רשימת הנופלים

יוני, בנם של אביבה וג´ייקוב, היה ילד של אהבה. הוא נולד ביום י"ז בתשרי תשמ"ו (2.10.1985) ברמת השרון, ובה גדל, התבגר והתחנך.

יוני היה תינוק מתוק ויפהפה, סקרן ופיקח; כילד ניחן בכישרון דיבור מדהים ובכושר למידה, וגם ביכולת מחקר יסודי והתעמקות בפרטים בכל נושא שהתעניין בו. בתקופת הגן התלהב מחלזונות, ועוד בטרם ידע קרוא וכתוב ביקש מאמו שתכין לו פלקט עם תמונות ומידע על חלזונות על פי הוראותיו. הגננת הייתה המומה... בתקופת בית הספר היסודי גילה יוני עניין בדינוזאורים; הוא הכיר את כל המינים לתקופותיהם, ידע להבחין ביניהם על פי שמותיהם, ויכול היה לספר על כל מין וסוג. עם אורי, אחיו הצעיר, בנה יוני פארק דינוזאורים מקרטון ומבובות הדינוזאורים, והיו מציגים בפני חבריהם המשתאים כל אחד ואחד מהיצורים אגב מתן הסבר מפורט. באותה התלהבות ויסודיות נהג יוני גם כאשר כבשו את התעניינותו צבי הנינג´ה ומתאבקי WWF.

יוני החל את לימודיו בבית הספר היסודי "הדר" והמשיכם בחטיבת הביניים "קלמן" וסיימם בתיכון "אלון". ילד מקסים עם חיוך מדהים – "הבן אדם שידע להראות אהבה לאנשים בצורה הכי טובה והכי משמחת מכל האנשים שהכרתי..." – כך מתאר אותו חברו יונתן. חברו הקרוב אושר נזכר בתקופה ההיא: "כבר אז ידעת לחיות חיים מלאים, מאושרים, מעניינים ומלאי משמעות ... עם החיוך המתריס שלך ועם שמחת חיים שמסוגלת להמס את הקפוא שבפרצופים, וצחוק מתגלגל שלקולו כל אדם היה מיד מחייך..." בכיתה ו´ החל יוני לבצע להטוטי ג´אגלינג, והצטיין בהם כל כך, שהוזמן פעמיים להופיע בתכנית הטלוויזיה של גידי גוב "לילה גוב". נוסף על כך, הופיע בטלוויזיה בפרסומת לנעליים שביצע בה להטוטים. מאז ומתמיד היה יוני עצמאי מאוד ומהיר החלטה, מקורי ומעז. לצורך תפקידו בהצגת הסיום של חטיבת הביניים צבע את שֵׂערו לאדום, והחליט להישאר עם הצבע הלוהט גם כשנסע בקיץ עם משפחתו לארצות הברית, שם היו צעירים עוצרים אותו ברחוב בהתלהבות. יוני היה אוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים" בכדורגל. הוא נהג לנסוע עם חברים למשחקי הכדורגל של הקבוצה, ואם לא נסע, היה צופה בהם מחדרו, עטוף בצעיף של "בית"ר".

כל שער היה זוכה לקריאות רמות, לקפיצות ולריקודים בכל רחבי הבית. בבית הספר התיכון "אלון" למד יוני במגמה הרב-תחומית, ובחר להגביר את המקצועות פילוסופיה וביולוגיה. הוא כבר היה נער תמיר ויפה תואר, משאלת לב של כל הבנות אשר נשבו בקסמיו, ואהוב על כולם. יוני, מעידים חבריו הרבים, היה חבר טוב, אחראי וסבלני, ידע לתת לכל אחד הרגשה שהוא מיוחד, ולכן הכול רצו בקרבתו. חבריו, רועי ורן: "היה משהו כל כך טהור באהבה שידעת להעניק למי שסבב אותך, משהו שמעולם לא פגשנו, איזושהי יכולת לא ברורה לתת לבן אדם את תחושת הבית ואת כל החום שהיה זקוק לו. מין אהבה אבסולוטית, שלא היה רסן שיעמוד בדרכה לעולם. לימדת אותנו חברות ואהבה כנה מה הן." יוני היה מנהיג, כריזמתי, שופך אור נגוהות על סביבתו, מושך, ממגנט!

