המרגלים ביריחו
אודות הסיפור המקראי על שני המרגלים ששלח יהושע בן נון לעיר יריחו (יהושע, פרק ב).
הסיפור המקראי על שני המרגלים ששלח יהושע בן נון לעיר יריחו (יהושע, פרק ב) מלמד על אופי מקצוע הריגול
בתקופות קדומות ועל הדמיון שבין המרגלים בני הימים ההם למרגלים בני זמננו.
כשהגיעו בני ישראל ממצרים לארץ ישראל, אחת הערים הראשונות בהם נתקלו הייתה יריחו- עיר מבוצרת היטב ומוקפת חומה. משום כך חשב יהושע כי רצוי להשיג מידע פנימי על המתרחש בעיר לפני שינסה לכבוש אותה. למטרה זו שלח יהושע שני מרגלים - "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן [...] שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ב, 1).
המקום הראשון שאליו הגיעו שני המרגלים היה ביתה של רחב, הזונה המקומית. מדוע בחרו ללכת אליה דווקא?
כמה סיבות ייתכנו לכך: ראשית, טבעי למצוא זרים בבית הזונות המקומי, והסיכוי שימשכו תשומת לב - מועטה בלבד. שנית, במקום כינוסם של גברים מתנהלות לרוב שיחות שכדאי להאזין להן, להשתתף בהן, ולקלוט ידיעות ודעות. נוסף על אלו מצוין במקרא כי "בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (יהושע ב, 15). מיקום זה מאפשר בשעת הצורך בריחה מהירה, וכפי שמעיד המשך הסיפור המקראי - מיקום ביתה של רחב אכן סייע למרגלים.
למלך יריחו היה כנראה מנגנון מוצלח במיוחד של מודיעין מסכל או שהוכרזה בעיר רמת כוננות גבוהה במיוחד בשל התקרבותם של בני ישראל מעברו המזרחי של הירדן. כך או כך, במהרה נודע למלך על ביקורם של שני הזרים, ויתרה מכך - הוא הבין כי מדובר במרגלים: "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ" (יהושע ב, 2). המלך דרש מרחב להסגיר לידיו את שני האורחים, אך היא החביאה אותם תחת ערמות פשתים, ולמלך מסרה כי אורחיה כבר עזבו. רחב אף זירזה את שליחי המלך לרדוף אחריהם פן יצליחו להימלט... לאחר שעזבו שליחי המלך, סיפרה רחב למרגלים על הפחד הרב שאחז בבני כנען מפני בני ישראל, דיברה על גדולתו של אלוהים ועל הנסים שעשה לעמו, ומכך למדו המרגלים על המורל הירוד של תושבי יריחו - מידע מודיעיני חשוב לתכנון המתקפה.
אחר כך הורידה רחב את שני המרגלים בחבל דרך חלון ביתה אל מעבר לחומה והנחתה אותם לגבי הדרך הטובה ביותר לשוב למחנה. בתמורה למידע שמסרה ולהצלת חיי המרגלים ביקשה רחב כי אחרי כיבוש העיר יחוסו בני ישראל על חייה ויצילו אותה ואת משפחתה.
שני המרגלים חזרו למחנה ודיווחו ליהושע על ממצאיהם, שהתבססו בעיקר על מה שלמדו מפי רחב.
אפשר לפרש את האירוע בשתי דרכים: יש הטוענים כי מדובר במעשה ה´ - נס נוסף שעשה אלוהים לעמו. גישה פרשנית זו רואה את שליחות המרגלים ככישלון. הרצון לשלוח מרגלים נבע מחוסר אמונה באלוהים, והניצחון הנסי מעיד שלא היה כל צורך במידע אנושי על הנעשה בעיר (להרחבה נוספת לגבי פירוש זה לחצו כאן).
פרשנים אחרים טוענים כי לאחר התרועות הרמות שהריע העם ביום השביעי, הסתערו לוחמי ישראל על החומה והרסו אותה. מתוך כך אפשר להסיק כי שבעת ימי ההקפות נועדו להחריד את תושבי יריחו, לאיים עליהם ולמוטט את רוחם הירודה בלאו הכי (לוחמה פסיכולוגית). כלומר - יהושע הסתמך על הידיעות המודיעיניות שהביאו המרגלים לגבי הלך הרוח בקרב תושבי יריחו, ובחר בטקטיקה משולבת של לוחמה פסיכולוגית ולוחמה צבאית.
