נחשון חרמוני
בן דבורה ועמינדב נפל ביום י' בתשרי תשל"ד 6/10/1973
חרמוני נחשון נחשון, בן דבורה ועמינדב, נולד ביום ח' באייר תשי"ג (23.4.1953) בקיבוץ שריד. הוא למד בכיתות היסוד ובכיתות ההמשך בקיבוץ, וסיים י"ב שנות לימוד. נחשון היה נער ער ורגיש. כשהיה עוד בגן הילדים היה סקרן והתעניין מאוד בכל הסובב אותו. בן שנתיים בלבד היה כשחלף על פני שלולית מים, רכוב על כתפי אביו, וקרא: "אבא! הנה מים-מים בששון - מי ישועה". כשהיה בן ארבע, ביקש להבין את חוקיות היום והלילה. אביו הסביר לו בסבלנות את התופעה, אם כי הטיל ספק בכושרו של הילד לרדת לעומקם של דברים. כעבור חודשים מעטים, בעת שיחה, הסביר הילד לאמו המופתעת את חוקיות מסלול כדור הארץ סביב השמש. ככל שגדל ביקש ללמוד ולקלוט עוד ועוד. הוא מצא עניין וקסם רב במספרים והצטיין בתחום המתמטיקה. נחשון היה חובב טבע, הרבה לצאת למסעות והכיר היטב את שבילי הארץ ונופיה. גם צפונות המטאורולוגיה משכו אותו והוריו הקימו בשבילו תחנה מטאורולוגית קטנה, מצוידת במכשירים ובאבזרי מדידה, שהנער הסקרן הקפיד ללקט ולרשום בעזרתם את הנתונים המטאורולוגיים. חלומו היה לבקר בתחנה המטאורולוגית שבבית דגן. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון הוסיף נחשון לתחומי התעניינותו את תחביב הצילום ואת הנגינה בחצוצרה. הוא הירבה לקרוא ספרי היסטוריה והתרכז בעיקר בקורות עם ישראל בעת החדשה. נער דייקן, קפדן ומסור היה נחשון. הוא הפליא את ידידיו בחוש הסדר המופתי, שכאילו היה טבוע בדמו, וקשר קשרי ידידות רבים בזכות יחסו הלבבי לבריות ונימוסיו. אמו מספרת עליו, שלא היה בו ה"חיספוס" הצברי, ואחד מידידיו הקרובים סיפר, שנחשון היה חייכן, ביישן ונבון. ערב גיוסו לצה"ל החל לקרוא ספרי גרפולוגיה, וביקש להבין את רזי המדע המסתורי הזה.
נחשון גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 ולאחר הטירונות הוצב לחיל השריון. הוא היה חדור אמונה והכרה בחשיבות שירותו בחיל קרבי. "על כל אחד ואחד לשאת בנטל", אמר. נחשון השתלם בקורס מקצועות טנק ובקורס מפקדי טנקים, והיה חייל מעולה וחבר נאמן, חרף הסתייגותו מן המשמעת הנוקשה ומעיוותי ההיררכיה הצבאית שהתגלו לו בחיל. בראשית חודש מרס 1973 השתלם בקורס מש"קי מודיעין, ואחרי-כן הוצב כסמל מודיעין בגדוד. בתקופת שירותו בצה"ל היה נחשון עוקב בדריכות אחרי התפתחויות מדיניות וחברתיות שעלו בחדשות. במכתבים ששלח להוריו ולחבריו במשק, הגיב ברגש ובתבונה על "תכנית אלון", על הצעת החוק לנישואים אזרחיים, על ראיונות של מנהיגים ושל פעילי התנועה הקיבוצית, וכו'. בנוסטאלגיה כתב נחשון על ילדותו ונעוריו בקיבוץ, ומכתביו היו שופעים חום וגעגועים למשק: "חיי הצבא עדיין אינם מותאמים לאחד כמוני, שבא מהחממה של שריד", כתב להוריו. כשבא הביתה לחופשה, הקפיד "האח הגדול" להביא ממתקים לאחותו, ענת, ולאחיו, עירן. הוא שיחק עמם, נפגש עם ידידים, בילה שעות ארוכות עם הוריו, האזין למוסיקה והשתדל למצות כל רגע מן החופשה הקצרה. כשנסבה השיחה על עתידו, הביע שוב ושוב את רצונו לתרום ממרצו ומכושרו לקיבוצו, שריד. הוא הבין והכיר בפרובלמטיקה של הדור הצעיר במשק, קשיי החברה וההדרכה, ובבעיות השגרה שבעבודה היומיומית, אך האמין כי אפשר לעשות הרבה להזרמת דם חדש ורענן לעורקי הקיבוץ. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו של נחשון בחזית הצפון. מפקד היחידה אסף את פקודיו והודיע להם על פרוץ הקרבות. אז אמר נחשון לחבריו: "ומה שנותר לנו לומר זה לזה הוא: 'להתראות!'" הוא לא ידע כי יהיה בין הראשונים שייפצעו פצעי-מוות.