חברו אהוד: "היית עקשן, לפעמים יותר ממני, אך מאחוריך תמיד עמדו עקרונות וערכים חשובים. הייתה לך דעה מעניינת ותמיד היה נעים לשמוע אותך מביע אותה, במיוחד ביציע המזרחי ב´טדי´... זה היה אחד הדברים שאני הכי אוהב אצלך: יש לך מעין יכולת כזאת שאיתה אתה קורא אותי, מבין אותי, וכך גם יודע לעזור לי... לא פעם ולא פעמיים הבחנתי ברגישות הרבה ויוצאת הדופן ששכנה בך... תמיד הערכתי את הרגישות הזאת. היא הייתה אמיתית וכנה."

חברו, איתי: "... כמה שזה קלישאה להגיד, יוני היה טלית שכולה תכלת. הוא סירב לזרוק לכלוכים ובדלי סיגריות על הרצפה, הוא תמיד הקפיד להשתמש במילות נימוס ונזף במי שלא עשה כן, והקפיד לברך את כולם לשלום."

מוזיקה הייתה אהבתו הגדולה של יוני, ובעיקר מוזיקת טראנס. יוני תמיד תִקלט במסיבות בית הספר ובמסיבות של חברים, ויצא למסיבות טראנס רבות. לקראת סוף התיכון החל ליצור בעצמו מוזיקת טראנס. כדי לממן את רכישת הציוד היקר, החל לעבוד בקיוסק ברמת השרון. עד מהרה הפך הקיוסק למקום מפגש חברתי הומה שמוזיקה אלקטרונית בוקעת ממנו בווליום ניכר. יוני התגייס לצה"ל ב-14.3.2004. בזכות נתוניו הגבוהים הגיע ליחידה מובחרת בחיל המודיעין, גם שם התאהבו בו כולם. העיד מפקד היחידה: "

את תפקידו ביצע יוני באופן הטוב והאחראי ביותר מבחינות רבות... אין חייל או מפקד ביחידה שלא הכיר את חיוכו ואת טוב ליבו של יוני... מה שאפיין מאוד את יוני היה חוש ההומור והחיוך הגדול..." ומחזק ליאור, חבר מהיחידה: "... יוני קיבל את כל מי שהגיע אליו בחיוך הענק שלו ובעיניים קורנות... דבר מדהים שהיה בו הוא הפתיחות שלו לכל סוגי האוכלוסייה. נהגים, לוחמים, מפקדים, פקידות, מש"קים – כולם התקבלו באותו חום ובאותה אהבה. כולם היו שווים בעיני יוני, וכל אחד קיבל ממנו את התחושה שהוא הכי חשוב והכי מיוחד..."

לאחר שנה של שירות, ביקש יוני לעבור לתפקיד שיאפשר לו להגשים את חלומו וללמוד מוזיקה. מבוקשו ניתן לו, והוא החל ללמוד בשעות הערב בבית הספר למוזיקה "הד". הוא סיים שני קורסים של מוזיקה אלקטרונית, המשיך ליצור מוזיקת טראנס, ועם הזמן אף הקים לעצמו אולפן הקלטות משוכלל בביתו. חלומו היה להשתחרר מהצבא ולהקדיש את כל זמנו ליצירה מוזיקלית. כאשר החלו חבריו לתכנן את הטיול הגדול של אחרי הצבא, לא היה יוני שותף לתכנונים, והסביר כי המוזיקה כבר תיקח אותו לכל העולם. יוני היה כל כך מוכשר, נחוש ובטוח שיצליח, שידע כי בעקבות ההצלחה הוא יתקלט בכל העולם... יוני הספיק להפיק כמה יצירות שיוצרי טראנס מקצועיים מעריכים אותן כמפותחות ומקצועיות מאוד, וכמעידות על כישרון יוצא דופן.

הוריו הפיקו תקליטור עם יצירותיו והפיצו אותו בקרב החברים. מועד שחרורו של יוני קרב והלך. הוא היה נרגש ומלא ציפייה, אך לא זכה להגיע למעמד. יום קודם לשחרורו, ביום י"ט בשבט תשס"ז (7.2.2007), נמצא יוני במיטתו ללא רוח חיים. יוני נפטר מדום לב תוך כדי שינה. הלווייתו התקיימה ביום שחרורו המיועד מצה"ל. סמל-ראשון יהונתן פישמן הובא למנוחות בבית העלמין "מורשה" שברמת השרון. הניח הורים ואח. הוא לא זכה להגשים את חלומותיו. הוא לא זכה להתבגר. ילד בן עשרים ואחת שנים הלך מן העולם והותיר אחריו אך את זכר יופיו המדהים, את חיוכו הנפלא, את קסמו הכובש, את אהבתו הטהורה, את רגישותו ואת יושרתו. מדברים על יוני:

