גל לב רן ז"ל
בן ורדה וניסן נפל ביום כ"ז באלול תשנ"ז 29/09/1997
בן ורדה וניסן, אח לאלעד וניר. נולד ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (26.11.1975) בערד.
כאשר מלאו לגל חמש שנים, עברה המשפחה להתגורר בראשון לציון וגל הכריז שכשיגדל יחזור לגור בערד. גל היה ילד נבון ובעל דעות מגובשות מאוד, היה פעיל מאוד מבחינה חברתית, בלט בכושר מנהיגות ואיחד סביבו את בני החבורה שלו. גל היה בן למופת ומקור גאווה למשפחה, אח אוהב ואזרח בעל מודעות ונאמנות למדינה ולסביבה.
לגל היו תחביבים מגוונים, כבר בתחילת לימודיו בבית הספר היסודי השתתף בחוג שח-מט אליו חזר לאחר שנים והותיר אחריו את כלי השח-מט מיותמים בחדרו. גל למד בבית הספר היסודי "עין הקורא" שם רקם את קשרי החברות עם רבים מידידיו וחבריו שלוו אותו לכל אורך הדרך גם כשנפרדה דרכם עת פנה להמשך לימודיו בחטיבת הביניים.
ממסגרת לימודיו בבית הספר היסודי גל הותיר אחריו עבודות מרשימות שזכו לציונים גבוהים כמו עבודת "שרשים" אודות המשפחה, עבודה על העיר נתניה ועבודה מקיפה על פעילות חיל האוויר במלחמת ששת הימים, במסגרתה הביא לידי ביטוי את אהבתו לטייס ואת תחביבו, טיסנים מונעים ומונחי רדיו.
גל נמנה על חבריו הפעילים הראשונים של מועדון הטיסנאות בראשון לציון ובנוסף לבניית והטסת טיסנים נטל חלק בכל משימה של טיפוח המועדון. אחת ההנאות הגדולות של גל הייתה להפעיל את מכסחת הדשא בשדה התעופה לטיסנים. גל היה הראשון לזנק בחיפושים אחר טיסן שהשליטה בו אבדה למפעילו (פעמים רבות טיסן זה היה שלו) ופרסם עצות שימושיות שהתפרסמו בעלון של חברי המועדון.
בתום לימודיו בבית הספר היסודי, עבר גל ללמוד בחטיבת הביניים על שם דוד בן-גוריון וגם שם גיבש סביבו חבורה בולטת של תלמידים דעתנים לא תמיד שגרתיים, עד כדי הוצאה לאור של ספר מחזור שהוחרם על ידי הנהלת בית הספר אבל אצל כל בני המחזור הוא נחשב כספר המחזור "הרשמי".
גל אהב כדור-סל והתאמן בקבוצת הכדורסל של מכבי ראשון-לציון. גל היה שופע שמחת-חיים, הרעיף חן חום ואהבה על כל הסובבים אותו ורכש חברים גם מקרב שחקני הקבוצה.
עוד בחטיבת הביניים גילה גל עניין בחוק ומשפט והשתתף בחוגי העשרה בנושא, אך טבעי שבחר ללמוד בבית הספר התיכון בו נפתחה מגמת משפטים. בית הספר התיכון "מקיף ה" היה עוד מפגש מרתק עם ילדים וילדות בני גילו ועם כמה מהן פרחו אהבות ראשונות.
לקראת סיום לימודיו בתיכון החל גל לעסוק בתחביב נוסף - צילום. תחביבו זה הפך לאחת מאהבותיו הגדולות. גל עבד בשעות הפנאי ורכש מצלמה משוכללת וציוד צילום שלווה אותו עד יום מותו. גל הנציח אירועים מחיי בית הספר התיכון, השקעתו של גל בצילום הביאה הישגים נאים ביותר. מי שראה את תמונת הקולאג´ "העץ של גל" מגבעות גורל, את תמונת "צוות גל" או את אלבום התמונות של ניר אחיו הצעיר, ראה את האהבה שהושקעה בתחביב ובאובייקט המצולם.
