משה (מוסה) שלוח ז"ל
בן עליזה ויעקב נפל ביום י"ט באלול תש"ח 23/09/1948
בן עליזה ויעקב, נולד בשנת
תרפ"ו (1926) ברובע היהודי בדמשק, בירת סוריה, שהיתה נתונה אז לשלטון המנדט
הצרפתי. בהיותו בן 6 מתה עליו אימו ומצבה הכלכלי של המשפחה החמיר מאוד. האב נשא
בעול הפרנסה כשהוא עובד כל היום עבודה קשה ושלושת בניו סייעו לו גם בפרנסת המשפחה
וגם בדאגה לעבודות הבית. משה החל ללמוד בבית-ספר של חברת "אליאנס" שבו
נלמדו רוב המקצועות בצרפתית, אך ניתנו גם שיעורים בעברית ובערבית ונודע כתלמיד
חרוץ ושקדן. בגיל 13 התייתם גם מאביו ונאלץ להפסיק את לימודיו ולעבוד כנער שליח.
לימים הצטרף לאגודת הספורט "הפועל" ולתנועת הנוער "החלוץ
הצעיר", שאירגנו שליחים מארץ-ישראל. ב"הפועל" התעמלו, שיחקו וטיילו
ובתנועת הנוער למדו עברית, שירים עבריים וריקודי-עם והתכוננו לעלייה.
ביוני 1942 עלה משה - "מוסה" בפי חבריו - לארץ-ישראל בדרך בלתי-לגלית. עם הגיעו הצטרף לקיבוץ אפיקים, שבו כבר היתה קבוצת חברים בוגרים מתנועת "החלוץ הצעיר" בדמשק. כעבור שלושה חודשים עבר לחברת עליית-הנוער בכפר מאיר שפיה, שם למד ועבד. הוא הצטיין בתבונת כפיים ובתשוקה עזה לקנות דעת וגם הצטרף לחוג הדרמתי שבמקום. לאחר שתי שנות לימוד ועבודה בשפיה, חזרה הקבוצה לאפיקים והתאחדה עם קבוצת "ילדי טהרן" ל"נוער ה'". אחר-כך התגייסו הצעירים לשורות הפלמ"ח, ובהן התבלט מוסה בחוסנו הגופני, בתושיתו ובנכונותו להתנדב לכל פעולה מסוכנת. ב"ליל הגשרים" (16.6.1946) השתתף בפיצוץ גשר אל-חמה שבצפון הארץ ובסתיו 1946 היה בין ראשוני המתיישבים בקיבוץ החדש חצרים שבנגב הצפוני. נוסף על עבודתו, קשר קשרים עם ערביי הסביבה, נתן יד לרכישת קרקעות וסייעה לו בכך ידיעת השפה הערבית והכרתו את אורח חייהם של השכנים. סגולות אלה עמדו לו בפיתוח קשרי מודיעין עם ערביי הסביבה לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על תוכנית החלוקה. הוא מילא תפקיד זה בהצלחה מרובה, היה יוצא לעתים עם חברים בלבוש בדווי לסיורים בבאר שבע ובסביבתה, ומסיבה זו ביקש האויב את נפשו ואף נקבע פרס לראשו.
ביום י"ט באלול תש"ח (23.9.1948) נקרא מוסה לפגישה עם מודיע בסביבות המשק. כשקרב למקום, רכוב על סוסתו, נורה מן המארב ונהרג. בן 22 היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בטקס צבאי בבית-הקברות בקיבוץ חצרים. משה היה החלל הראשון שנקבר בבית- הקברות של הקיבוץ. הניח בדמשק שני אחים, שעלו לארץ-ישראל בשנת 1972.
קיבוצו חצרים הוציא לזכרו חוברת ובה דברי חברים לדמותו.
יהי זכרו ברוך.
ביוני 1942 עלה משה - "מוסה" בפי חבריו - לארץ-ישראל בדרך בלתי-לגלית. עם הגיעו הצטרף לקיבוץ אפיקים, שבו כבר היתה קבוצת חברים בוגרים מתנועת "החלוץ הצעיר" בדמשק. כעבור שלושה חודשים עבר לחברת עליית-הנוער בכפר מאיר שפיה, שם למד ועבד. הוא הצטיין בתבונת כפיים ובתשוקה עזה לקנות דעת וגם הצטרף לחוג הדרמתי שבמקום. לאחר שתי שנות לימוד ועבודה בשפיה, חזרה הקבוצה לאפיקים והתאחדה עם קבוצת "ילדי טהרן" ל"נוער ה'". אחר-כך התגייסו הצעירים לשורות הפלמ"ח, ובהן התבלט מוסה בחוסנו הגופני, בתושיתו ובנכונותו להתנדב לכל פעולה מסוכנת. ב"ליל הגשרים" (16.6.1946) השתתף בפיצוץ גשר אל-חמה שבצפון הארץ ובסתיו 1946 היה בין ראשוני המתיישבים בקיבוץ החדש חצרים שבנגב הצפוני. נוסף על עבודתו, קשר קשרים עם ערביי הסביבה, נתן יד לרכישת קרקעות וסייעה לו בכך ידיעת השפה הערבית והכרתו את אורח חייהם של השכנים. סגולות אלה עמדו לו בפיתוח קשרי מודיעין עם ערביי הסביבה לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על תוכנית החלוקה. הוא מילא תפקיד זה בהצלחה מרובה, היה יוצא לעתים עם חברים בלבוש בדווי לסיורים בבאר שבע ובסביבתה, ומסיבה זו ביקש האויב את נפשו ואף נקבע פרס לראשו.
ביום י"ט באלול תש"ח (23.9.1948) נקרא מוסה לפגישה עם מודיע בסביבות המשק. כשקרב למקום, רכוב על סוסתו, נורה מן המארב ונהרג. בן 22 היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בטקס צבאי בבית-הקברות בקיבוץ חצרים. משה היה החלל הראשון שנקבר בבית- הקברות של הקיבוץ. הניח בדמשק שני אחים, שעלו לארץ-ישראל בשנת 1972.
קיבוצו חצרים הוציא לזכרו חוברת ובה דברי חברים לדמותו.
יהי זכרו ברוך.