אורי: "אני אורי. אני זכיתי לכינוי שכל אחד היה רוצה. אני אח של יוני פישמן. תמיד הייתי ותמיד אהיה. מי לא מכיר את יוני פישמן? הבחור החתיך עם העיניים הכחולות. המצחיק, הרגיש, האכפתי, המוסרי, האוהב, המקסים, היחיד ומיוחד במינו. כולם אוהבים את יוני. אחי הגדול ששומר עליי, שדואג לי ועוזר לי. האח הגדול הכי טוב, שיכול לעשות הכול, שתמיד אפשר לסמוך עליו. בן אוהב, אח תומך וחבר אמיתי. אחי הגדול שהיה מכריח אותי להחזיק לו בחגורה כשאנחנו הולכים ברחוב כדי שלא אלך לאיבוד, שהיה דואג שתמיד יהיה לי אוכל כשההורים בחו"ל, שהיה נותן תשובה לכל שאלה שרק הייתה לי, שהיה יושב איתי בחדר סתם, רק בשביל להיות ביחד. ... תמיד אומרים לי כמה שאני דומה ליוני, ובכל פעם אני מתמלא גאווה מחדש. כי אני אח של יוני פישמן. תמיד הייתי ותמיד אהיה. אני אוהב אותך, יוני." אימא ואבא: "?´ועליך למות יונתן?... מה עגום / נתיב אדם בעולם הזועם! / על כולנו במחיר החיים לשלם / את מעט הדבש הטעום´ (רחל המשוררת). צבעת את עולמנו בססגוניות שלך, ברעש המוזיקה, ביופייך, בחוכמתך ובפיקחותך, בעקרונותיך ובחלומותיך, בטוב ליבך, ביושרתך ובכנותך. היית לכולם חבר. אוהב ואהוב, עמוד תומך וסמן מוסרי וערכי. ורבים מספרים לנו סיפורים משעשעים, על משובות הנעורים שלך כמו גם סיפורים מדהימים על יושרך ועל טוב ליבך. כמה היית מנהיג, מוביל, מקרין מאישיותך לכל עבר, כמה היית חבר, יפה תואר ונפש."

חברו, אהוד: "אני מנסה ולא מצליח להוציא את התמונה האחרונה שלך מהראש. את החיוך האחרון. הסתכלת עליי, עם העיניים האמיתיות שלך, חייכת את חיוכך המיוחד ויצאת. ... המוזיקה, הטראנס, אשר מילא חלק כה ניכר מחייך. עשית בשביל זה כמעט הכול. עבדת כמו חמור, הזמנת, קנית, בנית, הדבקת, יצרת וחיפשת ללא הרף. הערצתי אותך על זה. הדהמת אותי במידת ההשקעה שלך. אז באמת הבנתי שזהו חלומך הגדול, לפחות כרגע..."

חברו, איתי: "... כמה שהבן אדם הזה מדהים וכמה כיף להיות בחברתו. ... זו הייתה זכות להיות חבר וקרוב שלו. העולם הפסיד אדם מדהים, חבר הכי טוב שיכול להיות, אוהד ´בית"ר´ מושבע ואת תקליטן הטראנס הכי טוב בעולם."

חברו, אבי: "בשתי מילים: יוני פישמן. במילה אחת: אגדה. בלי מילים: החיוך. ביום שבו ראיתי את יוני בפעם האחרונה... יוני נתן לי חיבוק גדול ואוהב. היה משהו מיוחד מאוד ומלא רגש באוויר... ואחרי שיחה טיפוסית של שני אוהדי כדורגל, ברגע שלא אשכח אף פעם, יוני הביט בי כשעל פניו מרוח אותו חיוך גדול ומפורסם, ואמר לי: ´סלאמתק, אבי´ ולחץ לי את היד." חברו, רון: "החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם עד שדרכינו התפצלו כשהגענו לתיכון. גדלנו ביחד והיו לנו תקופות מדהימות, וזה עדיין לא נתפס בראש... אני תמיד אזכור ואוהב אותך, אח יקר."

