רשימת הנופלים

בנם של שרה ושי יעקב. נולד באשדוד ביום ו' בטבת תשמ"ז (7.1.1987). אח לאסף והילה.

אוהד גדל והתחנך באשדוד, בבית הספר היסודי "רעים" ובתיכון מקיף ד'. כבר בבית הספר היסודי גילה כושר מנהיגות יוצא דופן ורגישות חברתית נדירה. ההתנדבות והנתינה היו חלק עיקרי מהוויתו וממנו עוד משחר מנעוריו, לאורך כל חייו פעל אוהד ותרם רבות לקידום החברה.

בן חמש-עשרה שמע על זקנה ערירית המתקשה לתפקד ונזקקת לעזרה. מיד הגיע אליה לסייע, ובעקבותיה פנה לקשישים בודדים ולעוד נזקקים. כשמלאו לו שבע-עשרה הקים את מועדונית "בית חם" במתנ"ס ה' באשדוד, במסגרת תכנית "ליד" (Lead) שבה השתתף, לפיתוח מנהיגות צעירה. המועדונית סיפקה פעילות חברתית-ערכית לתלמידים ממשפחות השרויות במצוקה כלכלית, וכן עזרה בהכנת שיעורי הבית. כמה מן הילדים אמרו לאוהד שהם רעבים, והוא מיד דאג לגייס תרומות למימון ארוחות חמות במועדונית. אוהד הנהיג בעצמו את הפעילות הערה במקום, רתם מדריכים והנחה אותם. בה בעת פתח אוהד סניף של פרויקט "צהלה" באשדוד, לשילוב בעלי מוגבלויות שכליות מארגון "אקי"ם" בקהילה.

לקראת גיוסו עודד בני נוער מן הקהילה האתיופית להתגייס לצה"ל, כיוון ששיעור המתגייסים בשכונותיהם היה נמוך. התכנית שיזם כללה פיתוח כושר קרבי וטיולים ברחבי ישראל לשם הקניית תחושת שייכות ואהבת הארץ.

אוהד שיחק כדורסל החל מכיתה ג' ועד סיום התיכון והיה לשחקן מצטיין ב"מכבי אשדוד". נוסף על כל הפרויקטים שהיה מעורב בהם, הוא לימד ילדים כדורסל והדריך קבוצת כדורסל של בני העדה האתיופית. כמו כן, התנדב בעמותה המסייעת לעיוורים. בספר המחזור של תיכון מקיף ד' נכתב על אוהד: "הוא מתנדב בכל דבר שרק אפשר".

בזכות הישגיו בלימודים ופעילותו החברתית העשירה, זכה באות רמון למצוינות ולמנהיגות על שם אילן ואסף רמון.
בנובמבר 2005 התגייס לסיירת "גבעתי" והוכשר כחוקר שטח. רב-סרן ע', מפקדו, סיפר: "כשהגעתי בתחילת המסלול, כמפקד צוות צעיר שרק סיים את קורס הקצינים, קיבלתי במהרה סקירה על הצוות, עליך אמרו שאתה 'בעייתי', 'סורר', 'לא ממושמע', 'מאתגר' ו'מתחכם'. חייכתי. אני אוהב כאלה אתגרים. חונכתי שההבדל האמיתי בין לוחם ביחידה מובחרת לחייל מן המניין הוא השכל, החשיבה, וכן, מעט מן הסוררות. אני זוכר שבשיחת הפתיחה שלנו עמדת מולי ואמרת לי 'איבדתי את האמון במפקדים'. בשלב זה רשמתי לעצמי עוד אתגר, אבל הייתי רגוע, ראיתי מולי אדם עם עומק בעיניים, שלא נותן למכשולים להפיל אותו. לעולם לא אשכח את החיוך הקטן שהיית מגניב לי, חיוך שקשה לתאר במילים, חיוך של 'אני איתך', חיוך שגרם לי להבין שאנחנו יחד בכיוון הנכון. היית חלק מחוליית החוד שלי, נגביסט חוד. ככל שעבר הזמן ראיתי אדם ולוחם שמתחזק ומתחספס. אדם שנהיה מוביל אמיתי, שקט, אבל עדיין לא מוותר ולא עושה את המוות, לא לי ולא למערכת הצבאית. תמיד חיפשת איך אפשר לשפר, איך להתייעל. שמחתי שנשארה בך החוצפה הקלה הזאת."

