוך פחות משלושה שבועות. החלמתו המהירה הותירה רושם עז על קרוביו.
כחצי שנה לאחר מכן, עבר אורן התקף אפילפטי שסימן כי הגידול חזר. אורן, מלא בחוסן, התמקד בחיים, בטוב, במה שיש. תלונה לא נשמעה מפיו על מצבו הרפואי.
לדבריו:"אירועים אלו ללא ספק שינו את חיי ובאופן פרדוקסלי היטיבו עימם אולי אפילו לא פחות מאשר הקשו עליהם. בתהליך ההתמודדות למדתי לבקש עזרה, למדתי להכיר במגבלות שלי, קיבלתי פרופורציות באשר למצבים רבים בחיי, נהייתי פתוח ואף שמח יותר – למדתי להכיר את עצמי"
בשנה השלישית ללימודיו במרכז הבינתחומי התקבל אורן לתכנית "ארגוב" היוקרתית. במהלך אותה שנה טס לארצות-הברית עם משלחת מטעם התכנית. למרות שגופו היה חלש עדיין, לא ביקש הנחות והשתתף בכל פעילויות המשלחת, ביניהן מפגשים עם מנהיגי יהדות ארצות הברית, עם נציגי ישראל ודמויות נוספות משדולת היהודים בארצות הברית. אורן, כמו סטודנטים נוספים בתכנית, נדרשו להכין ולשאת נאומים במהלך הביקור. אורן בלט כאדם וכנואם בחסד
במהלך לימודיו התנדב במסגרת "צעירים בונים עתיד" לחניכת ילדים בעלי קשיים שונים. ובהמשך - במסגרת "יזמים צעירים" של ילדי תיכון בהוד השרון, עת ליווה קבוצה של בני נוער בהקמה של חברה, החל משלב גיבוש בעלי התפקידים, דרך פיתוח הרעיון למוצר ועד למכירתו.
"בשני המקרים בהם התנדבתי גיליתי על עצמי כי היכולת לעזור לאנשים אשר זקוקים לסיוע הינו משמעותי בשבילי לא פחות משזה משמעותי עבור הילדים אותם חנכתי", סיפר.
לאחר פטירתו סיפרה ד"ר אליסה רובין, המנהלת האקדמית של תכנית "ארגוב", על מקומו המשמעותי של אורן בקבוצה ובליבה, וביקשה להנציח אותו בטקס סיום המחזור של שנת 2017. בטקס סיום מחזור 2018, העניקה המשפחה מלגה על שמו עבור מעורבות בתרומה לקהילה:
"הפרס על שמו אורן בננו היקר ", כתבו ההורים חנה טוביה, "מוענק על עשייה המרבה ומעצימה את הטוב. הרואה את האדם במרכז ופועלת למען צמחה ושוויון זכויותיו. למען העתיד של כולנו. אורן היה אדם מוקיר אדם. חיי אנשים וביטחונם עמדו במרכז העשייה שלו בחייו הקצרים. הוא אהב את החיים ויצק בהם משמעות ויופי כיצירת אמנות גם בתקופות מאתגרות. הוא ידע להרגיש את הרגע ולהעריך את מה שנגלה לעיניו ואת המפגש עם מי או עם מה שמולו. אורן היה שמח על הענקת אות הוקרה זה ובשמו אנחנו כאן, המשפחה שלו."
עם סיום לימודיו, בשנת 2012 החליט אורן להשתחרר מצה"ל ולנסות למצוא כיוון לעשייה משמעותית באזרחות. הוא חבר לעמיתיו מהצבא וביחד הקימו את המיזם "טריגו" להדרכת נהיגה מבצעית. במסגרת המיזם היה אורן אחראי על הפיתוח העסקי ופיתוח מוצרים בתחום חדש זה, שכלל בחינת כדאיות לפעילות, ניתוח השוק והסביבה התחרותית וגיוס לקוחות ראשונים לחברה. בהתלבטויות תעסוקתיות, שהעסיקו אותו במקביל לעשייה זו, העלה את האפשרות לעסוק בפסיכולוגיה של הספורט, אך בשל תהליך ההכשרה הממושך, החליט לפנות ללימודי עבודה סוציאלית קלינית.