חברו, אושר: "עדיין קשה לי לעכל שאינך איתנו. דרכינו התפצלו עוד בימי התיכון, אבל אני לוקח אותך איתי בראשי לכל מקום. ... עברנו ילדות שלמה ביחד, גדלנו ביחד וראינו איך אישיות שלמה מתהווה עם השנים, מתקופה של שוטטות על רולר בליידס ברמת השרון, דרך החיזורים אחרי אסנת ונטע ביסודי; תקופת הג´אגלינג, רביצה בת שעות ב´ספורט כרמל´ והנסיעות לג´אג של ריבה ורוּבֶן בשינקין בימי שישי. עשייה כה מרובה, וזיכרונות כל כך יפים. אני תוהה איך אדם כל כך יפה ועוצמתי, כל כך קיים, עם שמחת חיים כמו שלך איננו, ואף על פי שנוכחותך חסרה, היופי שלך, הכוח שלך, שמחת החיים שלך, היכולת שלך להפוך כל סיטואציה לקומדיה, עדיין מהווים לי השראה. אוהב ומתגעגע."

הילה: "אף פעם לא דיברתי איתו, אבל הייתי ´עוקבת´ אחריו בהפסקות בית ספר. פשוט היה בו משהו מיוחד, מושך ויפה... עצוב ולא נתפס..." נועם: "כמה שאני אוהבת אותך יוני..."

חברים מהיחידה מספרים על יוני: 
מיכאל: "... כל רגע שהיה לי איתך היה מלווה בצחוק ובאהבה ובסיפורים... הייתה לך אישיות מדהימה ... הכי הערכתי ואהבתי את הכנות המוחלטת שלך..."

אור: "... וכל מה שנתת לי, וההרגשה שהייתה לי כשהייתי איתך... לתחושה הזאת אין הגדרה, אני פשוט מאוד אהבתי אותך, יותר מדי, ולכן אני מוגבל ביכולת שלי להביע את זה. מצטער. ניפגש." זיו: "האיש והחיוך, האיש והמוזיקה, האיש והאושר, האיש ו´בית"ר´. האיש שכולם אוהבים והאיש שכולנו תמיד נאהב... זכיתי להיפרד מבן אדם מדהים שהעולם כולו לא זכה לראות, שאני גאה להגיד שהכרתי."

ליאור: "יוני לא היה מודע לעד כמה המקום שלו ביחידה היה מרכזי ומיוחד... אני אסיר תודה על הזכות שניתנה לי להכיר את יוני, אדם עם כישורים חברתיים יוצאי דופן שתמיד רצה לעשות טוב לכל מי שהיה בחברתו. אני מקווה שהאור הגדול שתמיד קרן סביב יוני ימשיך להאיר..."

איתי: "הדברים שאומרים על יוני הם דיבורים שאומרים על מלאכים, על אנשים שאף אחד לא באמת מכיר. אנשים שאור תמידי מקיף אותם. שחיוך אחד שלהם מחמם את כל הסובבים, ושאי אפשר שלא לאהוב אותם ולחייך בחזרה. אותם אנשים נדירים שיוני היה אחד מהם..."

אבי: "האיש, האגדה והמוזיקה!... תמיד תמיד תמיד היית מספר אחת. חבר חתיך שתמיד היה כיף לשבת איתו. שתמיד ידע להחמיא, והכי חשוב – לחייך, לחייך בלי סוף... כל מילה שהייתה יוצאת לך מהפה הופכת מקודשת..." בת: "... וכמה אתה שווה בשבילי. תודה שהקשבת, בחור יפה תואר..."

שלום: "יוני, האחד והיחיד. אני כותב לך ומזיל דמעה. כל כך קשה לעכל שאדם כל כך חשוב איננו כאן איתנו. החיוך המקסים, הפינוק, התמיכה, האין-ספור אהבה שהענקת תחסר לכולנו, ובמיוחד לי..." לי: "ג´וני, אני רוצה שכולם ידעו כמה שאהבתי אותך... האהבה שלי אליך רק גברה וגברה בכל יום יחד עם התלות שלי בעצות המדהימות שלך... תדע שהערצתי אותך, את הכנות, את הנחישות ואת העקרונות. אתה איש העקרונות, בלי פשרות... כל כך קשה לי, ג´וני. קשה שאי אפשר לתאר במילים..."

לזכרו של יוני נפתחה קבוצה ברשת החברתית "פייסבוק", בכתובת:
http://www.facebook.com/group.php?v=info&gid=30290377922.

באחת מהופעותיה, הקדישה להקת "מלכה באיה" את השיר "משהו טהור" לזכרו של יוני. את השיר אפשר לראות באתר "יוטיוב", בכתובת:
http://www.youtube.com/watch?v=XANb1__9zU4.

יהונתן נפטר ביום י"ט בשבט תשס"ז, 7 בפברואר 2007, בן 22 במותו.

נקבר בבית העלמין רמת השרון - מורשה.

הניח הורים ואח.

יהי זכרו ברוך.