לאחר שירותו הסדיר, שובץ למילואים ביחידת מודיעין 504 כחוקר שטח ושבויים.
עם שחרורו מצה"ל למד ליצנות רפואית ובשעות הפנאי התנדב לשמח ילדים חולים ולהקל עליהם. אוהד הקדיש כל רגע פנוי לילדים ממשפחות מצוקה או מעוטות יכולת.

"כשמבצע 'עופרת יצוקה' נגמר, כולנו חזרנו לשגרה," כתבה אור ביגון ב"ידיעות אחרונות", "היו שם המון סיפורים שאת רובם הדחקתי. אבל אחד נשאר איתי כל השנים. ציקו (רועי ציקורל), סיפר על חבר משותף שלנו, אוהד, ששירת איתו ב'גבעתי'. באחד מימי המבצע קלט אוהד משפחה שלא נותר לה דבר, ולא היה לה מה לאכול. הוא הוריד מעצמו את האוכל שהיה עליו, אוכל שהיה אמור להשביע אותו במהלך שבוע, ונתן להם. באותו מבצע, סיפר ציקו, אוהד הסתובב במשך שבוע שלם כמעט בלי לאכול. אבל נשאר עם החיוך הענקי שלו ועם העיניים הטובות ועם החיבוק שני מטר אורך שלו. גם לפני הסיפור הזה אוהד נכנס לי ללב עם החיוך ועם כל הפרויקטים ... אבל מאז, קצת הערצתי אותו."

בינואר 2010, יום לאחר שהכה בהאיטי רעש אדמה שהוביל לאסון הומניטארי, ועוד לפני יציאת המשלחת הרשמית של ישראל, ארז אוהד את חפציו בלי לחשוב פעמיים, גייס כספים וציוד ועלה על מטוס להאיטי. אוהד הקים בהאיטי בית יתומות והפעיל אותו 24 שעות ביממה. הליצנות הרפואית סייעה לו גם שם. הוא חבר למשלחת של IFA Israeli Flying Aid שהגיעה לסייע לנפגעי האסון, ובמשך כמה שבועות דאג לצרכיהן ולביטחונן של הילדות מוכות הגורל בבית היתומות שהקים.

עם שובו ארצה השלים אוהד את לימודי התואר הראשון שלו בלימודי המזרח התיכון ובשפה הערבית, באוניברסיטת בן גוריון.
בשנת 2011, בהיותו בן עשרים וארבע, בזמן לימודיו האקדמיים, הצטרף לשירות הביטחון הכללי. את עבודתו החל כעובד מחקר, ובשנת 2013 עבר לתחום הסייבר, המודיעין הטכנולוגי. עד מהרה הפך אוהד למוביל בתחומו, ביחידה ובשירות. הוא עסק בתחומים פורצי דרך והיה שותף לבניית מגוון קורסים בתחום עיסוקו ולהדרכתם. אוהד גילה יכולת למידה עצמית גבוהה ביותר וקיבל על עצמו תחומי אחריות מעבר לתפקידו; הוא ביצע משימות רבות בדבקות ובהשקעה יוצאת דופן וחתר למצוינות. אוהד זכה להערכה רבה, לא רק בגין יכולותיו המקצועיות, אלא גם בשל אישיותו המיוחדת. בזכות כל אלה היה מיועד לזכות באות מצוינות ראש השב"כ בספטמבר 2014, לקראת ראש השנה – על עבודתו הבלתי נלאית, על אישיותו ועל ערכיו שהקפיד להנחיל בקרב כל מי שעבד עימו. אך אוהד לא זכה לקבל את האות ומשפחתו קיבלה אותו לאחר נפילתו.

חמישה חודשים לפני נפילתו הוא נשא לאישה את הדר, חברתו בשנות חייו האחרונות, והם התגוררו במושב בית אלעזרי ליד מזכרת בתיה. הדר סיפרה על המחמאה הראשונה שאוהד נתן לה בראשית היכרותם – "שדידה" כינה אותה, והתכוון לתאר את חוזקה, אשת ברזל בערבית. לדבריה, בחמש השנים במחיצתו, לא הייתה עצובה, מאוכזבת או מתוסכלת; אוהד שימש לה משענת תומכת ואוהבת, ודאג לתכנית פעולה לכל מצב.
אוהד סיים תואר שני בביטחון ובדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב.

בחודש יוני 2014 התגבר ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8 ביולי 2014 בהפצצות מן האוויר. כעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה, כדי לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.

