רשימת הנופלים

בן פרץ (פאול) וצפורה. נולד ביום הכיפורים תרע"ט  (16.9.1918) במינכן שבגרמניה. האוירה בה גדל הנער הייתה ספוגת יהדות וציוניות: מיום הכרזת-בלפור ב 1917 ניהל אביו עד עלייתו ארצה ב 1936, שלא על-מנת לקבל פרס, את המשרד הארצישראלי וכן אולפן לשפה העברית בעיר, בית ספר יסודי יהודי וחוות הכשרה חקלאית לצעירים בדרכם מארצות מזרח-אירופה לפני עלייתם לארץ ישראל.

הבית שימש אכסניה למנהיגי התנועה הציונית ולמוסדות תרבות ישראלים. במסגרת תפקידו כראש המשרד הארצישראלי של הסוכנות היהודית בגרמניה, התרים באותן שנים את יהדות גרמניה ומדי שנה, במיוחד לאחר עליית התנועה הנאצית בגרמניה, הגיע לארץ ובלוויית דר' ארתור רופין ומנהיגי היישוב רכש בתרומות קרקעות ואת הזיכיון בעמק החולה. הילד למד בבית-הספר היסודי היהודי ולאחר-מכן בבית-ספר תיכון מקצועי. בהגיעו לגיל ט"ו דרש מאביו להעלותו לארץ.

הוא נשלח להכשרה חקלאית בחווה לגידול זרעים בדרום-גרמניה. בשנת 1935  הנער, שהצטרף ל"עליית-הנוער", עלה ללא המשפחה לארץ עם הקבוצה השנייה שלה לגרעין- הנוער בתל-חי. מיד לבואו הוכרו בו סימנים מובהקים של כושר-מנהיגות וכתוצאה מגישתו הבוגרת והאחראית, בעיקר בענייני בטחון ועבודה, הוטלו עליו שני תפקידים חשובים: ריכוז-השמירה וסידור-העבודה. ב 1936 עם הקמת הישובים הראשונים של "חומה ומגדל" בעמק החולה, גויס כגפיר במשטרת היישובים העבריים בפלשתינה, יצא לקורס מ"כ נוטרים והוצב כמ"כ נוטר ושומר שדות במשטרת הישובים העבריים בגליל בגזרת תל חי ועמק החולה, ב 1937 גויס להגנה ועבר קורס מ"מים של ההגנה בכפר ויתקין ולאחריו שירת כמפקד טנדר הנוטרים והמשוריין במסגרת הפו"ש לשמירת גדר הצפון, יישובי מצודת אוסישקין ומשמר הירדן. ב 1938 עבר קורס מ"אזים בגבעת נוח.

במסגרת תפקידו פעל לאיתור פורעים ויישוב סכסוכים במו"מ מול כאמל אפנדי חסין מנהיג הלאומנים הערבים, שישב בכפר חלסה מהשבט הבדוואי אלעווָארנה (שיושבו בעמק החולה ע"י הלבנונים שרכשו את זיכיון החולה מהתורכים), ופתחו במאבק צבאי ומדיני כנגד ההתיישבות בעמק החולה שהחל בקרב בתל חי ב 1920. בסוף 1937  יצא לכיבוש העבודה וההיאחזות ביסוד-המעלה ועד-מהרה נבחר כגזבר של קבוצת חולתה הצעירה וכרכז-הביטחון בה. עם קבוצתו זו עבר את תקופת-המאבק על כיבוש הדיג העברי באגם, ורוחו הטובה, צחוקו המלבב, שירתו הרועמת, ריקודו הסוחף ותבונתו הרבה סייעו לא במעט לחברה כולה להתגבר על שעות-משבר-ודכאון קשות. ככל שהקבוצה גדלה התרחב גם שטח-פעילותו במוסדות המשקיים והביטחוניים של הקיבוץ והאזור. כן ניהל מאבק חברתי עקשני למען היאחזות הקבוצה בגדה המזרחית של האגם ויסודה של דרדרה, היא אשמורה. ב 1938 ביום העלייה לחניתה, צבי פיקד על כיתת הפו"ש (פלוגות השדה) של הגליל העליון. בערב עם סיום הקמת המקום, חלק מהמתנדבים ירדו בחזרה לנהרייה ונתקלו במטח יריות כבד. יצחק שדה ארגן כוח שהסתער על מקורות הירי והצליח להניסם. בישוב נשארה פלוגה שמנתה כ 30 לוחמים בפיקוד צבי לאבטח את הישוב החדש. ערביי האזור תקפו את חניתה, התקפה שנמשכה עד למוחרת וגבתה את חייהם של שלושה מגינים אך חניתה לא נכנעה.