נישואיו הצעירים למעיין לא צלחו את ההתמודדויות שזימנה להם המחלה, והם החליטו להיפרד. לאור משבר הפרידה וקשיי ההסתגלות לחיים האזרחיים, בצל התמודדות מתמדת עם מצב רפואי מורכב, החליט אורן לשוב "לביתו" במסגרת הצבאית. אורן חזר לתפקיד מטה ביחידה בה גדל.
בשנת 2014 פגש אורן את אשתו גילי, והם נישאו באושר גדול. ימים ספורים לאחר החתונה, בהמשך לבדיקת MRI שביצע, נאלץ לעבור ניתוח נוסף בראשו, השלישי במספר. ההתאוששות הייתה מהירה, ובמקביל לקבלת המשך הטיפול הרפואי, חזר אורן לעבודתו ביחידה.
באוקטובר 2015, טס אורן לשוויץ עם אביו, לצפות במשחקי טניס של השחקן המוערץ והאהוב עליו – רוג'ר פדרר. בכך הגשימו יחד חלום משותף. לשמחתם נרשמו לתחרות זו מספר שחקנים נוספים בעלי שם בענף ואורן זכה לראות משחק גמר בסיומו ניצח פדרר את יריבו המר רפאל נדאל.
בשנת 2015 הוצע לאורן תפקיד חדש ומאתגר ביחידה משיקה בחיל המודיעין. מפקדו, סא"ל אוהד, מספר על המפגש הראשוני ביניהם:"נפגשנו לפגישת היכרות. סיפרת לי על עצמך. אני מציין לעצמי בראש - כמעט אפס ניסיון בעולם הייעודי של היחידה. מנגד- יש לך הבנה מבצעית עמוקה. נחישות, ערכיות והרבה צניעות. מחליט לקבל אותך. ממשיכים לדבר על החיים. מציין לעצמי בראש - הומור, ציניות, רוחב אופקים, חשיבה ביקורתית וקבלה עצמית. איש של משפחה. יודע לעבוד היטב בחברת עוד אנשים. איש של צוות. אני מחליט על התפקיד שנראה לי המתאים עבורך - מפלג מו"פ. לקראת סיום אני מזהיר אותך על כך שיהיו אתגרים במעבר מהיחידה בה גדלת. תורת לחימה שונה, ותרבות ארגונית חדשה אינם דבר של מה בכך. תידרש לעבור הכשרה מאפס ולהתחיל לצבור מיומנויות. אתה נענה לאתגר. "לוחם", אני מציין לעצמי. סיימת את ההכשרה. אתה מתפקד כבר כמפלג. פרויקט גדול ראשון תחת פיקודך. ישיבת תיאום ציפיות. אתה מבין את גודל השעה. אתה חוזר עם תכנון ביצוע מפורט, וכוחות ומשימות. כאן אתה מביא חשיבה אחרת. אתה דורש לרתום כמעט את כל היחידה לפרויקט. מביט בחיוך ואומר משהו בסגנון - ביקשת לחשוב בגדול. בחודשים הקרובים אתה מנצח על המשימה המורכבת, ובתומה, מעמיד יכולת מבצעית עמוקה ויציבה, יכולת שתכליתה לחזק את כל השיטות המבצעיות השונות במערך, ואף להוות שיטה מבצעית בפני עצמה. מעבר לעמידה המלאה במשימה, ראוי לציין את הדרך. שוב, וכבר נאמר - הבנה מבצעית עמוקה, נחישות, ערכיות והרבה צניעות."
עד מהרה הפך אורן לדמות מפתח בתפקידו החדש, וזכה להערכה רבה של מפקדיו ופקודיו. אורן מצדו, התחבר והתאהב בעשייה של היחידה ובתפקיד שמילא. מספרת פקודתו, מילנה:"זכיתי להכיר אדם מדהים, שלימד אותי גם מבלי להתכוון, אלא פשוט מלהיות מי שהוא, מהי צניעות, מהי הירתמות למשימה, קפדנות, יסודיות, אופטימיות והחשוב מכל אנושיות. בשיחותינו התייעצנו לא פעם על החלטות הקשורות לפלגה כולה. תמיד אורן היה נכון לשמוע את דעתי, גם כשלא הסכמנו.