כשהגיעו בני ישראל ממצרים לארץ ישראל, אחת הערים הראשונות בהם נתקלו הייתה יריחו- עיר מבוצרת היטב ומוקפת חומה. משום כך חשב יהושע כי רצוי להשיג מידע פנימי על המתרחש בעיר לפני שינסה לכבוש אותה. למטרה זו שלח יהושע שני מרגלים - "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן [...] שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ב, 1).
המקום הראשון שאליו הגיעו שני המרגלים היה ביתה של רחב, הזונה המקומית. מדוע בחרו ללכת אליה דווקא?
כמה סיבות ייתכנו לכך: ראשית, טבעי למצוא זרים בבית הזונות המקומי, והסיכוי שימשכו תשומת לב - מועטה בלבד. שנית, במקום כינוסם של גברים מתנהלות לרוב שיחות שכדאי להאזין להן, להשתתף בהן, ולקלוט ידיעות ודעות. נוסף על אלו מצוין במקרא כי "בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (יהושע ב, 15). מיקום זה מאפשר בשעת הצורך בריחה מהירה, וכפי שמעיד המשך הסיפור המקראי - מיקום ביתה של רחב אכן סייע למרגלים.
למלך יריחו היה כנראה מנגנון מוצלח במיוחד של מודיעין מסכל או שהוכרזה בעיר רמת כוננות גבוהה במיוחד בשל התקרבותם של בני ישראל מעברו המזרחי של הירדן. כך או כך, במהרה נודע למלך על ביקורם של שני הזרים, ויתרה מכך - הוא הבין כי מדובר במרגלים: "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ" (יהושע ב, 2). המלך דרש מרחב להסגיר לידיו את שני האורחים, אך היא החביאה אותם תחת ערמות פשתים, ולמלך מסרה כי אורחיה כבר עזבו. רחב אף זירזה את שליחי המלך לרדוף אחריהם פן יצליחו להימלט... לאחר שעזבו שליחי המלך, סיפרה רחב למרגלים על הפחד הרב שאחז בבני כנען מפני בני ישראל, דיברה על גדולתו של אלוהים ועל הנסים שעשה לעמו, ומכך למדו המרגלים על המורל הירוד של תושבי יריחו - מידע מודיעיני חשוב לתכנון המתקפה.
אחר כך הורידה רחב את שני המרגלים בחבל דרך חלון ביתה אל מעבר לחומה והנחתה אותם לגבי הדרך הטובה ביותר לשוב למחנה. בתמורה למידע שמסרה ולהצלת חיי המרגלים ביקשה רחב כי אחרי כיבוש העיר יחוסו בני ישראל על חייה ויצילו אותה ואת משפחתה.
שני המרגלים חזרו למחנה ודיווחו ליהושע על ממצאיהם, שהתבססו בעיקר על מה שלמדו מפי רחב.
האומנם עזרו ההערכות המודיעיניות לניצחון על יריחו?
וכך כבשו בני ישראל את העיר יריחו: כוהני ישראל, נושאים את ארון ה´ ותוקעים בשופרות, מלווים בכל העם הצועד בדממה, הקיפו את העיר פעם אחת ביום, שבעה ימים ברציפות. ביום השביעי הקיפו את בני ישראל את העיר שבע פעמים - ואז הריע העם כולו, החומה נפלה, והעיר נכבשה (יהושע, פרק ו).אפשר לפרש את האירוע בשתי דרכים: יש הטוענים כי מדובר במעשה ה´ - נס נוסף שעשה אלוהים לעמו. גישה פרשנית זו רואה את שליחות המרגלים ככישלון. הרצון לשלוח מרגלים נבע מחוסר אמונה באלוהים, והניצחון הנסי מעיד שלא היה כל צורך במידע אנושי על הנעשה בעיר (להרחבה נוספת לגבי פירוש זה לחצו כאן).
פרשנים אחרים טוענים כי לאחר התרועות הרמות שהריע העם ביום השביעי, הסתערו לוחמי ישראל על החומה והרסו אותה. מתוך כך אפשר להסיק כי שבעת ימי ההקפות נועדו להחריד את תושבי יריחו, לאיים עליהם ולמוטט את רוחם הירודה בלאו הכי (לוחמה פסיכולוגית). כלומר - יהושע הסתמך על הידיעות המודיעיניות שהביאו המרגלים לגבי הלך הרוח בקרב תושבי יריחו, ובחר בטקטיקה משולבת של לוחמה פסיכולוגית ולוחמה צבאית.
גוסטב דורה, לכידת יריחו"ויריעו העם תרועה גדולה, ותפל החומה תחתיה" (יהושע ו´, כ´)