גל סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון במגמת משפטים ויצא לשירות צבאי תוך כוונה ללמוד משפטים באוניברסיטה לאחר שחרורו. גל תכנן לצאת למסע באוסטרליה עם השחרור מהצבא וכהכנה למד בקורס צלילה ורכש ציוד משוכלל, אם כי הספיק ליהנות ממנו רק מעט בטרם נפל.
בכדי להיות מוכן לשירות קרבי, התאמן גל במכון כושר ואחר כך השתתף בקורס כושר קרבי אותו סיים כחניך מתמיד.
גל התגייס לצה"ל ביום 31.3.1994 והתנדב לצנחנים. בגדוד 101 "פתן" עשה גל את הטירונות וקורס האימון המתקדם שבסופו נפצע ועבר למפקדת חילות השדה.
גל עבר קורס מש"קי מודיעין וסיור והוצב לשירות בבית הספר למ"כים ולמקצועות החי"ר כמש"ק סיור. בשל נתוניו המתאימים לקצונה ורצונו לתרום יותר, יצא גל לקורס קצינים במסלול אג"מ אותו השלים בהשלמה חילית של מודיעין וסיור. גל חזר לבית הספר למ"כים ומקצועות החי"ר בענף נשק מסייע כקצין במדור סיור, שם זכה לתעודות הצטיינות והוקרה תוך שהוא רוכש עוד חברים לנשק איתם יצר קשרי רעות עמוקים.
עם סיום שירותו הסדיר ולקראת שנת שירות הקבע, ביקש גל לעבור מהדרכה לתפקיד מבצעי ובחר לפקד על עמדת התצפית במוצב "ציפורן" על גבול הלבנון.
גל הקדיש את כל מרצו ללימוד הגזרה, האמצעים ובעיקר השקיע באנשי הצוות שלו. גל יזם פעולות לשיפור וייעול תפקודי היחידה ובפעילות האחרונה ממנה לא שב, התמקמה עמדת התצפית שלו במוצב "טלוסה" שבתוך שטח לבנון כדי להיטיב לספק מודיעין ביום קרב.
לצורך כך הוזעק גל מחופשת צלילה בה הספיק לצלול גם בלילה, חוויה אותה תאר כ"חבל על הזמן!". גל קטע את חופשתו, טס לצפון והתמקם בעמדת התצפית במוצב שהיה אז מאויש בשגרה על ידי אנשי צד"ל.
ביום ב´, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.1997) בשעה 10:48, כשגל בעמדת התצפית, נורה טיל נ"ט על ידי מחבלי החיזבאללה. הפגיעה הייתה ישירה, גל נפצע באורח אנוש ופונה במסוק לבית החולים בצפת. גל לא הגיע חי לבית החולים ומת מפצעיו במסוק. חודשיים לפני שמלאו לו עשרים ושתיים הובא גל למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
במכתב הניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל דאז, רב אלוף אמנון שחק: "גל שירת כמפקד עמדת תצפית ביחידת התצפיות של חיל המודיעין ותואר על ידי מפקדיו כקצין מסור שהשקיע רבות במילוי המשימות שהוטלו עליו, תוך שאיפה לשלמות הביצוע. גל הפגין מוטיבציה גבוהה ולמד את עבודת השטח במקצועיות, כשטובת חייליו עומדת לנגד עיניו".
הוסיף וכתב מפקד היחידה, סגן אלוף אלי: "גל נהרג בעת שביצע משימה שהוטלה עליו כצופה בניסיון לאתר מחבלים, כשפגע טיל בעמדת התצפית בה שהה והותיר אותנו מיותמים. למדנו להכיר את גל המפקד וה"אבא". כמפקד, תמיד שאף להשיג את הטוב ביותר. לא שקט ולא נח עד שהשיג את כל מבוקשו, במטרה להשיג את כל משאלותיו. כ"אבא", דאג לחייליו ושמר עליהם מכל משמר".
על מצבתו של גל נחקק כיתוב אישי המנציח אותו, את עיניו הכחולות כשמיים ואת הפעולה האחרונה שעשה למען המולדת: "תכול עיניך גל, כתכול שמיים עיניך, שלנו, של המדינה".
גל נפטר ביום ב´, כ"ז באלול תשנ"ז, 29 בספטמבר 1997, בן 22 במותו.
נקבר בבית העלמין הצבאי בראשון לציון.