לא אשכח את אורן המחייך והשמח שיושב עם האייפוד במשרד ומשמיע את המוזיקה שאהב, מגיע לפני כולם ויוצא אחרי כולנו. נותן את כולו עד לפרטים הכי קטנים, מציב לנו רף ודוגמא ברמה הכי גבוהה שניתן לדמיין.
לא אשכח את אורן שקרן כשהראה לנו תמונות של אריאל, דיבר על גילי או סיפר על המשפחה. את אורן שגם כשקשה היה, יצא לשאוף אויר ומיד התאפס והמשיך הלאה למטרה הבאה." "אני זוכר את אורן בקפה של בוקר", מספר מפקדו סא"ל אוהד, "בדרינק של לילה, בפינת "הזולה" במתקן הישן, בדיונים מתישים לתוך הלילה ועוד ועוד. אתה חבר של כל כך הרבה אנשים, איש שיחה מרתק. בזמן קצר, התחברו אליך אנשים רבים - מהיחידה, מהיחידות, משאר גופי קהילת הביטחון, ואפילו מבית הקפה במערך. המשפחות של הקצינים נפגשות ביוזמה והובלה שלך. הסוציומטרי שלך - כמובן, גבוה ביותר. כבר אמרנו - הומור, ציניות, רוחב אופקים, חשיבה ביקורתית וקבלה עצמית. איש של צוות איש של אנשים."
בדצמבר 2015, נולד לאורן וגילי בן מתוק להפליא – אריאל. רגע זה היה המאושר ביותר בחייו של אורן. הוא ציפה לבן הזה והתמלא גאווה להפוך להיות לאבא.
בחודש יוני 2016 אורן אושפז בבית החולים ולאחר בדיקת MRI דחופה, נאלץ לעבור את הניתוח הרביעי, הקשה ביותר. מנהל המחלקה, שניתח את אורן גם בניתוחיו הקודמים, הגדיר את הניתוח כ"הרואי", בשל המורכבות והקושי עמם אורן נאלץ להתמודד. הגידול, בשלב זה, נמצא בדרגה הגבוהה ביותר, ללא סיכוי להחלמה. הפעם, תהליך ההתאוששות היה ממושך, וכלל טיפולים בבית החולים, ולאחריהם - הליך שיקום ממושך בבית לוינשטיין. בתקופה זו עברו אורן וגילי לביתם החדש שקנו ועיצבו, בהרצליה.
כוחותיו של אורן עמדו לו גם בתקופה זו; הוא המשיך לבלות בבית הקפה השכונתי, ולהיפגש עם חברים ובני משפחה. אלו ליוו אותו לאורך כל שעות היום והלילה, בחודשים האחרונים בחייו. מרפסת ביתם של גילי ואורן, הכילה באופן קבוע, מעגל מצומצם ונבחר של קרובים, אשר היו שם גם כשהלך לשנת צהריים, וחיכו לו - כשיצא. אורן הספיק לנסוע לטיול במדבר עם חבריו ליחידה ולטוס לביקור קצר ברומא עם שניים מחבריו הטובים ביותר, שם ביקש לחוות מעט זמן איכות, הרחק מן המחלה. ספד לו מפקדו, אל"מ עודד:
"בחודשים האחרונים של חייו הקיף את עצמו אורן בטבעת קרובה של חברים ומשפחה. אנשים שהיה לו נעים להיות במחיצתם והוא היה מוכן להכניס אותם לחייו ברמה הכי אינטימית ועמוקה.
אני מרגיש שזכיתי להיכלל בחבורה הזאת. בעיקר כי זכיתי להכיר ולראות צדדים נוספים באישיותו של אורן שלא הכרתי בעבר. אורן האח, אורן הבן, אורן האבא ואורן הבעל. זכות לראות את התמונה השלמה של אורן ולראות עד כמה הוא מיוחד. לראות שגם ברגעים הכי קשים שלו – הוא נשאר אותו אורן".
