אישים במודיעין

האלוף חיים הרצוג - ראש אמ"ן בשנים 1949- 1950 (יליד אירלנד, 1997-1918) ראש שירות המודיעין ומחלקת המודיעין (במסגרת אגף המבצעים של צה"ל) בשנים 1950-1948, וראש אמ"ן מ-1959 עד 1961. שגריר ישראל באו"ם ונשיא מדינת ישראל השישי (1993-1983).

חיים נולד בבלפסט, אירלנד, ב- י"א בתשרי תרע"ט (17.9.1918), בן לרבנית שרה לבית הילמן ולרבה של אירלנד, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה מ- 1937 הרב הראשי לארץ-ישראל ולאחר מכן, רבה הראשי של מדינת ישראל. לארץ הגיע ב- 1935 ולמד שלוש שנים בישיבת חברון, במהלכן התגייס לשורות ה"הגנה".
ב- 1938 יצא ללימודי משפטים באנגליה, אותם השלים ב- 1942, כבוגר אוניברסיטאות לונדון וקיימברידג´.

עם פרוץ מלחמת העולם, התגייס לצבא הבריטי ובמקביל ללימודי המשפטים, השלים את הכשרתו הצבאית, כולל האקדמיה הצבאית סאנדהרסט. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בכוחות הרגלים והשריון והשתתף בנחיתה בנורמנדי. חיים נלחם באירופה הכבושה כקצין מודיעין של דיביזיית שריון והיה עם הכוחות הראשונים של בנות הברית, שחצו את הריין לתוך גרמניה הנאצית. חיים השתתף בשחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן והיה בצוות הפיקוח על כניעת הצבא הגרמני ובצוות קציני מודיעין, שהוקם לצורך חשיפת המנהיגים הנאצים. בתפקיד זה השתתף, בין השאר, גם בחקירת היינריך הימלר, מפקד האס אס. עם תום המלחמה היה בועדה שארגנה את המודיעין באזור הכיבוש הבריטי ושימש כמושל צבאי באזור צפון גרמניה. ב- 1947, עם שחרורו מהצבא הבריטי, שב חיים לארץ-ישראל ועמד בראש המחלקה לביטחון בסוכנות היהודית. במסגרת זו מונה לאיש הקשר עם צוות האו"ם שהגיע לארץ, לבדיקת המצב לקראת יציאת הבריטים מארץ ישראל (אונסקו"פ). במלחמת השחרור היה קצין המבצעים והמודיעין של חטיבה 7 והשתתף בקרבות לטרון, שנועדו לפרוץ הדרך לירושלים הנצורה. ביולי 1948 הטיל עליו דוד בן-גוריון להקים את המודיעין הצבאי, כסגנו של איסר בארי ואחר-כך כמפקד. בתפקיד זה בנה והוביל חיים את הקמתו של חיל המודיעין בצבא ההגנה לישראל, על זרועותיו ואמצעיו.

ב- 1 ביולי 1949 מונה חיים לעמוד בראש ועדת ראשי השירותים החשאיים. בשנות החמישים שימש חיים במספר תפקידים: נספח צבאי בוושינגטון (1950 – 1954), מפקד חטיבת ומחוז ירושלים (1954 – 1957) וראש מטה פיקוד דרום, כולל שנה כמ"מ אלוף הפיקוד(1957 – 1959). ב- 1959 כיהן כהונה שנייה כראש אגף מודיעין והשתחרר מצה"ל ב- 1962 בדרגת אלוף. שנת 1962 מסמנת את תחילת הקריירה האזרחית של חיים, תחילה בניהול תשלובת תעשיות GUS ובהמשך, כעורך-דין פרטי. בימי "ההמתנה", שקדמו למלחמת ששת-הימים, ב- 28 במאי 1967, החל חיים בשיחות פרשנות יומיות ב"קול-ישראל". אלה השיבו לציבור בישראל של גבולות מאי 67´ את בטחונו, שהתערער בעקבות סגירת מיצרי טיראן והעברת הצבא המצרי לסיני. שידוריו זכו לתהודה רחבה בעורף ובחזית והקנו לו שם בציבור הישראלי.