הותיר אחריו הורים ושני אחים.
יהי זכרו ברוך.
לזכרו של גל לב רן ז"ל
כאשר מלאו לגל חמש שנים, עברה המשפחה להתגורר בראשון לציון וגל הכריז שכשיגדל יחזור לגור בערד. גל היה ילד נבון ובעל דעות מגובשות מאוד, היה פעיל מאוד מבחינה חברתית, בלט בכושר מנהיגות ואיחד סביבו את בני החבורה שלו. גל היה בן למופת ומקור גאווה למשפחה, אח אוהב ואזרח בעל מודעות ונאמנות למדינה ולסביבה.
לגל היו תחביבים מגוונים, כבר בתחילת לימודיו בבית הספר היסודי השתתף בחוג שח-מט אליו חזר לאחר שנים והותיר אחריו את כלי השח-מט מיותמים בחדרו. גל למד בבית הספר היסודי "עין הקורא" שם רקם את קשרי החברות עם רבים מידידיו וחבריו שלוו אותו לכל אורך הדרך גם כשנפרדה דרכם עת פנה להמשך לימודיו בחטיבת הביניים.
ממסגרת לימודיו בבית הספר היסודי גל הותיר אחריו עבודות מרשימות שזכו לציונים גבוהים כמו עבודת "שרשים" אודות המשפחה, עבודה על העיר נתניה ועבודה מקיפה על פעילות חיל האוויר במלחמת ששת הימים, במסגרתה הביא לידי ביטוי את אהבתו לטייס ואת תחביבו, טיסנים מונעים ומונחי רדיו.
גל נמנה על חבריו הפעילים הראשונים של מועדון הטיסנאות בראשון לציון ובנוסף לבניית והטסת טיסנים נטל חלק בכל משימה של טיפוח המועדון. אחת ההנאות הגדולות של גל הייתה להפעיל את מכסחת הדשא בשדה התעופה לטיסנים. גל היה הראשון לזנק בחיפושים אחר טיסן שהשליטה בו אבדה למפעילו (פעמים רבות טיסן זה היה שלו) ופרסם עצות שימושיות שהתפרסמו בעלון של חברי המועדון.
בתום לימודיו בבית הספר היסודי, עבר גל ללמוד בחטיבת הביניים על שם דוד בן-גוריון וגם שם גיבש סביבו חבורה בולטת של תלמידים דעתנים לא תמיד שגרתיים, עד כדי הוצאה לאור של ספר מחזור שהוחרם על ידי הנהלת בית הספר אבל אצל כל בני המחזור הוא נחשב כספר המחזור "הרשמי".
גל אהב כדור-סל והתאמן בקבוצת הכדורסל של מכבי ראשון-לציון. גל היה שופע שמחת-חיים, הרעיף חן חום ואהבה על כל הסובבים אותו ורכש חברים גם מקרב שחקני הקבוצה.
עוד בחטיבת הביניים גילה גל עניין בחוק ומשפט והשתתף בחוגי העשרה בנושא, אך טבעי שבחר ללמוד בבית הספר התיכון בו נפתחה מגמת משפטים. בית הספר התיכון "מקיף ה" היה עוד מפגש מרתק עם ילדים וילדות בני גילו ועם כמה מהן פרחו אהבות ראשונות.
לקראת סיום לימודיו בתיכון החל גל לעסוק בתחביב נוסף - צילום. תחביבו זה הפך לאחת מאהבותיו הגדולות. גל עבד בשעות הפנאי ורכש מצלמה משוכללת וציוד צילום שלווה אותו עד יום מותו. גל הנציח אירועים מחיי בית הספר התיכון, השקעתו של גל בצילום הביאה הישגים נאים ביותר. מי שראה את תמונת הקולאג´ "העץ של גל" מגבעות גורל, את תמונת "צוות גל" או את אלבום התמונות של ניר אחיו הצעיר, ראה את האהבה שהושקעה בתחביב ובאובייקט המצולם.
גל סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון במגמת משפטים ויצא לשירות צבאי תוך כוונה ללמוד משפטים באוניברסיטה לאחר שחרורו. גל תכנן לצאת למסע באוסטרליה עם השחרור מהצבא וכהכנה למד בקורס צלילה ורכש ציוד משוכלל, אם כי הספיק ליהנות ממנו רק מעט בטרם נפל.
