רשימת הנופלים

שלמה, נולד בעיר אדרע, הנמצאת במרחק שלושה ימים הליכה מצנעה, עיר הבירה של תימן בשנת תרצ"ד, 1934, בן להוריו יונה ז"ל ויחיא ז"ל, אח ליחיאל ז"ל, רחל ז"ל וציפורה. יום הולדתו לא תועד, ככל ילדי תימן, תאריך לידתו נקבע על ידי משרד הקליטה ונרשם בתעודת הזיהוי- 1934.

שלמה התייתם מאביו בהיותו בן עשר לערך. אמו נישאה בשנית. במהלך ילדותו נעשה ניסיון לאסלמו, בהתאם ל"גזרת היתומים", אך שלמה הצליח לברוח ולהסתתר בבית יהודים טובי לב, חשוכי ילדים, שהצהירו כי הוא ילדם, וכך ניצל מהתהליך.

בשנת 1948 הגיע לתימן שדר מארץ ישראל, שהסביר על העלייה לארץ ישראל בקבוצות.

שלמה הצטרף לקבוצת "עליית הנוער" ונמנה עם הראשונים להקמתה. במהרה קלט את השפות עברית ואידיש, מה שהביא את אנשי הקליטה למנותו למדריך ולמתורגמן, בקרב העולים מתימן ובני המקום, האשכנזים.

בין השנים 1949- 1950 הדריך את הפועלים התימנים בקרן קיימת, שעסקו בייעור הגלבוע, וכן הדריך בנושאי חקלאות בקיבוצים סביב מעיין חרוד.

בשנים אלה ניסה למצוא את אימו ואחיו בין העולים. לאחר מספר חודשי חיפוש נתגלה לו כי ממשפחתו נותרו אימו, אביו החורג ואח אחד. לימים, נישא לשמעה- שושנה לבית דוראני. כחודש לאחר נישואיו עבר עימה לגדעונה, שם נולדו שניים מילדיו. כשמלאו לו 17 שנים, גוייס לצה"ל למשך שנתיים. עם שחרורו, המשיך לעסוק בחקלאות, בהדרכה ובתרגום. בשנת 1955 טבעה בתו השנייה במעיין חרוד, במלאת לה שלוש שנים. לאחר פטירתה, החליט לעזוב את גדעונה ולעבור למושב החקלאי מאור, שם היה פעיל בוועד המושב וחבר הסתדרות המושבים. במאור נולדו לשלמה ושמעה- שושנה עוד שלושה ילדים. קשיי הכלכלה והבריאות אילצו את המשפחה לקבוע מושבה באשקלון, מקום בו נולדו לזוג תאומים.

שלמה שהיה ציוני נלהב, הצטרף לשירות הביטחון הכללי ב- 1968 ושימש כמרכזן בעזה ולאחר מכן במרחב דרום.שלמה נפטר ממחלה ביום י"ט שבט תשל"ה, 31 ינואר 1975.

בן 41 היה בנופלו.
הניח אחריו אישה, בן-יצחק, בת - ברכה, בת - שמחה, בן-רפאל, בן-עמוס, בן-דרור ובת -דורית, שתי אחיות ואח.
קבור בבית העלמין באשקלון.  

יהי זכרו ברוך