אוהד גויס למילואים בצו 8, כממונה על תחקור שבויים בשטח ביחידה 504 שסופחה לפלס"ר "צנחנים". הצו הראשון נמסר לו במבצע "שובו אחים" והשני במבצע "צוק איתן"; בשניהם יכול היה לבטל את הצו מתוקף עבודתו בשב"כ, אבל הוא התעקש להיכנס לעזה כדי לאסוף מודיעין מדויק יותר. חמישה ימים אחרי שגויס למילואים בשנית באותו קיץ, ובעת שליווה כוח מסיירת "צנחנים" שעסק בחיפוש פירי מנהרות באזור חאן יונס, נתקל הכוח בחוליית מחבלים. במהלך חילופי האש נהרג אוהד. לאחר מותו סיפר מפקד הגדוד כי תרומתו לאיסוף המודיעין במהלך מבצע "צוק איתן" הייתה ניכרת ותרמה להצלת חייהם של חיילים ושל אזרחים רבים. אפילו במותו נמצא בידיו פרט מודיעיני חשוב וחיוני בנוגע לפעילות המנהור של החמאס, מוכתם בדמו.
אוהד נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ג בתמוז תשע"ד (21.7.2014). בן עשרים ושבע היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. הותיר רעיה, הורים, אח – אסף ואחות למחצה – הילה.

אוהד הועלה אחרי נפילתו לדרגת רב-סמל ראשון.

על מצבתו כתבו אוהביו את המשפט שהוביל אותו בדרך המצוינות שהפכה לשגרת חייו: "השמים הם הגבול והדרך, דרך ארץ".
בדברי הפרידה אמר יורם כהן, ראש שירות הביטחון הכללי: "אוהד היקר, נדירים הם המקרים בהם שירות הביטחון הכללי מציג בפני כול, ביוזמתו ומבלי שנטל רשות לכך, דברים שנשמרו בתיקים האישיים של אנשיו. המסמך הראשון בתיקך האישי, שנכתב אך לפני חודשים אחדים, נושא את הכותרת: המלצה להענקת אות מצוינות-שירותי, לאוהד שמש! מנהליך, בכל הדרגים, ביקשו באמצעותו לשתף את מנהלי השירות בדמותך אשר נשקפה לעיניהם הבוחנות, מדי יום ובאין-ספור מצבים. 'אוהד מקצוען אמיתי,' הם כתבו.

'הוא מהווה דוגמה ומופת לעובדים ולמנהלים, בהזדהותו עם הארגון ובהתנהלותו ברוח ערכי השירות. הוא יצירתי וחדשני, משקיע ללא לאות לקידום רעיונותיו, עד כי לא פעם נדרשים מנהליו לנתקו בכוח מעבודתו ולשלחו לביתו. הוא נינוח, סבלני ומאיר פנים לכל סובביו. הוא המנוע המרכזי בהצלחת יחידתו בתחום שעליו הופקד, ודוגמה בולטת למצוינות אותה אנו מחפשים בשירות.' דברים כאלה נשמעים בדרך כלל כהספדים על מי שהיה ואיננו. עליך הם נכתבו בחייך, כתיאור אותנטי. כך ראו אותך מנהליך, עמיתיך, שותפיך לדרך – אשר התפארו בך ושמחו על הזכות להליץ יושר בעדך. בך הם ראו את המופת לאנשי השירות, את הדגם לחיקוי. תכונות כאלה אינן נעצרות בשערי היציאה מהארגון ואינן נבלמות בדל"ת אמותיו של האדם. הן חלק מובנה מאישיותו וניבטות ממנו בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב. את המידות והערכים הללו עטית על עצמך יחד עם מדי צה"ל, כאשר יצאת למשימתך האחרונה. ... אני סמוך ובטוח שכשם שהיית למופת לנו, כך היית גם בשדה הקרב. אוהד היקר, אנחנו כאן, המלווים אותך בדרכך האחרונה, מבטיחים לעשות, כדי להיות ראויים לקורבנך."

