מחלקת המודיעין של לח"י

 על מחלקת המודיעין של ארגון לח"י (לוחמי חירות ישראל) אשר פעל טרם קום המדינה
1940
סמלו של הלחי מורכב מיד שמורמת בה שתי אצבעות ומסמל "שבועת אמונים"


בשנת 1940 הקימה קבוצת פורשים מן האצ"ל את מחתרת לח"י (לוחמי חירות ישראל), הפורשים התנגדו להפסקת המאבק נגד שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה. בראש הארגון עמד אברהם שטרן, אשר כונה "יאיר".*

מחלקה ו´ - מחלקת המודיעין של הלח"י

מחלקת מודיעין בראשות יהודה וייס ואברהם אהרנבלאט הוקמה בד בבד עם הקמת הלח"י, אך הייתה מחלקה קטנה מאוד ויכולת איסוף המודיעין שלה הייתה מוגבלת.  בשנת 1944 החליטה הנהגת לח"י להקים מחלקת ידיעות פעילה יותר, הלוא היא מחלקה ו´. בראש המחלקה עמד יצחק חסון ("יוסי") והיא כונתה גם "ליגה ו´" או בקיצור "הליגה".

למחלקה היו שלושה סניפים: בירושלים, בחיפה ובתל אביב. מפקדי הסניפים לא היו כפופים למפקדים האזוריים של המחתרת, אשר היו ממוקמים בכל עיר, כי אם לפיקוד המרכזי של הלח"י.


 

היעדים המודיעיניים של מחלקה ו´

 לח"י ראתה בבריטים את המכשול העיקרי להקמתה של מדינה עברית בארץ ישראל ולכן היעדים המודיעיניים העיקריים של מחלקה ו´ היו השלטון הבריטי ומוסדותיו. הגוף הבריטי המרכזי שלחם נגד הלח"י היה הבולשת הבריטית (C.I.D), וזו הייתה ליעד החשוב ביותר למחלקת המודיעין. גם המשטרה הבריטית הייתה יעד מודיעיני מרכזי. במשטרה שירתו יהודים רבים והגישה אליהם כמקורות מידע הייתה קלה יחסית. למחלקה ו´ הייתה הצלחה רבה במשימות איסוף המודיעין האלה. בזכותה יכלו אנשי לח"י לדעת מה יודעים הגופים הבריטיים האלה עליהם וכך יכלו לתכנן פעולות נגדם.


עד סוף 1944 לח"י פגעה בעיקר בנציגי השלטון הבריטי (הנציב העליון, לורד מוין בקהיר) אך לאחר שמפקד האצ"ל, מנחם בגין, הכריז על המרד בשלטון הבריטי, הוחלט לעבור לפעולות נגד מתקנים בריטיים דוגמת מפקדות משטרה ובולשת, מחנות צבא בריטיים, רכבות צבאיות, בסיסי תקשורת ותנועת כוחות. איסוף המידע על יעדים אלה נעשה ברובו על ידי מחלקת הפעולות (החטיבה הלוחמת) של מודיעין הלח"י בפיקודם של יעקב (ישקה) אליאב ("אביאל"), יעקב בנאי ("מזל"), שפיקד על החטיבה לאחריו, ויהושע זטלר ("מאיר"), שהיה מפקדה השלישי של החטיבה. לוחמים בסיורים יומיים וליליים באזורי היעדים, הם שאספו את המודיעין למבצעים.


אחרי כ"ט בנובמבר, והבריטים עדיין בארץ, נוסף גם האויב הערבי. לח"י פעלה נגד הערבים בגבולות תל אביב-יפו, בירושלים ובחיפה. מחלקה ו´ הצליחה להתחבר לקווי הטלפון של מרכז ההאזנה הבריטי – ה"בוקס" (שממנו האזינו בעיקר למנהיגים היהודיים והערביים). באמצעות קשר עם קצין משטרה יהודי הצליחה המחלקה להחדיר כמה מאנשיה ל"בוקס", ואת המידע החשוב ממקור זה העבירה ל"הגנה" באמצעות קמ"ן ההגנה חיים תבורי (לימים מפכ"ל משטרת ישראל).


אחת ההצלחות של האזנה זו הייתה מניעת פיגוע המוני בתחנה המרכזית בתל אביב: צעירה יהודייה מחולון עמדה להכניס לתחנה מזוודת חומר נפץ, בשליחות חברהּ הערבי.

הודות לפעולתם הזריזה והיעילה של אנשי מחלקה, הצעירה אותרה והפעולה סוכלה. המחלקה אספה מידע גם על בניין הסראייה ביפו, ששימש מפקדת ה"נג´אדה" (ארגון סמי-צבאי של ערביי ארץ ישראל, שלחם נגד היישוב היהודי בתקופת המנדט ובשלביה הראשונים של מלחמת השחרור).


לח"י החדירה ליפו משאית תופת, והבניין פוצץ על יושביו. לאור ההצלחה ביפו, תוכננה פעולה דומה שנועדה לפוצץ את מפקדתו של פאוזי קאוקג´י, מפקד "צבא ההצלה" הערבי בשכם, וזאת בסיוע סוכן של מחלקה ו´.

הסוכן היה אמור להוביל את משאית הנפץ, שהייתה נהוגה בידי איש לח"י, אלישע איבזוב עד בניין המפקדה. אולם, ככל הנראה הסוכן בגד והסגיר את איבזוב; איבזוב נרצח על אם הדרך.


יעד אחר של מודיעין לח"י היה ארגון "ההגנה", בשל היריבות המרה בין מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל ובין ארגוני ה"פורשים", אצ"ל ולח"י. שיאה של פעילות זו של מחלקה ו´ היה בתקופת ה"סזון" בשנים 1945-1944.

אנשי המחלקה אספו שמות ותיאורים של אנשי "ההגנה" והש"י, כתובותיהם, תצלומים שלהם, תיאור המכונית שלהם, בתי הקפה החביבים עליהם ודרכי פעולתם.

 
אף על פי שפעולות ה"סזון" כוונו בעיקר כלפי האצ"ל, המידע נתן ללח"י תחושת ביטחון, מחד גיסא המידע שימש להתגוננות מפני התנכלויות ה"הגנה", מאידך גיסא שימש נשק לפגיעה בארגון "ההגנה" ובאנשיו.


* כיאה לארגון מחתרתי, לוחמי הלח"י לא נקראו בשמותיהם האמיתיים כי אם בכינויים.


סמל הלח״י אברהם שטרן