רשימת הנופלים

בנם של מירב ומשה. נולד בט' באלול תשנ"ג (26.8.1993) בתל אביב. ילד שני במשפחה, אח של ליאור, שקד והראל.

שנותיו הראשונות של איילון עברו במרכז תל אביב, לצד אחותו הבכורה. "סמיכות הגילים בינו לאחותו הבכורה הייתה מקור לשנים של אחווה ושמחת אחים", תיארו הוריו.

כשהיה בן חמש עברה המשפחה לשכונת רמת-חן ברמת-גן, שם למד בבית הספר היסודי "רמת- חן", והמשיך לתיכון "בליך" - אותו סיים בהצטיינות ב-2011. בתקופת התיכון הוא אמנם בלט והצטיין במדעים המדויקים, אך ליבו יצא תמיד אל מגמות התיאטרון, המוזיקה והקולנוע. מתוך אהבתו ליצירתיות אומנותית ולמתמטיקה, קיעקע איילון על זרועו את "זהות אוילר" זהות שנחשבה גם בעיניו כנוסחה בעלת יופי מתמטי מרחיב דעת. לצד הבנתו את העולם המדויק, הרחיב והעמיק איילון גם את ידיעותיו בעולמות הספרות, הקולנוע ובעיקר המוזיקה.

איילון, אשר ראה חיים בכל עלה שעף ברוח, ניגן עלי פסנתר, תופים וגיטרה, ועושר ידיעותיו במוזיקה, היה פרוס על פני קשת מדהימה של סגנונות, מבצעים ותקופות. ה"פלייליסטים" שנהג להכין לחבריו היו לשם דבר. בתום לימודיו התיכוניים, דחה איילון את גיוסו לטובת שנת שירות התנדבותית, עם נוער בגבעת-זאב. בשנה זו אותרו יכולותיו הרב-גוניות, והוא הופנה לשירות בחיל המודיעין.

חרף שלמעשה, איילון חשק בתפקיד עורך מוזיקלי בגלי-צה"ל. אך כאמור 8200 קראו לו. ואכן, בתום שנת השירות התגייס איילון לחיל המודיעין, ליחידה 8200 בה סיים שירות חובה והמשיך לשנת קבע ביחידה. שליטתו במרחב המתמטי לצד כישרונותיו היצירתיים הניבו יכולות יוצאות דופן, אשר באו לידי ביטוי בתרומתו במהלך השירות. בעת שירותו הצבאי זכה הצוות שלו ב"פרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת בתחום המחקר המודיעיני - ע"ש אל"מ עוזי יאירי ז"ל".

כמו כן, קיבל את "אות הנשיא" לחיילים מצילי חיים, בזכות תרומת מח-עצם להצלת חולה סרטן אנונימי. לאחר שחרורו גויס איילון ל'מוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים', במסגרתו פעל בארץ ובחו"ל. היה שותף לאתגרים מודיעיניים מורכבים, הצטיין בתפקידו ואחרי נפילתו קיבלו הוריו, גאים ודומעים, ציון לשבח בשמו, אותו לא הספיק לקבל איילון במו ידיו בגין תרומה מצטיינת במיוחד בפעילות הארגון. איילון שפירא נפל בעת שירותו ביום א' בניסן תש"ף (26.3.2020).

בן עשרים ושש ושבעה חודשים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית-שאול בתל אביב. הותיר הורים, שתי אחיות ואח. ההורים שילבו בתיאור חייו ונפילתו של בנם דברי שיר, עליו חתמו: "אוהבים, משה ומירב שפירא.

לנצח אימא ואבא של איילון האהוב והמוכשר": "בשדות הקברים של ילדינו / צומחים עשבי צער וענפי תוגה וכאב / ואיש אינו יכול לנכש אותם / ודבר אינו יכול לייבש אותם. בשדות הקברים של ילדינו / גדלים שיחי יגון ומלבלבים קַדרות ועצב / ואיש אינו יכול לרמוס אותם / ודבר אינו יכול לגזום אותם. בשדות הקברים של ילדינו / פורחים פרחי השִׁברון ונפתחים עלי נְכאים ודאָבה / ואיש אינו יכול לקטוף אותם / ודבר אינו יכול לסגור אותם. בשדות הקברים של ילדינו / שופעים עצי האבל פירות אִמלול ועָגמת נפש / ורק אבא יכול להגיע ולקטוף אותם / ורק אימא יכולה ללטף אותם. בשדות הקברים של ילדינו / נגזמו החוטרים ונצרים קופדו באיבחה צורחת".

במוסד הופק ספר הספדים וזיכרון לאיילון, בכותרת "בעוז ובענווה". עמיתיו חבריו ומפקדיו בארגון, כתבו לא רק דברי הערכה והתפעמות ממניפת כישרונותיו, מהשקט המבצעי ומתרומתו להשיג את התוצרים בעלי החשיבות הרבה, אלא גם שפע דברי שבח לאיכות האדם שהיה, לערכיו ולנועם הליכותיו. "ויותר מהכול, אהב איילון לאהוב", כתבו ההורים.

"בין גִּנְזֵי נִסְתָּרוֹתיו אותם מצאנו לאחר נפילתו כתב: 'אבל תמיד נורא אהבתי. אני מונע מאהבה. יש בי כל-כך הרבה אהבה'. והוסיף שם: 'לכל אורך הדרך הייתה שם הרבה אהבה. תמיד אהבתי הרבה. בדרך כלל יותר מדי'. ואשר לכן, ציינו הוריו, "מתוך עושר נפשו ואיכות כישרונותיו, ומתוך שאחר נפילתו קראנו בין גנזיו, האהבה והמוזיקה הם לנו צוואתו לקיים".

יהי זכרו ברוך.