בצהרי יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נהרג נחשון בהפגזה ארטילרית של הסורים, ליד הטנק שלו, סמוך לכפר חושנייה.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בשריד. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד שלו: "בתפקידו כמש"ק מודיעין מעולה, היה בנכם, נחשון ז"ל, דמות בולטת בחבורת הפיקוד הקדמית של הגדוד, בקרבות הבלימה שניהל הגדוד ביום הראשון למערכה, עד שנפל".
הוריו של נחשון וידידיו בקיבוץ שריד הוציאו לאור לזכרו חוברת בשם "רעינו הטובים אשר שכלנו", ובה פרקי זיכרונות, רשימות והערכות על דרכו ועל דמותו של נחשון.
יהי זכרו ברוך.
נחשון גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 ולאחר הטירונות הוצב לחיל השריון. הוא היה חדור אמונה והכרה בחשיבות שירותו בחיל קרבי. "על כל אחד ואחד לשאת בנטל", אמר. נחשון השתלם בקורס מקצועות טנק ובקורס מפקדי טנקים, והיה חייל מעולה וחבר נאמן, חרף הסתייגותו מן המשמעת הנוקשה ומעיוותי ההיררכיה הצבאית שהתגלו לו בחיל. בראשית חודש מרס 1973 השתלם בקורס מש"קי מודיעין, ואחרי-כן הוצב כסמל מודיעין בגדוד. בתקופת שירותו בצה"ל היה נחשון עוקב בדריכות אחרי התפתחויות מדיניות וחברתיות שעלו בחדשות. במכתבים ששלח להוריו ולחבריו במשק, הגיב ברגש ובתבונה על "תכנית אלון", על הצעת החוק לנישואים אזרחיים, על ראיונות של מנהיגים ושל פעילי התנועה הקיבוצית, וכו'. בנוסטאלגיה כתב נחשון על ילדותו ונעוריו בקיבוץ, ומכתביו היו שופעים חום וגעגועים למשק: "חיי הצבא עדיין אינם מותאמים לאחד כמוני, שבא מהחממה של שריד", כתב להוריו. כשבא הביתה לחופשה, הקפיד "האח הגדול" להביא ממתקים לאחותו, ענת, ולאחיו, עירן. הוא שיחק עמם, נפגש עם ידידים, בילה שעות ארוכות עם הוריו, האזין למוסיקה והשתדל למצות כל רגע מן החופשה הקצרה. כשנסבה השיחה על עתידו, הביע שוב ושוב את רצונו לתרום ממרצו ומכושרו לקיבוצו, שריד. הוא הבין והכיר בפרובלמטיקה של הדור הצעיר במשק, קשיי החברה וההדרכה, ובבעיות השגרה שבעבודה היומיומית, אך האמין כי אפשר לעשות הרבה להזרמת דם חדש ורענן לעורקי הקיבוץ. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו של נחשון בחזית הצפון. מפקד היחידה אסף את פקודיו והודיע להם על פרוץ הקרבות. אז אמר נחשון לחבריו: "ומה שנותר לנו לומר זה לזה הוא: 'להתראות!'" הוא לא ידע כי יהיה בין הראשונים שייפצעו פצעי-מוות.
בצהרי יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נהרג נחשון בהפגזה ארטילרית של הסורים, ליד הטנק שלו, סמוך לכפר חושנייה.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בשריד. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד שלו: "בתפקידו כמש"ק מודיעין מעולה, היה בנכם, נחשון ז"ל, דמות בולטת בחבורת הפיקוד הקדמית של הגדוד, בקרבות הבלימה שניהל הגדוד ביום הראשון למערכה, עד שנפל".
הוריו של נחשון וידידיו בקיבוץ שריד הוציאו לאור לזכרו חוברת בשם "רעינו הטובים אשר שכלנו", ובה פרקי זיכרונות, רשימות והערכות על דרכו ועל דמותו של נחשון.
יהי זכרו ברוך.