יומינט-מודיעין אנוש
מהו מודיעין אנוש, במה ייחודו וכיצד הוא מסייע לקהילת המודיעין?
מודיעין אנוש (בלועזית Humint ר"ת של Human Intelligence) הוא שיטת איסוף מודיעין המתמחה באיסוף מידע מאנשים, כלומר, מסוכנים ומסייענים, באמצעות גיוסם והפעלתם בשיטות חשאיות.
עוד לפני קום המדינה היה היומינט חלק חשוב בפעילות המודיעין. "המחלקה המדינית" של הסוכנות, שירות הידיעות (הש"י) של ההגנה והמחלקה הערבית של הפלמ"ח הפעילו סוכנים מקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל וכן במדינות ערב, במגמה לגלות תכניות לתקיפה של היישוב היהודי.
הגופים האחראים היום על פעילות היומינט בקהילת המודיעין הישראלית הם השב"כ – האחראי על המודיעין המסכל משני עברי הקו הירוק,
המוסד – האחראי על איסוף מודיעין בחו"ל, והיחידה הצה"לית להפעלת סוכנים של אמ"ן יחידה 504 – האמונה על איסוף מודיעין דרך גבולות המדינה.
האנשים המספקים את המידע המודיעיני נקראים סוכנים או מקורות. לעתים הסוכן מספק מידע מתוך הידוע לו ולעתים הוא שואב את המידע מאדם אחר, בדרך כלל ללא ידיעתו. אדם כזה מכונה מַבּוּעַ.
אנשי המודיעין העוסקים ביומינט נקראים קציני איסוף (קצ"א), רכזים, לוחמים או מפעילים. פעילותם מול הסוכן מתבצעת בשני שלבים. בשלב הראשון הם עוסקים בגיוס – תהליך שבו נוצר הקשר עם אדם מסוים ומגיעים עמו להסכמה כי ידווח מידע או יבצע פעולות על פי הנחיה. כל זאת במגמה לעשותו בסופו של דבר לסוכן. חשוב להדגיש כי הפנייה לאדם מסוים לצורך גיוסו אינה אקראית אלא נקבעת על פי יכולתו לספק את הידיעות המודיעיניות הנדרשות, כפי שהגדירו הגורמים המוסמכים לכך. הידיעות הדרושות הן כאלה שימנעו הפתעה אסטרטגית או טקטית של מדינת ישראל ושל צה"ל, ויסייעו להבטחת קיומה וביטחונה של המדינה, וכן ישמרו על האינטרסים הלאומיים שלה. שאיפת העוסקים במודיעין אנוש היא להצליח ולגייס סוכנים אשר מסוגלים לחדור למוקדי קבלת ההחלטות ולהתחבר לדרגים בכירים של האויב או של היריב.
השלב השני הוא שלב הפעלת הסוכן. מטרתו העיקרית היא הצגת שאלות ספציפיות לסוכן המגויס במטרה לקבל ממנו מידע על תכניות מדיניות וצבאיות של האויב ועל פעילותו של האויב בתחומים אלו, כולל בתחום הגרעין; התרעה על מלחמה או על פיגוע; על יציבות המשטרים והשליטים במדינות שלישראל יש עניין במתרחש בהן, ועל כלכלתן.
את הידיעה שהשיג מן הסוכן, שהיא פיסת מידע מודיעיני גולמי, מדווח המפעיל למטה שלו ושם נבדקות מהימנותה ודיוקה, והיא מצטרפת לכלל הידיעות המודיעיניות שבידי קהילת המודיעין ומסייעת בגיבוש תמונת המודיעין הכוללת והערכת המצב.
המניע של אדם להיות לסוכן יכול להיות בצע כסף, ציפייה לקבל טובות הנאה, אידיאולוגיה או הרפתקנות. סוכן עלול להפוך את עורו ולהיות לסוכן כפול, אם משום שנחשף במדינתו או בארגון שבו הוא חבר ואם משום שהתעורר מצפונו, כלומר, הוא חש שבגידתו במדינתו אינה מוסרית. עובדה זו מחייבת את המפעיל לעמוד כל הזמן על המשמר ולגלות ערנות רבה בעת הפעלתו של הסוכן, שכן כבר קרו מקרים בתולדות קהילת המודיעין שבהם סוכנים שבגדו, הרגו או פצעו את המפעיל שלהם.
גיוס סוכנים והפעלתם הוא מלאכה מורכבת וקשה לכל ארגוני המודיעין בעולם. העובדה שעל קהילת המודיעין הישראלית להתמודד עם גיוס סוכנים במדינות אויב או במדינות עוינות ובארגוני טרור עושה את גיוס הסוכנים והפעלתם לקשה פי כמה. קושי אחר טמון בכך שישראל נתונה כל העת לאיומם של מדינות אויב ושל ארגוני טרור, עובדה המחייבת הפעלת קשת רחבה מאוד של סוכנים.
