מלחמת יום כיפור פרצה ב-6 באוקטובר 1973, והצליחה להפתיע את מדינת ישראל כמעט לחלוטין.  החיילים במוצבים והכוחות האחרים שהיו בחזית ביום כיפור, מצאו עצמם לפתע תחת התקפה עזה של צבאות מצרים וסוריה. הם נלחמו, בסיוע מטוסי חיל האוויר, בקרבות גבורה, עד אשר הגיעו כוחות נוספים סדירים ומילואים ושינו את פני המערכה.

כישלון אמ"ן במתן התרעה על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה נתפס ככישלון הגדול ביותר בתולדות קהילת המודיעין בישראל שעיצב את ההערכות המודעינית למניעת הפתעה אסטראטגית בעתיד. 

כיצד מצאה עצמה מדינת ישראל במלחמה, מותקפת בשתי חזיתות, מבלי שהתכוננה לכך? והאם באמת לא היה לדרג המדיני והצבאי מושג על המתרחש?


מה אספנו, מה הערכנו? - דברי אלי זעירא מתוך כנס "ארבעים שנים למלחמת יום הכיפורים",
אירוע שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS

המודיעין והערכות צה"ל קודם למלחמה

בתקופה שקדמה למלחמה, יחידות האיסוף של אמ"ן סיפקו ידיעות רבות ממקורות מודיעיניים שונים כמו יומינט, סיגינט, תצפיות קרקעיות וצילומי אויר שהיו יכולות לעורר חשד בכך שצפויה לפרוץ מלחמה - למשל, הזזת כוחות בחזית המצרית או תגבור הכוחות המוצבים בצפון רמת הגולן.

אך מחלקת המחקר של אמ"ן החזיקה בהערכה שגויה לגבי כוונות המלחמה של מצרים וסוריה, ולא נתנה משקל ראוי  לידיעות אלה.
 
הערכת אמ"ן בתקופה שקדמה למלחמת יום כיפור שללה לחלוטין את האפשרות שהצד הערבי יפתח ביוזמתו במלחמה: בהיבט המדיני אסטרטגי - אמ"ן התעלם לחלוטין מחוסר יכולתו של היריב להשלים לאורך זמן עם המשך הסטאטוס קוו וכיבוש "השטחים הערביים" ב- 1967. בהיבט הצבאי – אמ"ן העריך כי המצרים ימנעו מניסיון לחצות את תעלת סואץ כל עוד נמשכת עליונותה האווירית של ישראל. לפיכך, העריכו במחלקת המחקר כי המצרים ימנעו מלתקוף את ישראל, וכי סוריה לא תיזום מהלך צבאי כולל נגד ישראל ללא פתיחתה במקביל של חזית מצרית.
 
יש לציין, כי הערכה זו של אמ"ן, שכונתה "הקונספציה"*, התבססה על ידיעות ברמה גבוהה שסופקו על ידי מקורות מודיעין שונים ומגוונים, כולל מקורות יומינט איכותיים. למשל, כבר באפריל 1973 הגיע מידע  על כוונה מצרית לצאת למלחמה במאי. למרות הערכת אמ"ן כי לא צפויה מלחמה, על בסיס "הקונספציה", החליט הרמטכ"ל להערך למלחמה (כוננות "כחול לבן"). בדיעבד נראה שהתרעות אלה שיקפו כוונה מצרית אמיתית שנדחתה בשל היעדר מוכנות סורית למלחמה והכוננות שהוכרזה בצה"ל. משלא פרצה מלחמה באביב 1973 התחזקה ההערכה באמ"ן שלא צפויה מלחמה בקרוב.
 
מסוף אוגוסט 1973 החלו להצטבר סימנים המתריעים מפני פעילות סורית חריגה בגולן כולל תגבור כוחות בקו. אמנם הערנות למתרחש בקו עלתה, לאור הסמיכות לישובים אזרחיים, אבל ההיערכות הייתה למהלך סורי מוגבל ולא מהלך סורי כולל לכיבוש רמת הגולן.
 
כך שההערכה המקובלת של מחלקת המחקר של אמ"ן באותם ימים הייתה שהסכנה בחזית הסורית הינה מקומית בלבד והתרגיל של צבא מצרים שהתנהל באותם ימים בחזית תעלת סואץ, היינו תרגיל שגרתי בלבד. בפועל אינדיקציות התרעתיות משמעותיות הצביעו על היערכות הכוחות המצריים והסוריים לקראת מתקפה מתואמת נגד ישראל, כאשר המצרים השתמשו במסגרת התרגיל כהונאה להסוואת ההכנות הממשיות למלחמה.
 
עם התגברות הידיעות והסימנים המתריעים, החליט הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), בערב יום הכיפורים ב-5 באוקטובר, ובניגוד להערכות אמ"ן,  להעלות את כוננות צה"ל לגבוהה ביותר אך בשלב זה הוחלט להמתין ולא לגייס מילואים.
 
