שלמה גל (גודלביץ) ז"ל
נולד ב– 15 ביוני 1935 באנטוורפן, בלגיה. בגיל חמש נמלט מהגרמנים יחד עם הוריו והגיע לשוויץ. את ביה"ס העממי סיים בציריך.
ב- 1949 נפטר אביו, ושלמה עלה ארצה במסגרת עליית הנוער, התחנך בנהלל, עבר לתל-אביב ושם
חי עם אמו. היה מבוגרי תיכון גאולה ושירת בגדנ"ע.
שלמה התגייס לשירות חובה בצה"ל ב- 1954 במסגרת חיל התותחנים, ושירת בקבע כחמש שנים. הוא השתתף ברוב פעולות התגמול של אותן השנים ונפצע מספר פעמים.
בפעולת התגמול בקלקיליה ב-1956, קיבל את עיטור העוז על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש:
"מ"א 290387, סגן גל (גודלביץ) שלמה. ביום ה- 10 באוקטובר 1956, בעת הקרב על משטרת קלקיליה, שימש סגן שלמה גודלביץ כקצין תותחנים קדמי ליד כוח החסימה.
בהיות הכוח מכותר תחת אש אויב, ולאחר שמפקד הכוח נפצע קשה, המשיך סגן שלמה גודלביץ לכוון את אש תותחיו לקרבה הבלתי אמצעית של המוצב, שעליו התבסס הכוח, בתנאים קשים ביותר, תוך קור רוח ושקט נפשי.
בזה הצליח לגרום אבידות לאויב ולמנוע הסתערות על המוצב, עד שהגיע כוח החילוץ למקום".
ב- 1962 אותר ונמצא מתאים לגיוס ל'מוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים', יחד עם חברתו דפנה, שאותה נשא לאישה בתקופת שרותו ביחידה. לבני הזוג נולדו שני בנים ובת. שלמה מילא בהצלחה שורה ארוכה של תפקידים בכירים ומרתקים במוסד.
חייו של שלמה היו עשירים ביצירה ומעש, ואישיותו היתה יוצאת דופן ברבגוניותה. הציור היה טבוע בו מילדותו ולמרות היותו עיוור צבעים חלקי, ידע לבטא רגישות ויחס לסביבה. את סגנון הציור של שלמה אפשר להגדיר כ"ריאליזם מופשט". לחינוכו והתפתחותו בנהלל, לשירותו בצה"ל, לשירותו כלוחם במוסד ועוד - השפעה גדולה על ציוריו.
ב- 2 במאי 1994 נפטר שלמה ממחלה קשה תוך כדי שירותו במוסד.
דפנה גל ז"ל
דפנה נולדה בתל אביב למשפחת הרדי ב- 19/8/1937, גדלה בצעירותה על חולות בת ים ובפרבר מהדי ליד קהיר, שם שירת אביה אשר היה קצין בצבא הבריטי.
סיימה את שרותה בצה"ל כקצינה ועבדה לאחר מכן כדיילת באל-על.
ב1962 נישאת דפנה לשלמה גל אך עוד הרבה לפני כן כבר נקשרים חייה לא רק לשלמה, אלא גם לנתיב הלוחמים בקהילת המודיעין.
לאחר הכנות, הדרכות, תדרוכים ובדיקות, כמתבקש, יוצאת דפנה עם שלמה לשליחות בארץ יעד והיא- בכל המובנים - "האישה שעימו".
דפנה –"רות" ( שם הכיסוי) מתפקדת בשנות השישים המוקדמות ביעד ביחד עם שלמה ומסייעת לו בחיי היום-יום למלא את מטלות האיסוף והאתרעה הרבות והמורכבות, אשר נכללו בפקודות המבצע. כאשר כרסה בין שינה עוברת דפנה לחיות בכיסוי בארץ בסיס, מביאה לעולם את הבכור ארנון וממשיכה להיות תשתית הכיסוי, המאפשרת לשלמה להמשיך ולמלא משימות מבצעיות.
עם שובה לארץ בסוף שנות השישים מתחילה דפנה לנהל בית שוקק ורוחש פעילות. פעילות מבצעית – החברים מהעבודה- פעילות משפחתית ותנועה בלתי פוסקת של חברים מכל הקצוות אשר פוקדים את הבית-כמעט בכל שעה...
ב1967 יולדת דפנה את אודי הבן השני ומביאה לעולם את בתם מיכל ב-1976.
דפנה מטפלת במסירות אין קץ בשלמה בעלה בכל תקופת מחלתו הקשה.
שבע שנים עצובות משהו, לאחר פטירתו של שלמה, ב- 2 ביוני 2001, נפטרה גם דפנה, בטרם עת.