בכדי להיות מוכן לשירות קרבי, התאמן גל במכון כושר ואחר כך השתתף בקורס כושר קרבי אותו סיים כחניך מתמיד.
גל התגייס לצה"ל ביום 31.3.1994 והתנדב לצנחנים. בגדוד 101 "פתן" עשה גל את הטירונות וקורס האימון המתקדם שבסופו נפצע ועבר למפקדת חילות השדה.
גל עבר קורס מש"קי מודיעין וסיור והוצב לשירות בבית הספר למ"כים ולמקצועות החי"ר כמש"ק סיור. בשל נתוניו המתאימים לקצונה ורצונו לתרום יותר, יצא גל לקורס קצינים במסלול אג"מ אותו השלים בהשלמה חילית של מודיעין וסיור. גל חזר לבית הספר למ"כים ומקצועות החי"ר בענף נשק מסייע כקצין במדור סיור, שם זכה לתעודות הצטיינות והוקרה תוך שהוא רוכש עוד חברים לנשק איתם יצר קשרי רעות עמוקים.
עם סיום שירותו הסדיר ולקראת שנת שירות הקבע, ביקש גל לעבור מהדרכה לתפקיד מבצעי ובחר לפקד על עמדת התצפית במוצב "ציפורן" על גבול הלבנון.
גל הקדיש את כל מרצו ללימוד הגזרה, האמצעים ובעיקר השקיע באנשי הצוות שלו. גל יזם פעולות לשיפור וייעול תפקודי היחידה ובפעילות האחרונה ממנה לא שב, התמקמה עמדת התצפית שלו במוצב "טלוסה" שבתוך שטח לבנון כדי להיטיב לספק מודיעין ביום קרב.
לצורך כך הוזעק גל מחופשת צלילה בה הספיק לצלול גם בלילה, חוויה אותה תאר כ"חבל על הזמן!". גל קטע את חופשתו, טס לצפון והתמקם בעמדת התצפית במוצב שהיה אז מאויש בשגרה על ידי אנשי צד"ל.
ביום ב´, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.1997) בשעה 10:48, כשגל בעמדת התצפית, נורה טיל נ"ט על ידי מחבלי החיזבאללה. הפגיעה הייתה ישירה, גל נפצע באורח אנוש ופונה במסוק לבית החולים בצפת. גל לא הגיע חי לבית החולים ומת מפצעיו במסוק. חודשיים לפני שמלאו לו עשרים ושתיים הובא גל למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
במכתב הניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל דאז, רב אלוף אמנון שחק: "גל שירת כמפקד עמדת תצפית ביחידת התצפיות של חיל המודיעין ותואר על ידי מפקדיו כקצין מסור שהשקיע רבות במילוי המשימות שהוטלו עליו, תוך שאיפה לשלמות הביצוע. גל הפגין מוטיבציה גבוהה ולמד את עבודת השטח במקצועיות, כשטובת חייליו עומדת לנגד עיניו".
הוסיף וכתב מפקד היחידה, סגן אלוף אלי: "גל נהרג בעת שביצע משימה שהוטלה עליו כצופה בניסיון לאתר מחבלים, כשפגע טיל בעמדת התצפית בה שהה והותיר אותנו מיותמים. למדנו להכיר את גל המפקד וה"אבא". כמפקד, תמיד שאף להשיג את הטוב ביותר. לא שקט ולא נח עד שהשיג את כל מבוקשו, במטרה להשיג את כל משאלותיו. כ"אבא", דאג לחייליו ושמר עליהם מכל משמר".
על מצבתו של גל נחקק כיתוב אישי המנציח אותו, את עיניו הכחולות כשמיים ואת הפעולה האחרונה שעשה למען המולדת: "תכול עיניך גל, כתכול שמיים עיניך, שלנו, של המדינה".
גל נפטר ביום ב´, כ"ז באלול תשנ"ז, 29 בספטמבר 1997, בן 22 במותו.
נקבר בבית העלמין הצבאי בראשון לציון.
הותיר אחריו הורים ושני אחים.
יהי זכרו ברוך.
לזכרו של גל לב רן ז"ל