איתי אילוז ז"ל
בן רחל ומשה נפל ביום ב' באב תשס"ד 20/07/2004
בן רחל ומשה. נולד בעפולה ביום א´, י"ט בכסלו תשמ"ג (5.12.1982) במשקל 2,500 גרם. אח לעדיאל וקרן.
איתי היה תינוק יפה ונוח, שאהב לאכול ולשיר. הוא גדל והיה לילד שופע שמחת חיים, ובעקשנות שאיפיינה אותו, תמיד עמד על רצונו לקבל את כל בקשותיו.
איתי גדל והתחנך בעפולה. מסלול לימודיו החל בגנון אצל הגננת שפי ובגן בוגר אצל הגננת שושנה, משם עבר לבית-הספר היסודי "בית זאב", שם הצטיין איתי בלימודיו ובמיוחד במחשבים. את כל העבודות שהתבקש להגיש הקפיד להדפיס באורח מיוחד האופייני לו וכבר אז אמרה לו המורה שצפוי לו עתיד מזהיר. איתי היה פרפקציוניסט, אמביציוזי ושאפתן, שציוניו היו תמיד 10.
בחטיבת-הביניים "אורן" היה מוקף תמיד חברים וחברות רבים. אהבתו הגדולה היתה נתונה לאופנוע, שטיפח ונהנה ממנו, למרות חששותיהם הכבדים של הוריו.איתי עשה את לימודיו התיכוניים ב"אורט עפולה" במגמת אלקטרוניקה. הוא סיים בהצלחה את לימודיו בכיתה י"ג, ובד בבד עבד במרץ בעבודות מזדמנות, כי האמין שיוכל להשיג כל מה שהוא חפץ בו מכספו האישי. וכך, כבר בתיכון רכש מכספו את מכוניתו הראשונה, פיג´ו ספורט. איתי אהב כל דבר עם גלגלים. לאחר שהבין שהוריו לא מרוצים מעניין האופנוע עבר למכוניות ספורט ועבד קשה כדי להתקדם למכוניות יוקרתיות יותר.
תחום נוסף שטיפח היה הספורט. איתי אהב להתאמן במכון כושר, וחיטוב הגוף היה חשוב לו והוא פיתח גוף בריא וחזק. הוא אהד את קבוצת הכדורגל של "מכבי תל אביב".
איתי היה נער חברותי, שאהב לצחוק, לרקוד ולבלות במועדונים ובחוף הים, במיוחד באילת. כמו-כן אהב לצייר.
ביולי 2001 התגייס איתי לצה"ל ולאחר אימוני הטירונות בניצנים, נשלח לקורס טכנאי מערכות קשר בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר.
בתום הקורס הוצב לחיל-המודיעין. בגדוד התגלה איתי כחייל מוכשר, הממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, אחראי ואיכפתי. הוא מונה עד מהרה לסמל מחלקה, חרף תקופת שירותו הקצרה והיותו רב"ט. החיילים אהבו אותו, והוא מילא את תפקידו באהבה וביקש לקחת על עצמו כל משימה עם כל האחריות הכרוכה בה.
איתי נסע ממוצב למוצב על-מנת לטפל במכשירי הקשר, ועשה זאת ברצינות המיוחדת שלו.
חבריו הרבים מבית-הספר ומהצבא מספרים שהיה אדם מיוחד במינו, שהמאפיין הבולט שלו היה חיוכו המקסים.
ביום ג´, ב´ באב תשס"ד (20.7.2004) בשעה 11:45 נפל איתי בפעילות מבצעית. הוא נורה פעמיים על-ידי צלפים של החיזבאללה בעת שנשלח לתקן את האנטנה במוצב "נורית" שבגזרת לבנון.
לדברי הרופא שטיפל בו, איתי נהרג במקום ולא סבל. עימו נהרג רס"ר אבישי קוריסקי.
איתי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה כשאלפים מלווים אותו בדרכו האחרונה. בן עשרים-ושתיים היה במותו. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
בין המנחמים היה גם ראש הממשלה, אריאל שרון, שהביע את תנחומיו בכתב.
הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, כותב למשפחה: "סמל איתי, זיכרונו לברכה, נפל חלל ביום ב´ באב תשס"ד, 20 ביולי 2004, בהגינו על ביטחונה של מדינת ישראל ותושביה. איתי שירת כטכנאי קשר טקטי בגדוד ´שחף´ שבעוצבת הגליל, אשר בפיקוד הצפון".
מפקדו של איתי מספר, כי היה חייל מקצועי ומסור, אשר נטל על עצמו משימות מעל ומעבר למה שנדרש וביצע את כל שהוטל עליו על הצד הטוב ביותר: "איתי הפגין דאגה מתמדת ואיכפתיות רבה כלפי חבריו וחייליו גם יחד. הוא ניחן באופטימיות ובחוש הומור מיוחד, שהקרין על כל סביבתו. בטוחני, כי החלל שנפער עם מותו של איתי לא יתמלא. זיכרו יהיה נצור בליבנו תמיד."
סא"ל חיים, מפקד היחידה, כותב למשפחה: "מהיכרותי את איתי ומשיחותי עם מפקדיו וחבריו, מצטיירת דמות של אדם מיוחד, בחור חייכן, מלא מרץ ושמחת חיים, סקרן, מתחשב ובעיקר חבר נהדר, שהריעות והעזרה לזולת היו עבורו דרך חיים."איתי הרשים בנוכחותו ובמעורבותו בכל תחומי העשייה במחלקת הקשר הגדודית. הוא היווה את אחד מעמודי התווך במחלקתו.
בתפקידו כסמל מחלקה הפגין איתי מקצועיות ויסודיות ובלט באחריות שנטל על עצמו בכל מעשיו, תוך שהוא משקיע ממרצו, מזמנו ומיכולותיו הגבוהות בהעלאת רמת המחלקה ובהצלחתה. כך היה גם במשימתו האחרונה, שמילא בדבקות ובנחישות, כהרגלו. איתי היה מהטובים שבבנינו ומטובי חיילינו. גדוד ´שחף´ מבכה את מותו בטרם עת של מפקד וחבר יקר."
טינה ולדמן, מנהלת בית-ספר "אורט עפולה", כותבת למשפחה: "...האבל הוא קודם כל ואחרי הכל שלכם. יחד עם זאת, מרגישה אני כי עוד חוט יקר נפרם מרקמת הבוגרים של אורט עפולה. איבדנו בוגר יקר, שחלק משנות חייו שהה איתנו יום-יום, ראינו בפריחתו, וייחלנו חרש, כמו לכל בוגר, להצלחתו. ואולי מעט, סייענו לשזור חוטים ריאליים לחלומותיו הגדולים... מתוך העצב הנורא, עולה דמותו של איתי ממנו נפרדנו מזה זמן. פגשתי את איתי וראיתי אותו בהתבגרותו, מנער צעיר בכיתה י´ עד עלם בריקוד במסיבת הסיום ועד לבחור במכללה, עם מראה שמשך את העין ושבה את הלב, מלא שמחת חיים, כשחיוך נסוך על פניו, שיניו הצחורות נחשפות בעת חיוכו, משקפי השמש על מצחו ושערו השחור מטופח, הולך באדנות המיוחדת לו, מרעיף חיוכים לחבריו, גאה על תמירותו ומודע למראהו הנאה. יחד עם זאת נחוש להצלחה ומודע לתובענות החיים. כל שמחת החיים הזו, כל הלהט לכבוש את החיים, הלכו ואינם."
איתי נהרג, כפי שאמר ראש העיר, כגיבור, שביצע את אשר נדרש ממנו בעת מילוי תפקידו. עם האובדן הזה נותרתם, ואיתו אוסף זיכרונות שיילך ויתעבה... ויחד איתם זעקה מתמדת, מדוע, על מה ולמה?... דעו, כי זיכרו של איתי יהיה עימנו, כואבים עמכם ומבכים אותו מרה."
