"וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא)
 נוח היה ככל הנראה האדם הראשון שהפעיל יונת דואר. נוח שילח את היונה כדי לדעת אם ירד מפלס המים לאחר המבול ואפשר לצאת מן התיבה החוצה. מכך אנחנו למדים כי כבר בימי קדם שימשה היונה כאמצעי להעברת מסרים, ולעיתים אף הייתה אמצעי הקשר היחידי והעיקרי.
 גם ביחידות צבאיות ובשירותי המודיעין שלהן השתמשו ביונים עוד מימים עברו על מנת להעביר מידע מודיעיני, פעמים רבות מוצפן, כדי שאם ייפול בידי האויב לא יובן בקלות.
 
 תורת היוֹנַאוּת מבוססת על העיקרון לפיו ליונה יש דחף טבעי לחזור "הביתה", כלומר לשובך שממנו יצאה. יונת דואר מאומנת ומאולפת מסוגלת לעוף לטווח של 1,000 ק"מ במהירות של כ-70 קמ"ש. המסרים שהעבירו יוני הדואר נכתבו על נייר דקיק, הושמו בגליל קטן המכונה טוֹטָף, אשר הוצמד לרגליהן.
 האדם אשר מאלף ומפעיל את היונה מכוּנה יוֹנַאִי, או מְשַׁלֵחַ. פעולת שליחת היונה נקראת שִׁילוּחַ.



המדריך ליונאי, במוזיאון המרכז למורשת המודיעין למידע נוסף על המוזיאון>

יוני הדואר בהיסטוריה העולמית

 
 ראשונים, לפי ידיעתנו, אשר השתמשו ביוני דואר היו הסוחרים הפיניקים בים התיכון. הם לקחו עמם בהפלגותיהם יונים ושחררו אותן בלב ים כדי שיעבירו מידע על אודות המסע ליושבי היישובים שמהם יצאו.
 
 ב-1815, בשלהי תקופת הכיבושים של נפוליאון, יונת דואר היא שהגיעה ראשונה לאנגליה ובישרה על מפלתו של נפוליאון בקרב ווטרלו; היונה הקדימה את השליח ב-3 ימים.
 
 במלחמת העולם הראשונה המציאו הצרפתים את השובך הנודד (או "השובך הקרבי"), השובך שימש את חיל הקשר. ידוע גם כי שירותי הריגול הצרפתיים השתמשו ביוני דואר כדי לקבל מסרי מודיעין מסוֹכְנֵי ריגול שפעלו בעורף האויב.
 
 התפתחות האמצעים הטכנולוגיים לאחר מלחמת העולם הראשונה לא פגעה בחשיבותה הרבה של יונת הדואר בשירות הצבא, ובמלחמת העולם השנייה עדיין השתמשו כל הצבאות הלוחמים ביוני דואר. הצבא האמריקני הביא ליבשת אירופה בלבד קרוב ל-30,000 יונים. הציוד הטכני שפותח בשביל יוני הדואר (מצנחים, סלי הובלה, טוטפים, שובכים ואף מצלמות) אִפשר שימוש קל ויעיל יותר ביוני הדואר.
 
 ישנם סיפורים רבים על מבצעים נועזים של יונים במלחמת העולם השנייה. אחד מהם מספר על יונת דואר "בריטית" בחזית האיטלקית שהצליחה להעביר מסר לסוללה בריטית בעודה ממטירה אש כבדה על כוחותיה שלה. הכוחות בסוללה לא ידעו כלל שפלוגה שלהם נמצאת שם, וכך, בזכות היונה, ניצלו חייהם של לוחמי פלוגה שלמה.

יוני הדואר בארץ ישראל

בהיסטוריה של ארץ ישראל היה שימוש נרחב ביוני דואר. ידוע כי חברי ארגון ניל"י השתמשו ביוני דואר להעברת ידיעות מודיעיניות.
 
 גם בימי המאבק של ההגנה נגד שלטונות המנדט, ובמלחמת העצמאות, היה שימוש נרחב ביונים בתפקידים שונים. את חלק הארי של יוני הדואר הפעילו הפלמ"ח וההגנה, אשר אף הקימו יחידה מיוחדת של נשים יונאיות.

