רשימת הנופלים

בן בכור עדנה ועדו. נולד ביום ד' בטבת תשל"ב (22.12.1971) בקיבוץ נגבה, אח להילה וזיו.אופיר גדל והתחנך בקיבוץ נגבה. למד בבית הספר היסודי בקיבוץ ולאחר מכן בתיכון האזורי-התיישבותי "צפית" שבכפר מנחם. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר".

בנובמבר 1990 התגייס לצה"ל. לאחר שעבר גיבוש של חטיבת הצנחנים, הוצב בפלוגה המסייעת בגדוד 101 של החטיבה והוכשר לתפקיד מפעיל מקלע (מא"גיסט). במהלך שירותו שהה במוצבים ברצועת הביטחון בדרום לבנון בתקופות קשות ומסוכנות, ושם חווה מארבים, זירות מטענים, פצצות מרגמה ואובדן חברים לנשק. אופיר אהב את השירות הצבאי וביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר.לאחר שהשתחרר מצה"ל טס לטייל בדרום אמריקה.

במהלך השנים שירת במילואים בפלוגה המסייעת בחטיבת הצנחנים. חבריו ליחידה כינו אותו "בובו". מאחר שהיה אדם חזק וגדול, סחב את כלי הנשק הכבדים, ולמרות הכובד והעומס, מעולם לא התלונן על כך ותמיד חייך. אילן מפקדו סיפר שבסיומו של תרגיל בבסיס "צאלים", לאחר שסחב לילה שלם מקלע רימונים (מקל"ר) והצליח לפגוע במטרות, הרים אליו את מבטו ואמר, "היה שווה, קודקוד".במסגרת שירות המילואים השתתף בשנת 2000 בפעילות מבצעית באינתיפאדה השנייה בשכונת גילה בירושלים, ובשנת 2002 השתתף במבצע "חומת מגן" בשומרון. לאחר תקופה עבר לתפקיד אחר במפקדת הפלוגה, ושם ניתנה לו ההזדמנות לדאוג לחיילים – חבריו.
הם סיפרו שהוא היה הנשמה הטובה של המחלקה והפלוגה.בשנת 1997 נשא לאישה את יעל. השניים הקימו את ביתם בראש העין, ונולדו להם שתי בנות – מעיין ונופר. בן זוג ואב מסור, דואג ואוהב. טיול ברחבי הארץ היה אחד מתחביביו, ואת אהבת הארץ הנחיל גם לבנותיו. בתו מעיין כתבה: "היית לנו דמות לחיקוי בכל חייך, הערצנו אותך בכל דבר שעשית. כמה אהבת את אימא – זה אפילו לא ניתן לתיאור".

אופיר, איש חיל המודיעין, עבד במשרד ראש הממשלה. אחיו סיפר, "בכל מקום שעבדת, אנשים אהבו אותך ונקשרו אליך, ואנחנו תמיד היינו גאים בך מאוד".
היה לו חשוב לשמור על קשר קרוב ומגובש עם הוריו ועם אֶחיו, והוא עשה כל שביכולתו כדי לממש זאת. לאחר פטירת אביו היה אופיר העוגן למשפחה כולה ומשענת לאָחיו ולאימו בפרט. אימו סמכה עליו בעיניים עצומות, הסתייעה בו וידעה שתמיד יבוא לעזרתה אם תתעורר בעיה.הוא בורך בחוכמה, בתפיסה מהירה, בחשיבה יסודית וביכולת העמקה בכל נושא. חריצות וענווה אפיינו אותו בכל עת.התחבר בקלות עם אחרים. אחיו תמצת זאת במשפט אחד: "יש כאלה שאוהבים לאסוף בולים. אתה אהבת לאסוף חברים". שכניו כתבו: "שכן וחבר, אדם יפה מבפנים ומבחוץ, תמיד עם חיוך על השפתיים, אבא נהדר ואיש עם לב ענק".
עוד מגיל צעיר בלט בטוב ליבו וביכולת הנתינה שלו. דאג לכולם ונרתם לסייע לכל מי שנזקק. הייתה לו סבלנות רבה כלפי הזולת, בורך ביושר, בכנות ובנועם הליכות. אחיו סיפר, "כל מי שהכיר אותך או שבא איתך במגע, נשבה בקסמיך".
הוא אהב מאוד כלבים. היה לו יחס מיוחד לסינטה, כלבת המשפחה, וטיפל בה במסירות ובחום. אופיר למדן נפל ביום י"ט בסיוון תש"ף (10.6.2020).
בן ארבעים ושמונה וחצי במותו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אישה, שתי בנות, אם, אח ואחות.על מצבתו חקקו אוהביו: "אין מילים שיתארו את טוב ליבך ונתינתך האינסופית. אוהבים אותך לעד".רעייתו יעל כתבה: "אופיר שלי, אני לא מאמינה שאני צריכה לדבר ולכתוב עליך בלשון עבר. אני כותבת והדמעות מרטיבות את כל הדף. קשה לי לעכל ואני לא מאמינה ... נפרדת ממך פיזית, אך אזכור אותך ואוהב אותך לעד.

מבטיחה לשמור על הבנות וסינטה. תנוח על משכבך בשלום". אחיו זיו כתב: "מה גדול הכאב, מה גדול האובדן, האובדן של אח אהוב שהלך לעולמו בטרם עת. אח שלי, היית כל עולמנו, אהבנו ואנו אוהבים אותך אהבת נצח. איך הלכת מאיתנו, אח יקר שלי, ככה סתם, והשארת אותנו מדממים וכואבים את לכתך בגיל כה צעיר? ...תמיד הייתי בטוח הרבה יותר כשאתה היית בסביבה, וסמכתי עליך מאוד בעת צרה ומצוקה. וכעת כשאנחנו בצרה הכי גדולה ובמצוקה הכי נוראה שיש, אתה אינך יכול להיות איתנו, לתמוך בנו ולחבק אותנו, והכאב חד ועמוק.
החלל הוא אינסופי ...תודה, אח שלי, תודה שתמכת והבנת, תודה שהושטת יד, שהבלגת וסלחת, תודה שנתת, תודה שגרמת לי לצחוק ולחייך, תודה ששמעת והקשבת, תודה שלימדת ודאגת, תודה שהיית שם בשבילי, תודה שהייתי לי גם חבר אמת".

אילן, שהיה מפקד הפלוגה של אופיר במילואים, כתב בשמם של לוחמי הפלוגה ומפקדיה: "המומים וכואבים, המומים ואוהבים את החבר שאיבדנו ... אדם מופלא וטוב לב, חבר לנשק ולחיים. החברים שלך כאן כולם עומדים לצידך גם בדרכך האחרונה, מצדיעים לך, אופיר ... אוהבים אותך ומתגעגעים לחיוך הענק וללב הרחב שלך". 

יהי זכרו ברוך.