לאחר כיבוש ירושלים והגדה המערבית, הופעל מינוי החירום של הרצוג, כמושל הצבאי הראשון של ירושלים המאוחדת ושל אזור הגדה המערבית, אותו מילא עד להקמת המינהל האזרחי בסוף שנת 1967. את תפקיד ההסברה מילא גם בתקופת מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973. מינוי כשגריר ישראל באו"ם, באוגוסט 1975, הציב את הרצוג בחזית הדיפלומטית למול מתקפה רבתי נגד ישראל, שאחד משיאיה היה ההחלטה המגדירה את הציונות כגזענות. ביטול ההחלטה הושג רק לאחר שנים של פעילות בערוצים השונים, ב- 1991, בעת כהונתו כנשיא מדינת ישראל. אולם נאומו של חיים הרצוג, ביום קבלת ההחלטה בעצרת האו"ם, ב- 10 בנובמבר 1975 (יום השנה ל"ליל הבדולח"), בו עמד על חוסנה ומוסריותה של היהדות והציונות, הכה גלים בעולם כולו. בנאום זה השווה את ערכה של ההחלטה לערך הנייר עליו היא כתובה וקרעו קבל עם ועולם. לאחר שובו לארץ, בשנת 1978, חזר הרצוג לתחומי המשפט והעסקים, כמו גם לעולם הפוליטי פנימי. במהלך השנים עסק רבות בפעילות ציבורית התנדבותית. בכלל זה, ברשת החינוך המקצועי והעיוני "אורט", ב"ווראיטי" ובמפעלים רבים, ברמה מקומית, ארצית ובינלאומית. בשנת 1970 הוענק לו תואר אבירות האימפריה הבריטית. כן זכה לתוארי דוקטור כבוד ממספר אוניברסיטאות. היה יושב ראש וחבר בחבר הנאמנים של כל האוניברסיטאות בארץ. מסירותו ומעורבותו האזרחית הובילה אותו לפעילות פוליטית. בשנות ה- 60 היה שותף להקמת רפ"י ובהמשך, כחבר מפלגת העבודה, היה פעיל בקידום הקשר הישיר בין הבוחרים למפלגה, על-ידי הקמת גוף "אזרחים מעורבים" בשרון. בשנת 1981 נבחר לכנסת העשירית ברשימת מפלגת העבודה, בה שירת עד למועד היבחרו לנשיאות המדינה.

ב- 1983 נבחר חיים הרצוג כנשיאה השישי של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד הרם משך שתי תקופות כהונה, בשנים 1983 – 1993. הוא מילא את תפקיד נשיא המדינה בחרדת קודש. היה חדור אמונה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי למדינה ריבונית בארצו. האמין ופעל למען חיזוק ערכיה המוסריים והממלכתיים של המדינה והיותה מדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד. הכבוד לאדם ולאזרח היה לאבן פינה בפעילותו האישית והנשיאותית. כנשיא פעל רבות לגישור בין הניגודים בחברה. כהונתו התאפיינה במעורבות רבה בכל תחומי העשייה בישראל, תוך הבעת עמדה ציבורית כנה וגלויה בנושאים כגון שיטת הבחירות והממשל, גזענות, בעיות חברה, מיזוג אוכלוסיית מיעוטים בחיים בישראל וסכסוכי עבודה קשים במשק. כמו-כן, עשה רבות להידוק הקשרים עם הפזורה היהודית בעולם. הוא הקפיד על מגע ישיר ושיטתי עם אזרחים – בבית הנשיא ובמקום מגוריהם – ועל יוזמה והיענות לפניות מכל פלגי הציבור. מדי שנה דאג לפתרונן של אלפי בעיות של מקרים סוציאליים. חיים הרצוג קיים מגע שוטף עם מוסדות המדינה, רשויות השלטון ועם ארבעת ראשי שש הממשלות, שהוקמו בעת כהונתו.

חיים הרצוג הביא בגאון ובכשרון את דבר ישראל בעמים ובפני מדינות רבות בעולם. ברבות מהן גם נאם בפני בית המחוקקים. חיים הרצוג נפטר ב- י בניסן תשנ"ז, 17.4.1997. הוא פרסם ספרים רבים, בתחום ההיסטוריה הצבאית והפרשנות הפוליטית והציבורית. טרם פטירתו, הספיק להשלים את ספרו הביוגרפי "דרך חיים".

ב- 1947 נישא לאורה לבית אמב"ש ולהם שלושה בנים - יואל, מיכאל ויצחק ובת – רונית וכן, נכדים ונכדות.