מעבר למסקנות האישיות (שזכו למרב תשומת הלב הציבורית), כללו שלושת דו"חות הוועדה המלצות מפורטות בנושאים רבים, בהם דרכי קבלת ההחלטות בצבא ובממשלה, הדרכה, משמעת, היערכות למלחמה, ומבנה המודיעין וחלוקת העבודה בין אמ"ן, "המוסד", מחלקת המחקר של משרד החוץ ואגף התכנון.

בפרט הוועדה המליצה על:     

• מינוי יועץ לענייני מודיעין לראש הממשלה, שלא יהיה איש צבא סדיר ולידו להפעיל צוות קטן, כדי לאפשר לראש הממשלה להעריך בצורה עצמאית. בזאת חזרה על המלצת ועדת ידין-שרף לבחינת חלוקת האחריות והכפיפות של שירותי המודיעין מ-1963.    
• חיזוק מחלקת המחקר של משרד החוץ וארגונה כמסגרת עצמאית משרד החוץ וכי היא תהיה אחראית על המחקר המדיני. גם בכך חזרה על מסקנותיה של ועדת ידין-שרף.    
• שינויים במבנה אמ"ן כדי שעיקר המחקר וההערכה יהיו בעניינים צבאיים. מציאת דרכים לביטוי דעות שונות בקרב אנשי מחלקת המחקר.    
• הקמת יחידה פנימית להערכת החומר הנאסף על ידי "המוסד".    
• הקמה של ועדת שרים מצומצמת לענייני ביטחון. 

המלצות הוועדה נלקחו בחשבון על ידי ראש הממשלה יצחק רבין (אף שהוא מתח ביקורת על ההמלצות האישיות של הוועדה בספרו "פנקס שירות").
הוא מינה את רחבעם זאבי כיועץ לענייני מודיעין ולאחריו את יהושפט הרכבי. ראשי הממשלה אחריו (כולל הוא עצמו בקדנציה השנייה שלו) לא מינו עוד יועצים לענייני מודיעין. 

ההמלצה להעביר את עיקר המחקר המדיני מאמ"ן למשרד החוץ לא התבצעה, אם כי מחלקת החקר הפכה ל"מרכז למחקר ולתכנון מדיני", אך השפעתו נותרה מוגבלת.
 ב"מוסד", לעומת זאת, התפתח גוף מחקר בעל השפעה. בנוסף הוקמה באמ"ן מחלקת הבקרה ("איפכא מסתברא") וחוזקו גופי המודיעין של יחידות השדה והפיקודים. בכך הוגשמה במידת מה מטרת הוועדה ליצור פלורליזם בקהילת המודיעין.

---

מתוך ויקיפדיה