לרוע המזל, וכצפוי עם גידול מסוג זה, בתחילת שנת 2017 החלה נסיגה במצבו. אורן ראה את גופו החזק בוגד בו, הולך ונחלש. מספר חברו הקרוב, איתמר:
"ההתמודדות שלך עם המחלה זיקקה את כל תכונותיך הייחודיות. בכל פעם שניחתה עליך מכה, קמת בשקט, בצניעות ובאלגנטיות מעוררת השראה, ניערת מעליך את האבק והמשכת קדימה. גם בימיך האחרונים, כשהגידול המפלצתי הזה שיתק את גופך ולקח ממך חלק אחר חלק, ידעת למצוא את המילה, המבט או החיוך שיהיו הכי מדויקים לתיאור הרגע. בזכות היכולת הנדירה הזאת שלך, הצלחנו לראות אותך מבעד למחלה ולעולם נמשיך לראות אותך ככה: יפה, צנוע, חכם וממזר לא קטן".
אורן ניפטר בביתו מוקף משפחה ואנשים אוהבים, בתאריך ה-20.3.2017 .
חיוכו שובה הלב עם גומות מלאות החן, המבט המישיר והטוב של עיניו התכולות, היו סימני ההיכר שלו. ליבו הטוב ואהבתו לאנשים שהיו בחייו, הפכו אותו לאדם ש"ממלא את החדר בנוכחותו" כפי שתיאר אותו חברו יוחאי. "אני שבור מכך שנלקחת מאתנו", כתב חברו הקרוב איתמר, "אבל מחוזק מכך שאני יודע שהרוח וההוויה שלך יישארו איתי תמיד ומתי שאצטרך אני אסתכל למעלה ואחפש את החיוך הממזרי, עם הגומות והנצנוץ בעיני התכלת".
הגומה והחיוך המלא בקסם לא נעלמו גם במצבים מאתגרים הן בשירותו הצבאי, והן במלחמתו על חייו, כפי שסיפר עליו מפקדו, אל"מ עודד: "אורן – היית דוגמה ומופת כלוחם ומפקד. גיבור אמיתי. המשכת להוות דוגמה במהלך המאבק הקשה שלך במחלה שהכריעה אותך. הדהמת את כולנו בכוחות, באופטימיות, בהומור ובאהבה." מפקדו, תא"ל גיא, כתב:"אורן היה אדם אשר ערכי הרעות, אהבת האדם והארץ, הנחישות והדבקות במשימה הנחו אותו בדרכו ובאו לידי ביטוי בכל מעשיו. ערכים אלו ניטעו עמוק באישיותו של אורן מבית והיו חלק מרכזי ובולט ברוח שהשרה על הסובבים אותו. אופיו ודרכו הייחודיים הותירו חותם עמוק בקרב מפקדיו, פקודיו וכל שותפיו לעשייה."
הטוב הזה, כמו-גם נועם הליכותיו, אצילותו ושאר מעלותיו של אורן, היו חלק מה-DNA שלו. וכך הם נכחו בבית, מילדות, דרך בגרותו, התמודדותו עם המחלה ועד רגעיו האחרונים.
אורן הותיר אחריו את אשתו, גילי, ובנו אריאל, הוריו חנה וטוביה ואחיותיו תמר וענת.
במורשתו השאיר לנו שפע רב.
"אהוב שלי, האיש שלי, האבא של אריאל", ספדה לו אשתו, גילי, בלוויה "רק אתה יכולת לנהל את המערכה האחרונה והקשה בחייך עם החיוך, הגומות והרוגע הזה. הגידול הארור לקח ממך הכל אבל לא הצליח לשבור את הרוח שלך. נשארת עד הרגע האחרון אורן.
אורן חד, מדויק, שיודע במבט להגיד מה שלא יכול להגיד במילים. בתוך ים העצב האינסופי הזה אני מרגישה שזכיתי, ברת מזל. זכיתי לחיות אתך מהחיים, לאהוב אותך, להיות נאהבת. זכיתי להביא איתך לעולם את אריאל. אני לא נפרדת ממך, אתה נשאר אתנו לתמיד."
רב-סרן אורן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ב באדר תשע"ז(20.3.2017) . בן שלושים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה.
יהי זכרו ברוך.
לצפייה בחוברת לזכרו לחצו כאן>>
כ