למחרת בעיתונות נכתב על גבורת הלוחמים והמתיישבים וחניתה הפכה לסמל להתיישבות חומה ומגדל בארץ ישראל. ב 1938, צבי הוביל את כיבוש הדייג ההגנה על הדייגים מפני התקפות האריסים הערביים משבט אלעווָארנה ממסתור הגומא מהביצות ומחופי האגם. ב 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ממשלת וישי הצרפתית ששלטה בסוריה ולבנון פעלה בחסות גרמנית וסיכנה את הישוב היהודי והשלטון הבריטי. ההגנה נרתמה בסיוע הצבא הבריטי ללחימה כנגד מוצבי וכוחות משטר וישי בסוריה ולבנון. צבי השתתף בפעולות מודיעין וחבלה של הצבא הבריטי כנגד משטר וישי בסוריה ולבנון. צבי יצא כמפקד כח סיור עברי וכמורה דרך בראש אחת מהפלוגות האוסטרליות שמנתה כ 50 לוחמים אוסטרלים ולוחמי ההגנה לתקיפה בלבנון. צבי הובילם לכיבוש עמדה צבאית צרפתית על פסגת ההר מצפון חניתה. ההתקדמות לקראת הפעולה התבצעה בלילה תוך הליכה בשטח קשה. עם עלות השחר החלה המתקפה על המחנה תוך חילופי ירי. הכח השתלט על המחנה אבל ספג אבדות, הפעולה השיגה את יעדה והובילה להשתלטות כוחות דה גול על כוחות ממשל וישי בסוריה ולבנון. בימי מלחמת-העולם השנייה שימש כמפקד אזור יסוד-המעלה - חולתה ואף כחבר ועדת- הביטחון האזורית. ב 1942 רכשה קק"ל ביוזמה של צבי, רצועת שטח צרה של 2000 דונם בדרדרה בחופו המזרחי של אגם החולה מנחל דבורה צפונה. השטח נמסר לקבוצת חולתה.

לאחר מאבק חברתי עקשני של צבי, הוחלט כי צבי יהיה אחראי לעליה, ייסוד ובניית דרדרה לצורך הרחבת השטח החקלאי של חולתה והקמת ענפי עזר ועל מנת לבצר ולשלוט על גבולה המזרחי של ישראל והגדה המזרחית של אגם החולה ולהבטיח את הדיג העברי באגם מפני תוקפנות הדייגים הערבים והכפרים הסוריים ששלטו על דרדרה מההר. לצורך הכנת תיקי מודיעין על כפרי ומושבי הסורים ברמת הגולן ועמק החולה, צבי פיקד ואימן קבוצת נערים בחולתה ויצא בראשם לפעולות מודיעין לאיסוף מידע, הכרת הכפרים והמוצבים הסוריים והבדואים וגשר בנות יעקב והכנת תיקי מודיעין וביצוע פעולות עונשין כנגד הכפרים בעמק החולה והצבא הסורי בגולן. יום אחד, ערביי הגולן מהכפר ג'לאבינה תקפו רועה בדרדרה והבריחו את עדר הצאן של חולתה לסוריה, לאחר פעילות מודיעין צבי, הוביל תגובה נמרצת של תקיפת עמדת חיילים סוריים בג'לאבינה והחזרת העדר אשר הדהימה את ערבי החוף המזרחי כולו ולימד וחניך את השכן הסורי לכבד את חברי חולתה בדרדרה ומאז השתרר שקט במזרח החולה. בימי מלחמת-העולם השנייה שימש צבי כמפקד אזור יסוד-המעלה - חולתה ואף כחבר ועדת- הביטחון של יישובי הגליל העליון במשך 9 שנים והיה אחראי מטעם ההגנה למיקוש יישובי הגליל להגנתם מפני הצבא הסורי.