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ´יזכור´, שנערך ע´י משרד הביטחון)
איתי נפטר ביום ב באב תשס"ד 20/07/2004
בן 22 היה במותו. קבור בבית העלמין הצבאי עפולה.
יהי זכרו ברוך.
איתי היה תינוק יפה ונוח, שאהב לאכול ולשיר. הוא גדל והיה לילד שופע שמחת חיים, ובעקשנות שאיפיינה אותו, תמיד עמד על רצונו לקבל את כל בקשותיו.
איתי גדל והתחנך בעפולה. מסלול לימודיו החל בגנון אצל הגננת שפי ובגן בוגר אצל הגננת שושנה, משם עבר לבית-הספר היסודי "בית זאב", שם הצטיין איתי בלימודיו ובמיוחד במחשבים. את כל העבודות שהתבקש להגיש הקפיד להדפיס באורח מיוחד האופייני לו וכבר אז אמרה לו המורה שצפוי לו עתיד מזהיר. איתי היה פרפקציוניסט, אמביציוזי ושאפתן, שציוניו היו תמיד 10.
בחטיבת-הביניים "אורן" היה מוקף תמיד חברים וחברות רבים. אהבתו הגדולה היתה נתונה לאופנוע, שטיפח ונהנה ממנו, למרות חששותיהם הכבדים של הוריו.איתי עשה את לימודיו התיכוניים ב"אורט עפולה" במגמת אלקטרוניקה. הוא סיים בהצלחה את לימודיו בכיתה י"ג, ובד בבד עבד במרץ בעבודות מזדמנות, כי האמין שיוכל להשיג כל מה שהוא חפץ בו מכספו האישי. וכך, כבר בתיכון רכש מכספו את מכוניתו הראשונה, פיג´ו ספורט. איתי אהב כל דבר עם גלגלים. לאחר שהבין שהוריו לא מרוצים מעניין האופנוע עבר למכוניות ספורט ועבד קשה כדי להתקדם למכוניות יוקרתיות יותר.
תחום נוסף שטיפח היה הספורט. איתי אהב להתאמן במכון כושר, וחיטוב הגוף היה חשוב לו והוא פיתח גוף בריא וחזק. הוא אהד את קבוצת הכדורגל של "מכבי תל אביב".
איתי היה נער חברותי, שאהב לצחוק, לרקוד ולבלות במועדונים ובחוף הים, במיוחד באילת. כמו-כן אהב לצייר.
ביולי 2001 התגייס איתי לצה"ל ולאחר אימוני הטירונות בניצנים, נשלח לקורס טכנאי מערכות קשר בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר.
בתום הקורס הוצב לחיל-המודיעין. בגדוד התגלה איתי כחייל מוכשר, הממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, אחראי ואיכפתי. הוא מונה עד מהרה לסמל מחלקה, חרף תקופת שירותו הקצרה והיותו רב"ט. החיילים אהבו אותו, והוא מילא את תפקידו באהבה וביקש לקחת על עצמו כל משימה עם כל האחריות הכרוכה בה.
איתי נסע ממוצב למוצב על-מנת לטפל במכשירי הקשר, ועשה זאת ברצינות המיוחדת שלו.
חבריו הרבים מבית-הספר ומהצבא מספרים שהיה אדם מיוחד במינו, שהמאפיין הבולט שלו היה חיוכו המקסים.
ביום ג´, ב´ באב תשס"ד (20.7.2004) בשעה 11:45 נפל איתי בפעילות מבצעית. הוא נורה פעמיים על-ידי צלפים של החיזבאללה בעת שנשלח לתקן את האנטנה במוצב "נורית" שבגזרת לבנון.
לדברי הרופא שטיפל בו, איתי נהרג במקום ולא סבל. עימו נהרג רס"ר אבישי קוריסקי.
איתי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה כשאלפים מלווים אותו בדרכו האחרונה. בן עשרים-ושתיים היה במותו. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
בין המנחמים היה גם ראש הממשלה, אריאל שרון, שהביע את תנחומיו בכתב.
הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, כותב למשפחה: "סמל איתי, זיכרונו לברכה, נפל חלל ביום ב´ באב תשס"ד, 20 ביולי 2004, בהגינו על ביטחונה של מדינת ישראל ותושביה. איתי שירת כטכנאי קשר טקטי בגדוד ´שחף´ שבעוצבת הגליל, אשר בפיקוד הצפון".
מפקדו של איתי מספר, כי היה חייל מקצועי ומסור, אשר נטל על עצמו משימות מעל ומעבר למה שנדרש וביצע את כל שהוטל עליו על הצד הטוב ביותר: "איתי הפגין דאגה מתמדת ואיכפתיות רבה כלפי חבריו וחייליו גם יחד. הוא ניחן באופטימיות ובחוש הומור מיוחד, שהקרין על כל סביבתו. בטוחני, כי החלל שנפער עם מותו של איתי לא יתמלא. זיכרו יהיה נצור בליבנו תמיד."
סא"ל חיים, מפקד היחידה, כותב למשפחה: "מהיכרותי את איתי ומשיחותי עם מפקדיו וחבריו, מצטיירת דמות של אדם מיוחד, בחור חייכן, מלא מרץ ושמחת חיים, סקרן, מתחשב ובעיקר חבר נהדר, שהריעות והעזרה לזולת היו עבורו דרך חיים."איתי הרשים בנוכחותו ובמעורבותו בכל תחומי העשייה במחלקת הקשר הגדודית. הוא היווה את אחד מעמודי התווך במחלקתו.
בתפקידו כסמל מחלקה הפגין איתי מקצועיות ויסודיות ובלט באחריות שנטל על עצמו בכל מעשיו, תוך שהוא משקיע ממרצו, מזמנו ומיכולותיו הגבוהות בהעלאת רמת המחלקה ובהצלחתה. כך היה גם במשימתו האחרונה, שמילא בדבקות ובנחישות, כהרגלו. איתי היה מהטובים שבבנינו ומטובי חיילינו. גדוד ´שחף´ מבכה את מותו בטרם עת של מפקד וחבר יקר."
טינה ולדמן, מנהלת בית-ספר "אורט עפולה", כותבת למשפחה: "...האבל הוא קודם כל ואחרי הכל שלכם. יחד עם זאת, מרגישה אני כי עוד חוט יקר נפרם מרקמת הבוגרים של אורט עפולה. איבדנו בוגר יקר, שחלק משנות חייו שהה איתנו יום-יום, ראינו בפריחתו, וייחלנו חרש, כמו לכל בוגר, להצלחתו. ואולי מעט, סייענו לשזור חוטים ריאליים לחלומותיו הגדולים... מתוך העצב הנורא, עולה דמותו של איתי ממנו נפרדנו מזה זמן. פגשתי את איתי וראיתי אותו בהתבגרותו, מנער צעיר בכיתה י´ עד עלם בריקוד במסיבת הסיום ועד לבחור במכללה, עם מראה שמשך את העין ושבה את הלב, מלא שמחת חיים, כשחיוך נסוך על פניו, שיניו הצחורות נחשפות בעת חיוכו, משקפי השמש על מצחו ושערו השחור מטופח, הולך באדנות המיוחדת לו, מרעיף חיוכים לחבריו, גאה על תמירותו ומודע למראהו הנאה. יחד עם זאת נחוש להצלחה ומודע לתובענות החיים. כל שמחת החיים הזו, כל הלהט לכבוש את החיים, הלכו ואינם."
איתי נהרג, כפי שאמר ראש העיר, כגיבור, שביצע את אשר נדרש ממנו בעת מילוי תפקידו. עם האובדן הזה נותרתם, ואיתו אוסף זיכרונות שיילך ויתעבה... ויחד איתם זעקה מתמדת, מדוע, על מה ולמה?... דעו, כי זיכרו של איתי יהיה עימנו, כואבים עמכם ומבכים אותו מרה."
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ´יזכור´, שנערך ע´י משרד הביטחון)
איתי נפטר ביום ב באב תשס"ד 20/07/2004
בן 22 היה במותו. קבור בבית העלמין הצבאי עפולה.
יהי זכרו ברוך.