יחידת היונאיות הפעילה את היונים בפעולות מגוונות של ההגנה. כך, למשל, יוני דואר סייעו ליצירת קשר עם קיבוצים או יישובים מרוחקים; הופעלו על מנת להעביר מידע בזמן אמת במבצעי חבלנים כדוגמת ליל הגשרים ב-1946; בזמן מלחמת העצמאות הן סייעו בהעברת ידיעות ומידע מאזור אחד למשנהו, בעיקר מיישובים אשר נותק עמם הקשר בעקבות הקרבות. כך למשל נשלחו המברקים האחרונים מגוש עציון המנותק. גם יצירת קשר עם אניות המעפילים שהתקרבו לחוף בזמן שנדרשה דממת אלחוט נעשתה באמצעות יונים.
 
 יונת דואר של הפלמ"ח אף זכתה לאזכור ספרותי:
 "ופתאום," אמר האמריקני הזקן בחולצה הלבנה, "מעל כל הגיהינום הזה, פתאום עפה יונה." [..] "יונה? איזה יונה?" [..] "homing pigeon. בתשעים-ותשעה אחוזים. יונת-דואר של הפלמ"ח. כל הלילה נלחמנו, ובבוקר, שעתיים-שלוש אחרי שהשמש זרחה, ראינו אותה פתאום עפה ועולה." [...]
 
 לא רק אני. כולנו ראינו אותה," אמר האמריקני הזקן, "וכנראה שגם הם ראו. כי כל הכלים השתתקו לרגע אחד, גם שלנו וגם שלהם. אף קנה לא ירה, רימון לא התפוצץ, וכל הפיות הפסיקו לצעוק, והיה כל-כך שקט ששמענו את הכנפיים שלה מכות באוויר. ולרגע אחד כל העיניים וכל האצבעות ליוו אותה, עושה את מה שכולנו רצינו לעשות: הביתה. לחזור."
מתוך: מאיר שלו, יונה ונער, הוצאת עם עובד 2006 
 
עם הקמת צה"ל הוקמה יחידת היונאים של חיל הקשר. ביחידה היו מאות יונים, מהן גויסו משובכים קיימים ברחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים ובמושבים, והאחרות נתרמו בארצות הברית והובאו על ידי שליחות ההגנה שחזרו משליחותן ביבשת.
 
 השובך המרכזי של היחידה שכן בקיבוץ גבעת ברנר.
 
 בשנותיו הראשונות של צה"ל השימוש ביונים היה מקובל וחיוני, ונבנו שובכים ניידים שהיו קשורים ליחידות צה"ל השונות. עם זאת, ככל שהתקדמה ההתפתחות הטכנולוגית, חיל הקשר התקדם בידע ובמכשור, והחל משנת 1954 יחידת יוני הדואר נדחקה הצִדה. היחידה הלכה וקטנה עד שנסגרה בשנת 1957.
 
 לימים הוקמה אנדרטה ליונה האלמונית בבה"ד 7 (בית הספר להדרכה של חיל הקשר), אך שנים מאוחר יותר, כאשר הורחב הבסיס, נהרסה האנדרטה.

 
אנדרטת זיכרון ליונה האלמונית בבה"ד 7
 © צילום: פריץ כהן, לשכת העיתונות הממשלתית

יוני הדואר בשירות המודיעין

יחידות מסווגות של חיל המודיעין גם הן הפעילו יונים, ותפקידן היה לקשר את המְשַׁלחים לסוכנים שפעלו מעבר לגבול ולכוחות מיוחדים במבצעים שהשתיקה יפה להם גם היום. שובכי המודיעין היו מפוזרים בכמה בסיסים, ויונאים, שהתמחו בתפעול שירות זה, אימנו ושיגרו את היונים למשימות המיוחדות מעבר לקווי האויב.
בסוף שנות ה-70, עם התפתחות אמצעי התקשורת החשאית נסגרו השובכים המבצעיים וגם אנדרטה לא נותרה להנציחם...
 

 יוני הדואר בימינו

מאז החלה הטכנולוגיה להתפתח ביתר שאת בשנות ה-50 וה-60, כבר אין צורך ביוני דואר להעברת מידע. היום יש לווייני תקשורת המקשרים בין בני אדם, סיבים אופטיים החוצים אוקיינוסים, ורשת האינטרנט אשר מאפשרת למידע לעבור באופן מיידי, זול, קל ויעיל. גם יוני הריגול כבר אינן בשימוש בשל פיתוחים טכנולוגיים שונים כמו לוויינים, מל"טים ומזל"טים,* היעילים מהן בהרבה, והמידע שאותו הם מעבירים מתקבל ביעדו בזמן אמת.
 
עם זאת, השימוש ביונים לא פסק לחלוטין. לדוגמה, מדינת קליפורניה בארצות הברית הציעה יזמה חדשה לגיוס יונים לשירות האדם, ולפיה ידווחו יונים על זיהום אוויר בשמי המדינה.