ב 42-45 במסגרת עליה ב' בארגון ההגנה, בסיוע המחלקה הערבית של הפלמ"ח, צבי היה אחראי לליווי ואבטחת העלייה הבלתי לגאלית והברחת מעפילים צעירים מסוריה, העלאתם על משאיות בדמשק, נסיעה דרך קוניטרה ברמת הגולן עד עלייקה משם ברגל בנחל דבורה לדרדרה ושיט בסירות לחולתה ששימשה כנקודת כניסה בדרך היבשה מסוריה לארץ ישראל ודרך מטולה, גבול הצפון ויישובי מצודת אוסישקין בדרך היבשה מלבנון. ב 1945 צבי עבר קורס קציני חבלה ברוחמה ושימש במשך שנתיים כמפקד קורסי חבלה ביבנאל, בית ג'אן ובגליל העליון. במסגרת שירותו בהגנה, השתתף צבי בליל ווינגייט בתל אביב כנגד הצבא הבריטי ופיצץ את גשר בנות יעקב בליל הגשרים ב 16 יוני 1946 שבמהלכו הותקפו אחד עשר גשרים בו זמנית בכל גבולות ארץ ישראל. במארס 1948 גויס צבי לצה"ל ועם הקמת חטיבת גולני שירת כקצין חבלה ובהמשך גם כקצין מבצעים חטיבתי במפקדת החטיבה במשך שנה וחצי. במסגרת חטיבת גולני, צבי השתתף בקרבות עמק הירדן, כיבוש צמח והסרת המצור מעין גב, כיבוש ופיצוץ כפרים בסביבת נצרת, פינוי מוקשים בציר עילבון – מירון, כיבוש עמק יזרעאל המערבי, מבצע חירם, קרבות הנגב, מבצע עין, כיבוש מוצבי רפיח, ומבצע עובדה לכיבוש אילת. עם גמר המלחמה, צבי נשאר בצבא קבע והוצב כקצין חבלה במפקדת פיקוד צפון.

בינואר 1950 מונה למפקד גוש תל-חי בדרגת רב סרן בחטיבה 3, בתפקידו כמפקד גוש תל חי, צבי השקיע מאמצים למיגון הישובים ולקליטת עליה. במסגרת הגוש, גייס מחלקת מורות חיילות לשמש כגננות וללמד עברית לילדי העולים מתימן, רומניה ועירק שהשתכנו בבתים הנטושים ובמעברת חלסה (קריית שמונה). בינואר 1952  קיבל חופשה לשלושה חדשים כדי להחליף את מרכז-המשק בקיבוץ. ביום ה' בשבט תשי"ב (1.2.1952) שבועיים לאחר תחילת החופשה, שלושה דייגים מחולתה שדגו בלילה בחולה, לא חזרו לחוף, בבוקר למחרת 2.2.52, בתצפית מהאגם, נתגלתה סירתם נטושה על החוף המזרחי בברכת ציידה ליד עין תינה. מזכירות קיבוץ חולתה פנו למשטרה, למועצה האזורית, למפקדת חטיבה 3 ולוועדת שביתת הנשק בגשר בנות יעקב. בפקודת מפקד חטיבה 3, צבי גויס למשימה, כנציג צה"ל לצוות וועדת שביתת הנשק אשר כלל מיג'ור בלגי מהאו"ם לצורך איסוף מודיעין ולמו"מ עם הסורים לפעול לשחרור הדייגים. (וועדת שביתת הנשק באותה תקופה הייתה תחת פיקוד מחלקת המודיעין באגף מבצעים במטכ"ל).

לפי הסכם מוקדם של וועדת שביתת הנשק עם הסורים, צוות הוועדה שט בספינת משמר אל עין תינה בגדה המזרחית של החולה, בהתקרבם מאות מטרים מהחוף, עבר צבי עם קצין האו"ם הבלגי ומשיט מספינת המשמר לסירת משוטים ואיתה קרבו לחוף. בהתקרבם לברכת ציידה בחוף המזרחי, נפתחה אש רובים ומקלעים של הצבא הסורי על הסירה, קצין האו"ם הבלגי והמשיט קפצו למים וחסו בצל הסירה, צבי נפצע מהירי ולמרות שנפצע ואיבד דם רב נשאר לבדו על הסירה וחתר חזרה לספינת המשמר בלב האגם תוך חיפוי על הצוות ותחת אש כבדה.

צבי נפצע ובדרך לבית-החולים מת מפצעיו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בחולתה.

ביום השנה הונחה אבן-פינה לבית-תרבות לזכרו ולזכר חבריו.

הניח אשה ושלושה ילדים.

 לאחר נופלו הועלה לדרגת רב סרן.

בן 33 בנופלו.

יהי זכרו ברוך.