קהילת המודיעין הישראלית משקיעה אנרגיה ומשאבים רבים בשמירת חשאיות הקשר עם הסוכן, ואם נשקפת לו סכנה, היא מוציאה אותו ממקום מושבו ודואגת לשיקומו בישראל או במדינה אחרת.
עוד לפני קום המדינה היה היומינט חלק חשוב בפעילות המודיעין. "המחלקה המדינית" של הסוכנות, שירות הידיעות (הש"י) של ההגנה והמחלקה הערבית של הפלמ"ח הפעילו סוכנים מקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל וכן במדינות ערב, במגמה לגלות תכניות לתקיפה של היישוב היהודי.
הגופים האחראים היום על פעילות היומינט בקהילת המודיעין הישראלית הם השב"כ – האחראי על המודיעין המסכל משני עברי הקו הירוק,
המוסד – האחראי על איסוף מודיעין בחו"ל, והיחידה הצה"לית להפעלת סוכנים של אמ"ן יחידה 504 – האמונה על איסוף מודיעין דרך גבולות המדינה.
האנשים המספקים את המידע המודיעיני נקראים סוכנים או מקורות. לעתים הסוכן מספק מידע מתוך הידוע לו ולעתים הוא שואב את המידע מאדם אחר, בדרך כלל ללא ידיעתו. אדם כזה מכונה מַבּוּעַ.
אנשי המודיעין העוסקים ביומינט נקראים קציני איסוף (קצ"א), רכזים, לוחמים או מפעילים. פעילותם מול הסוכן מתבצעת בשני שלבים. בשלב הראשון הם עוסקים בגיוס – תהליך שבו נוצר הקשר עם אדם מסוים ומגיעים עמו להסכמה כי ידווח מידע או יבצע פעולות על פי הנחיה. כל זאת במגמה לעשותו בסופו של דבר לסוכן. חשוב להדגיש כי הפנייה לאדם מסוים לצורך גיוסו אינה אקראית אלא נקבעת על פי יכולתו לספק את הידיעות המודיעיניות הנדרשות, כפי שהגדירו הגורמים המוסמכים לכך. הידיעות הדרושות הן כאלה שימנעו הפתעה אסטרטגית או טקטית של מדינת ישראל ושל צה"ל, ויסייעו להבטחת קיומה וביטחונה של המדינה, וכן ישמרו על האינטרסים הלאומיים שלה. שאיפת העוסקים במודיעין אנוש היא להצליח ולגייס סוכנים אשר מסוגלים לחדור למוקדי קבלת ההחלטות ולהתחבר לדרגים בכירים של האויב או של היריב.
השלב השני הוא שלב הפעלת הסוכן. מטרתו העיקרית היא הצגת שאלות ספציפיות לסוכן המגויס במטרה לקבל ממנו מידע על תכניות מדיניות וצבאיות של האויב ועל פעילותו של האויב בתחומים אלו, כולל בתחום הגרעין; התרעה על מלחמה או על פיגוע; על יציבות המשטרים והשליטים במדינות שלישראל יש עניין במתרחש בהן, ועל כלכלתן.
את הידיעה שהשיג מן הסוכן, שהיא פיסת מידע מודיעיני גולמי, מדווח המפעיל למטה שלו ושם נבדקות מהימנותה ודיוקה, והיא מצטרפת לכלל הידיעות המודיעיניות שבידי קהילת המודיעין ומסייעת בגיבוש תמונת המודיעין הכוללת והערכת המצב.
המניע של אדם להיות לסוכן יכול להיות בצע כסף, ציפייה לקבל טובות הנאה, אידיאולוגיה או הרפתקנות. סוכן עלול להפוך את עורו ולהיות לסוכן כפול, אם משום שנחשף במדינתו או בארגון שבו הוא חבר ואם משום שהתעורר מצפונו, כלומר, הוא חש שבגידתו במדינתו אינה מוסרית. עובדה זו מחייבת את המפעיל לעמוד כל הזמן על המשמר ולגלות ערנות רבה בעת הפעלתו של הסוכן, שכן כבר קרו מקרים בתולדות קהילת המודיעין שבהם סוכנים שבגדו, הרגו או פצעו את המפעיל שלהם.
גיוס סוכנים והפעלתם הוא מלאכה מורכבת וקשה לכל ארגוני המודיעין בעולם. העובדה שעל קהילת המודיעין הישראלית להתמודד עם גיוס סוכנים במדינות אויב או במדינות עוינות ובארגוני טרור עושה את גיוס הסוכנים והפעלתם לקשה פי כמה. קושי אחר טמון בכך שישראל נתונה כל העת לאיומם של מדינות אויב ושל ארגוני טרור, עובדה המחייבת הפעלת קשת רחבה מאוד של סוכנים.
קהילת המודיעין הישראלית משקיעה אנרגיה ומשאבים רבים בשמירת חשאיות הקשר עם הסוכן, ואם נשקפת לו סכנה, היא מוציאה אותו ממקום מושבו ודואגת לשיקומו בישראל או במדינה אחרת.