רב-סרן ע' מפקד יחידת רימון כתב "לזכר אלו שמסתערים תמיד קדימה": "כמפקדים בכירים יש לנו חובה להעביר דווקא ביום הזיכרון את המסרים מהנופלים שאותם הכרנו, לצידם שירתנו ואיתם לחמנו כתף אל כתף, כדי להמשיך את מורשתם ולהטמיע את דרכם. ... בזכותם אנו ממשיכים ללא הרף לחיות ולהגן על המדינה ... המסר שהחלטתי להעביר בכתיבה עליך, אחי אוהד שמש ז"ל, הוא התקווה בבני אדם והמשקל העצום שיש לנו כמפקדים, כאבות; האחריות לפיתוח וטיפוח האנשים, הבנים והחיילים שלנו. ... אם יש דבר אחד שלא מפסיק להעסיק אותי עד היום, זו ההחלטה להוציא אותך לקורס מתשאלים. כל כך רצית את זה, היית מאושר כמו שלא ראיתי אותך מעולם, וחזרת מאושר כפליים – כמצטיין הקורס. לכן,‎‏ כשהתקשרו אליי וביקשו שתעבור ליחידה אחרה למילואים, לא נשאר לי דבר מלבד לתת את ברכת הדרך. ברכה זו הובילה לשיבוץ שבמסגרתו קיפחת את חייך, ולא מעצם התפקיד כי אם בשל היותך לוחם חוד בכל רמ"ח אבריך. לא היית מסוגל להיות, ולו מעט, מאחור. חווית אירועים מבצעיים מורכבים ותמיד ראית חשיבות בהיות קדימה, כדי לחנוך את המפקדים הצעירים. אוהד, למדתי ממך את עיקרי הפיקוד והמנהיגות. שיש חשיבות לכל מעשה ואמירה שלנו והיכולת שלנו לעצב את דמותם. גדולת המפקד דומה לזו של החקלאי; הוא אינו בוחר איך הגידול יצמח, אך תפקידו לתת לו את הפלטפורמה הראויה והטובה ביותר כדי לאפשר לו להעניק את כל היופי והטוב שביכולתו. אוהב אותך לנצח אחי."

"הוא השתתף בפעולות קשות מאוד ובמצבים של חיים או מוות ב'גבעתי' כמה פעמים," סיפר רועי ציקורל, חברו מגיל שש-עשרה, ששירת איתו בפלס"ר "גבעתי". "כמו הפעם שהמפקד שלו חטף כדור בעורפו, סנטימטר ממנו, ואוהד התעשת והציל את חייו. ... להגדיר אותו במונח 'מלח הארץ' זה להקטין אותו. הוא היה אדם מופלא, שאפילו לא ראה משהו מיוחד בעשייה שלו למען אזרחי האיטי. קשה לדמיין אדם יותר צנוע ממנו. אוהד ניהל מחברת של חלומות, דברים שהוא רוצה להשיג. כשהוא אמר משהו – הוא עשה. אני חושב שאת רובם הוא הספיק להשיג."
אור ביגון כתבה: "לא יוצא לי הרבה לראות אנשים שמסוגלים לעשות כל כך הרבה לביטחון המדינה ועדיין להישאר עדינים וטובים כל כך. ... אוהד הקדיש את עצמו לנתינה ... ושמר כל כך מעט מהחיים שלו לעצמו, לאהבה שלו, לחברים שלו. והוא נלקח. ואין לי מושג או הסבר, והכל מרגיש לי לא הגיוני וחסר טעם. אבל אני יודעת דבר אחד: אוהד שמש היה רוצה שיזכרו אותו בעשייה. לא בנקמה או בשנאה. הוא היה רוצה שנעשה משהו בשביל מישהו אחר. שנעשה את המקום המשוגע הזה טיפה טוב יותר. אז אם אתם יכולים – עשו משהו טוב מחר בשמו של אוהד."

ביום הולדתו בחרו משפחתו וחבריו לקיים באשדוד יום התנדבות לזכרו – "יום בעקבות השמש". מאות תלמידי מקיף ד' וחיילי צה"ל שיפצו את בתיהם של עשרות קשישים ומשפחות נזקקות, תיקנו מבנים ובנו פינות ישיבה בבית אבות, בגני ילדים, בבתי ספר יסודיים ובמרכז יום לנכים. כל זאת ביוזמת עמותת "שמש 2015", בשיתוף עיריית אשדוד, משפחתו של אוהד, תיכון מקיף ד', מכריו ובוגרי ארגון "ליד". במסגרת יום זה נערכה פעילות של תנועת "אחרי", בבתי הספר הועברו שיעורים על עשייתו ופועלו של אוהד, והתקיים משחק ראווה בין לוחמי "גבעתי" ונבחרת הכדורסל של מקיף ד', קבוצת הכדורסל שבה שיחק כנער. עוד השתתפו העיתונאי גיא ורון ומאמן נבחרת ישראל לשעבר בכדורסל, צביקה שרף.

יום ההתנדבות נחתם באירוע סיום במתנ"ס "קופף", בהנחיית העיתונאי דורון הרמן – אותו הכיר אוהד עת התנדבו יחד בארגון "ליד" – ובהופעה של סי היימן.‎ ‏