רק כ-10 שעות לפני פרוץ המלחמה הגיעה התרעה ספציפית של מקור מהימן של המוסד באמצעות ראש המוסד צבי זמיר, כי המלחמה צפויה לפרוץ עוד באותו יום, 6 באוקטובר, יום הכיפורים. לאור התרעה זאת אישרו קברניטי המדינה  לרמטכ"ל לגייס את כוחות המילואים. אך  משיקולים מדיניים דחו  את ההצעה לקיים מתקפת מנע אווירית. יתכן שבין שיקוליה של ההנהגה בישראל היה החשש שלאחר שישראל כבר יזמה
 
ב-1967 התקפה שתכליתה סיכול כוונות המלחמה של הערבים, היא תצטייר הפעם בקהילה הבינלאומית כ"תוקפן", ותתקשה לקבל התמיכה המדינית והצבאית שהיא זקוקה לה (במיוחד מארצות הברית שלחצה עליה להימנע מכך).
 עבור אזרחי ישראל, צופרי האזעקה שהופעלו ב-6 באוקטובר באו כהפתעה מוחלטת, ללא כל רמז מקדים. הפתעה דומה הייתה מנת חלקם של מרבית חיילי צה"ל.

 לאחר המלחמה

"הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה". משפט זה, המופיע במסמך הערכה של חטיבת המחקר, מיום ה-5 באוקטובר 1973, יממה לפני פתיחת הקרבות, ממחיש את גודל הכישלון של אגף המודיעין במילוי ייעודו הראשי: מתן התרעה על המלחמה המתקרבת בזמן אמת.

ועדת אגרנט הייתה ועדת חקירה ממלכתית שמונתה לחקור את המחדל שקדם למלחמה ואת הליקויים בתפקוד צה"ל והדרג המדיני הממונה עליו בשלושת ימיה הראשונים של המלחמה. בדוח שפרסמה נקבע: "בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים היו בידי אמ"ן ו[מחלקת] המחקר ידיעות מתריעות למכביר, שסופקו לו על ידי מחלקת האיסוף בתוך אמ"ן ועל ידי רשויות איסוף אחרות (המוסד). [מחלקת] המחקר וראש אמ"ן לא העריכו נכון את ההתראה שבידיעות אלה, מתוך דבקותם הדוקטרינרית ב´קונצפציה´ ונכונותם לתרץ את היערכות האויב בקווי החזית [...]את השגיאות בהערכה, בכל המשרדים שהפיקו תוצרי מודיעין, אפשר לייחס לעמדות ולקונצפציות המוקדמות שביסוד הניתוח, כמו גם לבעיות מערכתיות שהשפיעו על המאמץ המחקרי".

הכישלון בהתרעה למלחמה יוחס לאחראים על המחקר ולא לממונים על האיסוף. כלומר, הידיעות היו קיימות והכשל היה בשלב הסקת המסקנות מן הידיעות הללו.

חשוב לציין כי לא רק הדרג המקצועי המודיעיני היה אחראי למחדל. חלק מהידיעות המתריעות הובא גם לידיעת הרמטכ"ל דוד אלעזר, שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר. הדרג המדיני  נכשל בכך שלא ביצע הערכת מצב עצמאית והסתמך על הערכות אמ"ן והאמונה ביכותו להציג התרעה של לפחות 24 שעות קודם לפרוץ המלחמה.  

הכישלון בהבנה נכונה של תמונת המודיעין נעוץ כנראה במספר הנחות יסוד שרווחו בקרב אמ"ן ובמערכת המדינית-ביטחונית אשר גרמו לאנשיהן להתעלם מן הידיעות המודיעיניות, ולהתאים את המציאות בשטח לתיאוריה ("הקונספציה") ולא להפך. נוסף על כך, תרמו לכישלון הביטחון בחולשתם של צבאות ערב ויוהרה רבה שנבעה מאמונה כי צה"ל יוכל לבלום מתקפת פתע באמצעות הכוחות הסדירים ובעיקר חיל האויר (במידה רבה בעקבות הניצחון המוחץ של צה"ל במלחמת ששת הימים).

בעיה נוספת שאפשר להצביע עליה טמונה ביחסים בתוך קהילת המודיעין. ראש אמ"ן דאז האלוף אלי זעירא, וחטיבת המחקר באמ"ן ביטלו את ממצאיהם ודעותיהם של הגורמים המקצועיים האחרים ושל הדרגים הנמוכים מהם אשר התריעו על העומד לקרות. לא היה שיח אמיתי ופתוח אשר בחן לעומק את האפשרויות השונות שעלו מתוך הממצאים בשטח. על כן, כחלק מתהליך הפקת הלקחים לאחר המלחמה, הוקמה באמ"ן יחידת בקרה אשר תפקידה לדאוג לריבוי דעות ולשיח מפרה בין הדרגים והיחידות השונות בקהילת המודיעין.  

ועדת אגרנט מצאה את ראש אמ"ן ואת הרמטכ"ל אחראים למחדל והמליצה על התפטרותם, ואילו את הדרג המדיני היא ניקתה מאשמה. עם זאת, בעקבות הלחץ והמחאה הציבורית התפטרו מתפקידם גולדה מאיר ומשה דיין בשנת 1974.

---

הפרוטוקולים של ישיבת הממשלה טרם המלחמה >
סודות יום כיפור - מדור מיוחד אודות המלחמה (אתר ynet)
40 שנה למלחמת יום כיפור- הכשל המודיעיני ואי הפעלת ״אמצעי האיסוף המיוחדים״